בקשתם של אבו טאעה זוהור וחמאדה חמידאן בבג"ץ 47/18

אבו טאעה זוהור וחמאדה חמידאן הגישו עתירה לבית המשפט העליון נגד מדינת ישראל משרד הפנים והוועדה ההומניטארית. הסיפור מתחיל בבקשה למתן צוים שיאפשרו למנוע את הרחקתו של חמידאן מישראל, שהיה תחת איום גירוש מיידי.

בתחילת התהליך, עם הגשת העתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים, הורה השופט א' שהם על מתן צו זמני שנועד להבטיח שחמידאן לא יורחק מישראל עד לבחינה מעמיקה של העניינים. המשיבים, כלומר משרד הפנים והוועדה ההומניטארית, נדרשו להגיב על טענות העותרים עד סוף ינואר 2018.

עם הזמן, התפתחו חילוקי דעות בין הצדדים בכל הנוגע לתשלום האגרה הנדרשת להמשך התהליך בבג"ץ. העותרים הגישו בקשה לפטור אותם מתשלום האגרה בנימוק של מצב כלכלי קשה. הרשמת ליאת בנמלך דחתה את הבקשה על רקע כך שהעותרים לא סיפקו פירוט מלא של מצבם הכלכלי ולא צורפו אסמכתאות כלשהן לבקשתם. היא דרשה תשלום אגרה בתוך שבעה ימים אחרת ההליך יימחק.

בהמשך, העותרים התקשו להסדיר את תשלום האגרה, על אף מספר ניסיונות ופניות שקיבלו מהשופטת בנמלך ומהרשמת שרית עבדיאן. בקשותיהם להארכה נדחו או שלא נתקבלו, והם לא הצליחו בסופו של דבר לשלם את האגרה עד המועדים שנקבעו. כל זה התרחש כשהמשיבים מדווחים לבית המשפט שמעמדם של העותרים נמצא בבדיקה.

בחודש יוני 2018, פנתה הרשמת בנמלך בטענה כי העתירה התמלאה והמשיבים טוענים שיש למחוק אותה על הסף. היא קבעה שיש לעותרים עד לסוף החודש לשלם את האגרה ולהגיב להודעות המשיבים. עם זאת, אף בתוך פרק זמן זה, נתקבלו הודעות נוספות כי התשלום עדיין לא הוסדר.

• אבו טאעה זוהור היא אזרחית ישראלית, אך לא ציינה את הכנסותיה או הוצאותיה כראוי.
• חמאדה חמידאן טען כי אין לו חשבון בנק בישראל וחשבונות הבנק ונכסיו מחוץ למדינה לא פורטו.

לבסוף, בחודש ספטמבר 2018, הרשמת שרית עבדיאן מחקה את העתירה באופן סופי מכיוון שהאגרה לא שולמה גם לאור הארכות שניתנה לעותרים. יש לציין כי העותרת זוהור וחמידאן לא הצליחו לעמוד בנטל הכספי ובעיכובים הנובעים מאי הסדרת התשלום.

סכום הסיפור ממחיש את הכובד הלוגיסטי והנפשי הכרוך בניהול תיקים משפטיים בסדרי גודל כאלו, במיוחד כאשר לגורמים המעורבים אין אמצעים כלכליים מספיקים לכיסוי אגרות ומשפטים.