סיכום בג"ץ 4597/14 - מוחמד חסאן חליל עוואודה ואח' נ' המפקד הצבאי

העתירה בבג"ץ 4597/14 הוגשה על ידי מוחמד חסאן חליל עואודה, חנאן אחמד צאלח עואד, והמוקד להגנת הפרט. עוואודה ואשתו יחד עם מספר ארגונים ביניהם "רופאים לזכויות אדם" והועד הציבורי נגד עינויים בישראל, פנו לבית המשפט העליון כנגד המפקד הצבאי של אזור הגדה המערבית.

במרכז העתירה עמדו החלטותיו של המפקד הצבאי לבצע החרמה והריסה של ביתם שבכפר אדנא, ביהודה ושומרון, כחלק מענישה בעבור מעורבות בפיגוע בו נהרג נצ"מ ברוך מזרחי ונפצעו אשתו וילד נוסף. בעקבות זאת, ביקשו העותרים להוציא צו על תנאי וצו ביניים שנועדו למנוע את ביצוע הצו עד לבירור נוסף.

יום לפני הדיון הראשי, דן בית המשפט בבקשה למתן צווים שיימנעו את הריסה, והדיון עצמו התקיים בנוכחות השופטים מרים נאור, יצחק דנציגר ואורי שהם. המפקד הצבאי, המיוצג על ידי עורכי הדין ענר הלמן ועמרי אפשטיין, ביקש ארכה קצרה להגשת תגובתו שהתקבלה תוך קביעת מועד דיון חדש לשעה מאוחרת באותו היום.

לאורך הדיונים, נטען כי הצעדים להם שואף הצבא הם בלתי סבירים ופוגעים בזכויות יסוד של ילדים ונשים, ובית המשפט התבקש לשים דגש על איכות חוות הדעת ההנדסיות שהוגשו בעקבות פגיעה פיזית פוטנציאלית למבנים סמוכים.

בנוסף, בקשו בדיון להכניס גורמים נוספים לדיון בפהם הדס מזרחי וארגון נפגעי טרור "אלמגור", אך בקשתם זו לא תאמה את ההליך ולכן לא נדונו לגופן.

המחלוקות העיקריות נסובו סביב חוקיות השימוש בתקנה 119 מתקנות ההגנה לשעת חירום מ-1945, המאפשרת החרמה והריסה של מבנים מסיבות בטחוניות. העותרים טענו כי יש להפסיק את השימוש בתקנה זו לאור המציאות הנוכחית, אך בסופו של יום החלטת השופטים לא שינתה את המצב התורה הקיים.

על אף שהמשיבה, המדינה, נדרשה לתת את הדעת לחוות הדעת הנדסיות נוספות שהוגשו, בג"ץ החליט לדחות את העתירה ולא לחייב את המדינה בהוצאות נוספות. מועד הביצוע הראשוני עוקף זאת, אך צו ההריסה נותר בעינו.

סיום הסאגה הגיע בפסק דין בו נקבע כי אמנם חוות הדעת ההנדסיות נלקחו בידי בשיקול, אך לא היה בהן להכריע את המסקנה המסתמכת על עקרונות הביטחון והחוקיות. מדובר בגישה קפדנית וצפויה המציגה את המורכבות הקיימת בעניין אכיפת צווים לשעת חירום והיחס בין זכויות האדם לבין הצורך הביטחוני כפי שהוסבר בהחלטת השופט הראשי.

העתירה נדחתה בסופו של דבר, כאשר הרכב השופטים בראשות מרים נאור הצדיק את עמדת המדינה בנוגע להמשך השימוש בתקנה אך בקש התייחסות עניינית למתרחש ולזכויות האנשים המעורבים בהשפעות שנובעות מהגבלות אלו.

לבסוף, פסק הדין פורסם ללא צו להוצאות נוספות, בהתאם לשגרת הדיונים בשאלות מורכבות כדוגמת אלו ולחובת הבדיקה מחדש במקרים של חירום וניהול ביטחוני.