סיפור בג"ץ 47/18 - אבו טאעה זוהור ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הפנים

תיק בג"ץ 47/18 מגולל מסכת סיפורים ומחלוקות שהגיעו לשולחנו של בית המשפט העליון בישראל, בהשתתפותם של מספר עותרים ומשיבים. הצדדים המרכזיים בתיק הם העותרים, מר אבו טאעה זוהור ומר חמאדה חמידאן, והמשיבים - מדינת ישראל באמצעות משרד הפנים והוועדה ההומניטארית.

העותרים ביקשו מבית המשפט העליון להעניק צו על תנאי וביקשו גם להוציא צו ביניים שימנע את הרחקתו של העותר השני מישראל עד להחלטה אחרת. המחלוקת נסבה סביב מעמדם של העותרים בישראל ולגבי בקשה לפטור אותם מתשלום האגרה החוקית הנדרשת להגשת העתירה.

במהלך הדיונים, הוגשו מספר בקשות והתקבלו החלטות גם מצד הרשמת ליאת בנמלך וגם מצד השופט א' שהם. עיקר המשאבים של העתירה והתהליך במרביתם התמקדו סביב תשלום האגרה. העותרים ניסו להציג טענות באשר למצבם הכלכלי הקשה בבקשה לפטור אותם מתשלום האגרה, אך הרשמת דחתה זאת משום שלא צורפו אסמכתאות מספיקות ולא הוצגה תמונה ברורה באשר למצבם הכספי הנוכחי.

• ב-2 בינואר 2018 ניתן צו ארעי על ידי השופט א' שהם שמונע זמנית את הרחקת העותר 2 מישראל.
• ב-11 בינואר 2018, הרשמת ליאת בנמלך דחתה את הבקשה לפטור מאגרה, בהיעדר אסמכתאות לעניין המצב הכלכלי של העותרים.
• ב-19 במרץ 2018 ניתנה לעותרים הזדמנות נוספת לשלם את האגרה עד ה-25 במרץ 2018, אולם הזהירו כי אי תשלום יגרום למחיקת העתירה.
• ביוני 2018, הרשמת אחרה את מועד תשלום האגרה, אך הבהירה שאין בכך כדי להנחות על דחיית העתירה אלא אם לא יוסדר התשלום.
• לקראת סוף התהליך, באוגוסט 2018, נמסר כי לא שולם האגרה הקבועה, ולכן הרשמת עבדיאן החליטה על מחיקת העתירה בשל כך ביולי 2016.

במהלך ההתפתחויות הללו, העותרים לא הצליחו לספק את הדרוש מבחינת תשלום והסדרת המצב הפורמלי מול המערכת המשפטית, דבר שהוביל בסופו של דבר למחיקת העתירה. זאת חרף הניסיונות להציג את המצוקות המהותיות שלהם אשר כללו טענות על סיבות הומניטריות והתלות במעמדם בישראל.

התיק מדגים את המורכבות של מערכות הנהלים המשפטיים בפרט במקרים הומניטריים, ואת החשיבות של עמידה בדרישות טכניות כגון תשלום אגרות כדי לזכות בנגיעה עניינית בערכאות משפטיות.