3. בהחלטה מיום 29.4.2015 התבקשו המשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה.

4. בתגובה מטעם המשיבים שהוגשה ביום 16.6.2015 נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענת המשיבים, לעותר קיים סעד חלופי במתכונת של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. המשיבים טוענים על-פי סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים) בצירוף פרט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק זה מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה) (למעט החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג לו). לטענת המשיבים, בקשתו של העותר לקבלת היתר כניסה לצרכי עבודה מבוססת על סעיף 3ב לחוק הוראת השעה, המסמיך את מפקד האזור לתת היתר לשהייה בישראל למטרות עבודה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל אי גילוי עובדות מהותיות לבית המשפט. המשיבים מציינים, בהקשר זה, כי העותר בחר שלא לחשוף את העובדה שהוא הגיש זה מכבר עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לקבלת היתרי שהייה בישראל וכי עתירה זו נדחתה על הסף בשל אי מיצוי הליכים (עת"מ (י-ם) 20500-01-14 טביה נ' משטרת ישראל (22.10.2014)).

5. המשיבים מוסיפים וטוענים כי דין העתירה להידחות גם לגופה שכן קיים מידע מודיעיני חסוי הקושר את העותר לעבירות של שהייה בלתי חוקית ועבירות רכוש, ומצדיק את מניעת כניסתו לישראל.

6. באשר לטענתו העקרונית של העותר, המשיבים טוענים כי הקריטריונים להגבלת כניסתם של תושבי האזור לתחומי מדינת ישראל על רקע מניעה פלילית מפורסמים באתר של משטרת ישראל. המשיבים אף צירפו לתגובה מטעמם את ה"קריטריונים להגבלת כניסתם של תושבי הרש"פ לתחומי מדינת ישראל על רקע מניעה פלילית" (ניתן למצוא קריטריונים אלה באתר משטרת ישראל בכתובת: http://www.police.gov.il/portal.aspx?pid=499&mid=56). בנוסף המשיבים מפנים גם ל"נוהל אבחון והגשת ערר על מניעה משטרתית" של המנהל האזרחי באיו"ש, הנמצא גם הוא באתר משטרת ישראל (בכתובת שצוינה לעיל) והמסדיר את אופן הגשתו של ערר על החלטה למנוע מתן היתר כניסה לישראל בשל מניעה פלילית.

7. דין העתירה להידחות על הסף. בראש ובראשונה הטעם לכך הוא שבכל הנוגע לטענותיו של העותר המופנות לקבלת היתרי שהייה בישראל הרי שכפי שציינו המשיבים, קיים לעותר סעד חלופי במתכונת של הגשת עתירה לבית המשפט לענייני מינהליים, כפי שעולה מסעיף 5(1) בצירוף פריט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. סעיפים אלה מקנים לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בהחלטות של רשות לפי חוק הוראת השעה (למעט החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג לאותו חוק). בענייננו, בקשתו של העותר מבוססת על הפעלת הסמכות לפי סעיף 3ב לחוק הוראת השעה. על כן, הסמכות לדון בעתירה בעניין מסורה גם לבית המשפט לעניינים מנהליים, ומכאן שאין צורך בכך שבית משפט זה ידון בה (ראו: בג"ץ 6753/11 מוחמד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (20.9.2011)). משאלה הם פני הדברים, דומה שהעתירה הנוכחית אף אינה המסגרת המתאימה לבירור טענותיו העקרוניות של העותר שביחס אליהן הוא לא הניח תשתית עובדתית מספקת - מן ההיבט של התייחסות למידע שמפורסם על-ידי המשטרה, כמו גם לאפשרות הפתוחה בפניו לפנות לרשויות בעניין לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (אשר כידוע חל גם על מי "שאינו אזרח ישראלי או תושב לגבי מידע בדבר זכויותיו בישראל" (סעיף 12 לחוק זה)).

8. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. עם זאת, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ו' בתמוז התשע"ה (‏23.6.2015).