סיכום עתירה: חמדאן ראפת אמארה נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים

בג"ץ 4845/17 נולד מתוך טרגדיה אישית שהפכה למאבק משפטי שנוגע ליחסים בין האזרח למערכת האכיפה. ראפת אמארה חמדאן הגיש עתירה כנגד היועץ המשפטי לממשלה, המחלקה לחקירות שוטרים, ונגד מספר אנשי משטרה, בדרישה לחקור את האירוע שבו נורה למוות בנו, חיר חמדאן, ובקשה להעמיד לדין את הלקוחות בגין המעשה.

הפרשה החלה בליל ה-7 בנובמבר 2014, כאשר הכוחות המשטרתיים היו במשימה בכפר כנא. במהלך אותו לילה נתקל כוח יס"מ בחיר חמדאן, התפתחה תקרית שבמהלכה חמדאן ירה לעבר השוטרים ששהו ברכב מסוג סוואנה. תגובת השוטרים הייתה לירות בחיר, מה שהוביל למותו. האירוע עורר מחלוקת ציבורית רבה בישראל וסעיפי טיפול משטרתי בכוח לא מבוקר עלו לדיון, בעיקר משום שחלק מהעדים לאירוע טענו שחמדאן לא היווה איום מידי על השוטרים כשהם ירו בו.

תחילה נדחתה חקירה פלילית על ידי המחלקה לחקירות שוטרים בטענה לחוסר אשמה, אולם חמדאן האב לא נכנע והבהיר כי ירצה לראות צדק בעבור בנו. הוא הגיש ערר על ההחלטה, ובשלב מאוחר יותר פנה לבג"ץ בבקשה להפוך את ההחלטה על ראשה.

מה קרה בבית המשפט?

במהלך התיקים שהתקיימו בבית המשפט העליון, הוצגו ראיות וצלחה קהלת העותרים להביא עדויות שתמכו בטענותיהם. בין היתר, הוצגה בקשה להקרנת סרטון שמתעד את רגעי הפגיעה בחיר חמדאן, שהשופטים שקלו בכובד ראש לפני שהחליטו אם להשתמש בה או לא.

לאורך התקופה נוצרו עיכובים מרובים בתהליך המשפטי עקב בקשות להארכות מועד מצד שני הצדדים, בקשות לדחות מועדי דיון כדי לאפשר זמן מתאים להגשת תגובות וראיות נוספות. הדיון נקבע פעמים רבות שנה לאחר מכן, וכן ביקשו העותרים ובאי כוחם לשנות ולערוך את העתירה בהתאם להתרחשויות חדשות שצצו.

ההחלטה הסופית של בית המשפט

לבסוף, הוחלט בבית המשפט העליון לקבל את העתירה באופן חלקי קרי, להפוך את הצו על-תנאי למוחלט. שניים משלושת השופטים, ע' גרוסקופף וג' קרא, תמכו בהחלטה להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח תיק ולחקור שנית את המעורבים באירוע הירי בפרט לנסות להעמיד לדין את השוטר יצחקי, היורה. החלטה זו נתקבלה בניגוד לדעתו החולקת של השופט נ' סולברג שסבר על השארת החלטת המחלקה לחקירות שוטרים ללא שינוי.

בסיכום המשפט המורכב הזה, העתירה של ראפת אמארה חמדאן היא דוגמה למקרה שבו מערכת המשפט בישראל יכולה לשמש כגורם לתיקון עוולות כפי שהם נתפסים על ידי הנפגעים מהם. היא מראה שבמדינה דמוקרטית עומד לאזרח, גם הפשוט, הזכות להילחם על צדק בפני בתי המשפט ולזכות במענה משפטי הוגן תוך כדי בחינת כל הראיות והעדויות בצורה שקופה ומקצועית.

לבסוף, הענין נוגע לנושאים חשובים נוספים שקשורים לחקירות שוטרים בארץ, מידת שימוש בכוח על ידי אנשים במדים, ויחסי אמון בין האזרח למערכת האכיפה והמשפט, ונראה שמקרים מסוג זה מעמידים באור חדש את דרכי הפעולה הדרושות על מנת לבחון ולפקח על שימוש בעוצמה הכפולה שבידי הממסד על אזרחים.