סיפור המקרה: אטי בורג ואח' נגד שר האוצר ומינהל מקרקעי ישראל

המקרה שלפניכם נוגע לעתירה שהוגשה בשנת 2013 לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) על ידי שלוש עותרות - אטי (יטי) בורג, הדסה בורג אשר, ושולמית (שולה) אוסטרוביץ. זאת כנגד שר האוצר והמרכז למקרקעי ישראל, בנוגע להפקעת מקרקעין באזור שכונת מנשיה בתל-אביב. הנושא המרכזי שנידון הוא צווי הפקעה שהוצאו לפני כ-60 שנה.

הרקע הסיפורתי הוא שרכשו בני הזוג בורג, אטי ובעלה המנוח, מקרקעין באזור מנשיה בשנות ה-50 המאוחרות. המקרקעין כוללים חלקות מספר 46 עד 49 בגוש 7009, ששטחן הכולל כ-292 מ"ר. בנוסף, החזיקו בקרקע סמוכה נוספת בשטח כ-2400 מ"ר. האזור המדובר משך אליו התעניינות ציבורית רבה בשל קרבתו לים ומיקומו המרכזי בעיר תל-אביב.

• העותרות מבקשות מבית המשפט לבטל את צווי ההפקעה שהוצאו בעבר ולחייב את המדינה לבחון האם יש מקום להפקעה מחדש.
• במסגרת הדיונים, היו חילוקי דעות בין הצדדים, אך ההחלטה הסופית התמקדה בשאלות המרכזיות של הפקעת המקרקעין והשימוש בהם.

מעמדת העותרות עלה כי הפקעת המקרקעין המקורית נערכה בצורה שלטענתן אינה תקינה והן חשות כי נפגעו זכויותיהן ההיסטוריות והקנייניות בקרקע. ראוי לציין את עו"ד א' ספרן שייצג את העותרות במהלך ההליך ואת עו"ד ע' ספדי-עטילה שייצגה את המשיבים.

תוך כדי ההליך התקיימו מספר ישיבות ודחיות של מועדי דיון, כדי לאפשר לצדדים להגיש את כל המסמכים והתגובות הנדרשים. בית המשפט בחן את המקרה לאור העובדות ההיסטוריות וכן בנסיבות ההפקעה שהתרחשה בעבר.

לאחר דיון ממושך, השופט ח' מלצר יחד עם השופטים י' עמית ונ' סולברג החליטו לדחות את העתירה. ההחלטה נבעה בעיקר מהצורך לקיים את ההפקעות שבוצעו בעשור הקודם, אשר נחשבות לחוקיות לפי המובן המשפטי, ומתוך האינטרס הציבורי להבטחת שימוש יעיל במקרקעין.

בעתירה נדחתה, נדרשו העותרות לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים בגובה 10,000 ש"ח. ההחלטה שולבה עם מספר תקדימים משפטיים שמטרתם הייתה להבהיר את עקרונות ההפקעה בארץ ובהן ההחלטות שצוטטו בפסק הדין. אלו כוללים הן תקדימים רלוונטיים ממקרים דומים בשנים האחרונות והן התייחסות לשאלות עקרוניות בנוגע לקניין ציבורי.

התיק כולו חושף דילמות מורכבות הנוגעות למאבק בין זכויות קניין פרטיות של יחידים לבין צרכים ציבוריים ואמצעי הפקעה של המדינה, והחשיבות שבאיזון בין שני אלו בתחום התכנון העירוני.