פסק-דין

העותר הוא עורך דין במקצועו. המשיבה הגישה נגדו כתב אישום לבית משפט השלום, ובד בבד הוגשה קובלנה לבית הדין המשמעתי. העותר והמשיבה הגיעו להסדר, במסגרתו התחייבה המשיבה למשוך את כתב האישום בכפוף למספר תנאים. ככל שניתן להבין, העותר מלין על כך שהמשיבה לא מילאה את התחייבותה ולא משכה את כתב האישום.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, העותר איננו מציג כראוי פרטים מהותיים, מהם אולי ניתן היה להבין מה מבוקשו ומהי התשתית העובדתית והמשפטית שעשויה להצדיק התערבות של בית משפט זה. למשל, לא צורפו כל ההחלטות השיפוטיות הרלבנטיות, ולא הובהר מה הרקע להחלטות שניתנו. אף נראה מהחומר שהכרעת הדין בבית משפט השלום בעניינו של העותר כבר ניתנה, וכי לכאורה על פי ההסדר הדיוני בין הצדדים - המשיבה הציעה לחזור בה מכתב האישום רק לאחר שהעותר יורשע בהליך המשמעתי בבית הדין, תנאי שעל פני הדברים טרם התממש. שנית, מהחומר עולה כי קבוע למחר דיון ובו יישמעו טיעונים לעונש בבית משפט השלום. בנסיבות אלו, כאשר התיק תלוי ועומד בפני ערכאות קמא - נראה כי דרך המלך היא העלאת הטענות שם, לרבות במסלול הערעורי, ולא בפני בית משפט זה. זאת מבלי להביע עמדה ביחס לטענותיו של העותר באשר להסדר או לאישומים התלויים ועומדים כנגדו.

העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.