תקציר המקרה: משה הר שמש נגד מנהל רשות המיסים והיועץ המשפטי לממשלה

משה הר שמש, עורך דין, עתר לבית המשפט הגבוה לצדק במטרה לקבל צו על-תנאי נגד מנהל רשות המיסים והיועץ המשפטי לממשלה. עתירתו ביקשה להסביר מדוע המיסים לא נגבים בצורה נאותה ומדוע לא נקבע הסדר מס קבוע ושוויוני עבור קבלנים כפי שמצוין בסעיף 15(ב)(3) לחוק מיסוי מקרקעין. העתירה מתמקדת ב'הסדר הקבלנים' המתנהל מאז שנות ה-80 ואשר מתעדכן עם השנים בשיתוף התאחדות בוני הארץ. הטענה המרכזית של העותר היא כי ההסדר הנוכחי אינו שוויוני ואינו גובה את המיסים הנכונים מן הקבלנים, דבר שמוביל לעיוותי מס.

הדיונים המשפטיים כללו מספר תאריכים חשובים שבהם נדונו הבקשות לדחיות ושינויים בלוח-הזמנים המקורי. לדוגמה, בדיון שנקבע בתחילת שנה 2018, הוחלט לדחותו בגלל אי-תיאום עם אנשי החוק המעורבים. בקשה זו נציגי המשיבים ביקשו לדחות בשל אילוצים שונים.

ביוזמתו האישית, משה הר שמש העלה טענות המייצגות, לדבריו, קבוצה גדולה של נישומים וקבלנים שנפגעו לכאורה מההסדר הקיים. עם זאת, השופטים הביעו ספקות בנוגע לעמידתו בעתירה זו, שכן הוא לא הציג מקרים של נישומים פרטיים שנפגעו ישירות מההסדר, מה שמטיל ספק בזכותו להביא לעתירה ציבורית כזו.

• השופט נ' סולברג טען כי העתירה אינה במקומה לקיום דיון בבית משפט זה, מאחר והפגיעה היא בהסדר רגולטורי ולא בנישום פרטי כלשהו.
• השופט י' אלרון והגרוסקופף הצטרפו לדעתו של השופט סולברג, ולמעשה הסכימו שהעתירה אינה מתאימה להידון.

הדיון הרלוונטי בתאריך ה-12 באפריל 2018, נחתם בהחלטה להעניק משה הצעות לשאת בהוצאות משפטיות של 10,000 ש"ח עבור המשיבים. זה סכם את התהליך של עתירתו של הר שמש, כאשר בית המשפט המליץ לפעול במסגרת התקנות הקיימות להתמודד מול טענות כמו אלה שהועלו על ידו.

מנגד, המשיבים, מנהל רשות המיסים והיועץ המשפטי לממשלה, נדרשו להעביר את תגובתם לעתירה, דבר שנעשה במסגרת הזמנים שהותוותה להם, למרות בקשה למתן ארכה להגיש את התגובה בנוגע למספר הבקשות סביב המקרה.

לסיכום, בית המשפט אישר את דחיית העתירה, והנחה את העותר להמשיך לפעול בדרכים משפטיות רגילות ולא במסגרת עתירה ציבורית לבית המשפט הגבוה לצדק, בהיעדר נישום פרטי המפגע ישירות מההסדר המדובר.