תקציר עתירות בג"ץ 4857/14 - אליהו דוד משולמי נגד הכנסת וראש הממשלה

במהלך שנת 2014, הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) על ידי אליהו דוד משולמי כנגד הכנסת וראש הממשלה באותה תקופה, בנימין נתניהו. העתירה התמקדה בכמה נקודות עקרוניות הנוגעות לתיקוני חקיקה חדשים שהועלו לצורך חיזוק המשילות במדינה.

התיקונים המדוברים כללו שינויים לחוק-יסוד: הממשלה ולחוק הבחירות לכנסת. השינויים כללו בין היתר את הגברת המשילות על ידי העלאת אחוז החסימה, דבר שהעותר ראה בו פגמים מהותיים לאי תקינות הליך החקיקה, חוסר סבירות ואי צדק.

• בעתירה נטען כי החוקים עברו על רקע לחצים קואליציוניים פנימיים, תוך מעבר מהיר ובלתי סביר.
• העותר בקש מבית המשפט לבטל את השינויים בחוק הבחירות לכנסת (לגבי אחוז החסימה) ואת השינויים בחוק-יסוד: הממשלה (בנוגע להבעת אי אמון בממשלה).

בית המשפט העליון, בהרכב שכלל שופטים בכירים, סבר כי יש לבחון את הטענות במסגרת דיון רחב יותר עם עתירות נוספות הנוגעות לנושאים דומים, ובכך לדון בעתירה זו בצוותא עם אחרים.

בנוסף, התקבלה החלטה אחרת הנוגעת לבקשתו של העותר לפטור מתשלום אגרה בשל מצבו הכלכלי. הבקשה, שהייתה מעטה בפרטים ותמוהה במידת הקפדנות בה הוגשה, נדחתה, אך האגרה הופחתה למען חוות דעת רחבת לב.

בזמן הליך הדיון, נדון גם צו ביניים שבקש העותר. למרות החשיבות שהעניקו השופטים לשמירה על שלטון החוק ותהליכי חקיקה קפדניים, הם לא ראו מקום להוציא צו ביניים בכל הנוגע להעלאת אחוז החסימה.

עיקרי הדיון סבבו סביב השפעות אפשריות של התיקונים על ייצוג פוליטי בכנסת וכן על יציבות הממשלה והליכי קבלת ההחלטות בה. השופטים הדגישו את השיקולים הפוליטיים והמשפטיים המעורבים בכך, ורמזו כי ידוע להם כי למערכת הפוליטית יש צורך בהתאמות בזמן אמת.

השופטים שיקלו את הצורך במתן החלטה מהירה אל מול המשמעות הציבורית הרחבה של שינוי החוקים והתאמה למערכת הפוליטית הקיימת. ההחלטה נדחתה עד לדיון מעמיק יותר במסגרת שהותקנה בדיעבד לדיונים דומים.

הסוגיות המשפטיות הקשורות בשינוי אחוז החסימה היו בעלות תשומת לב רבה. העותר והמשיבים נדלקו בלהבות הוויכוח על הדרך והמטרה של החקיקה, גם לאור השפעה אפשרית על יציבות הכלכלה והחברה, וזאת בעקבות הטענות על הליך חקיקה לא תקין.

עם כל זה, העתירה נותרה בשוליו של בית המשפט, מה שמציג שוב את המורכבות של מערכת המשפט והפוליטיקה בישראל, כשהשופט רובינשטיין, עם ניסיון רב בקבלת החלטות, נותר בציר המרכזי של הדיון בדבר ייקור המשילות ודמוקרטיה איתנה במדינה.