בג"ץ 4372/11 - פלוני נ' מדינת ישראל

הסיפור המשפטי הזה מתאר עתירה למתן צו על תנאי שהוגשה על ידי אדם המכונה "פלוני" נגד מדינת ישראל. המקרה נדון בבית המשפט העליון, שם פלוני ביקש לשנות את עילת סגירתו של תיק חקירה שבו היה מעורב, מעילה של "חוסר ראיות מספיקות" לעילה חדשה של "היעדר אשמה".

במקרה זה, פלוני הואשם בביצוע עבירת מין בקטינה. החשד היה שבזמן שירותו הצבאי, בעודו שוטר חובה במשטרת ישראל, הוא קיים יחסי מין עם שכנתו הצעירה ממנו שלא בהסכמה חופשית.

העתירה הגיעה לבית המשפט העליון, וכאן נדונה בפני שופטים שונים, בהם השופט ח' מלצר, השופט נ' סולברג והשופט א' שהם. מדיון לדיון, התיק נבחן מחדש עם תוספות ועדכונים שונים, כאשר התקשו הצדדים להגיע להכרעה מספקת או להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.

• בתחילה, הוצא צו על תנאי המורה למדינת ישראל להסביר מדוע לא לשנות את עילת הסגירה ל"היעדר אשמה".
• דיונים התקיימו במספר מועדים, כאשר כל פגישה הביאה את שני הצדדים להגיש הצהרות נוספות ועדכונים.
• במהלך התקופה נערכו בדיקות נוספות, כולל פוליגרף עבור פלוני, כדי להבהיר את המקרה יותר.

במקביל, המשיבה - מדינת ישראל - נדרשה להגיש מעת לעת הודעות מעדכנות ואת עמדתה לגבי ההמשך. התפתחות המקרה כללה בקשות למועדים חדשים ודוחות משלימים בעקבות דיונים והתייעצויות פנימיות.

אחת מקביעות המשמעותיות הייתה שעל בסיס תוצאות הפוליגרף והחומרים שנאספו, המשטרה תקבל החלטה מחודשת לגבי המשך הטיפול בתיקו של פלוני.

התהליך המשפטי ארך מספר שנים, שבמהלכן נדחתה ההחלטה מספר פעמים לאור אילוצי לוח זמנים ושינויים בתוכניות הפעולה של הצדדים בתיק. בסופו של דבר, ההכרעה בתיק נותרה תלויה בתשובת השופטים על בסיס המידע שהומצא בפניהם.

הכרעה סופית התקבלה בשנת 2015, כאשר השופטים הגיעו להחלטה המוסכמת על פי פסק הדין של השופט א' שהם, בו נכתב כי יש לאפשר שינוי עילת הסגירה כפי שהעותר מבקש.

המקרה מדגים את המורכבות שבתיקים משפטיים שבהם מעורבות האשמות חמורות כמו עבירות מין, והצורך בהליך משפטי קפדני כדי לקבוע את האמת, תוך שמירה על זכויות כל הצדדים המעורבים.