תיק בג"ץ 4291/14 - שמעון גפסו נגד פרקליטות מחוז צפון

המקרה הזה עוסק בשמעון גפסו, שכיהן כראש עיריית נצרת עילית והתמודד עם האשמות פליליות במהלך כהונתו. גפסו הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל כתב אישום שהוגש נגדו בטענה לפגמים בהליך הגשתו. הכתבי אישום עסקו בעברות של לקיחת שוחד, התנאת שוחד והפרת אמונים.

• כתב האישום הראשון כנגד גפסו הוגש ביוני 2013 בגין לקיחת שוחד.
• הכתב השני, נושא העתירה, הוגש במאי 2014 וייחס לגפסו עברות נוספות של לקיחת שוחד והתניית שוחד לצד הפרת אמונים.

לאחר הגשת כתב האישום הראשון, מועצת עיריית נצרת עילית החליטה שלא להשעות את גפסו מתפקידו, דבר שהוביל לעתירות נוספות לבית המשפט העליון בטענה להחלטה לא סבירה. בג"ץ קיבל את העתירות הללו וצויין שחוק ההשעיה החדש לא חל רטרואקטיבית על גפסו שהאישומים נגדו הוגשו טרם כניסת החוק לתוקף.

בעתירה הנוכחית דרש גפסו מהפרקליטות להגיש תגובה מקדמית למתן צו על תנאי, כאשר הגשת בקשה זו נדונה תחילה בשני תאריכים. ביוני 2014 נדחתה בקשתו למתן צו ביניים כאשר הוא לא הצליח להראות מדוע יש הצדקה לכך או מדוע יש לשנות את מועדי הדיון.

לבסוף, בית המשפט העליון דן בעתירה ודחה אותה על הסף. השופט פוגלמן, שעסק במקרה, קבע כי טענתו של גפסו לגבי פגמים בכיוון הגשת הכתבי אישום אינה מבוססת, ואת העתירה לדחייה לא סופקו עדויות משכנעות התומכות בעמדתו. לא הוצגו ראיות החושפות פגם מהותי שהצדיק התערבות של בית המשפט בעתירה זו.

סוף דבר, בג"ץ דחה את העתירה מבלי להטיל הוצאות על הצדדים, ונסגר העניין בכך שאין הצדקה לשנות את החלטות הפרקליטות או מועצת העירייה.

החלטות אלו משמשות כדוגמא למאבק הקיים במערכת המשפטית בין השאיפה לשמור על מנגנוני שלטון תקינים, טוהר המידות ובין הצורך לנהל ענייני משפט באופן הגון וסביר, תוך איזון ראוי בין זכויות הנאשם לאינטרס הציבורי.