תקציר המקרה בג"ץ 3676/10 - כתר כדרך המלכים בע"מ נ' השר לשירותי דת

חברת "כתר כדרך המלכים בע"מ" פתחה בעתירה לבג"ץ כנגד השר לשירותי דת, בדרישה לקבלת רישיון שמאפשר לה לעסוק בקבורה יהודית ובקבורה אזרחית חלופית. החברה טענה שהדרישות שהוצבו בפניה על ידי השר אינן חוקיות.

משרד הדתות התחייב לסדר את עניני הקבורה לפי תקנות מסודרות ומוסדרות, שאמורות לפתור את סוגיית חלוקת רישיונות הקבורה בארץ. העותרת ניסתה להצטרף לגופים אלו ולהפעיל בתי עלמין אשר ידאגו לשני סוגי הקבורה שדרשה הרישיון עבורם.

העותרת התלוננה על החלטת השר לשירותי דת שלא להעניק לה את הרישיון, כשהסיבה המרכזית היא היעדר קרקע מתאימה ומסמך התקשרות עם הביטוח הלאומי. לטענת החברה, הדרישות הללו אינן לגיטימיות והן מגבילות את יכולתה לפעול ולספק שירותי קבורה.

בשנת 2010, לאחר שנים של תהליך משפטי ארוך ובירוקרטי, החברה פנתה לבית הדין הגבוה לצדק על מנת לקדם את העניָין ולקבל צו על תנאי כנגד השר לשירותי דת. בית המשפט ביקש לשקול מחדש את התנאים שהעמיד השר למתן הרישיון.

• החברה ניסתה לשנות את תקנות החברות לענייני קבורה, אשר פורסמו בשנות ה-60 וב-90, ולמנוע את התניית מתן הרישיון בהימצאות קרקע או הסכם עם הביטוח הלאומי.
• הדיונים המשפטיים לימדו כי ישנם פערים ברורים בהליכי הקבורה ויכולת האכיפה, והחברה סברה שניתן להקל על ההגבלות האלה כדי להעניק רישיונות בצורה יעילה יותר.
• גורמים שונים בישראל מעורבים בתחום הקבורה, מה שמסבך את המציאות המשפטית והרגולטורית.

לאחר מספר דיונים, כולל הקראה וחוות דעת מגורמים שונים, פסק בית המשפט לדחות את העתירה, אך הציג אפשרות לעותרת להגיש עתירה מתוקנת ולבחון פתרונות חלופיים. העותרת קיבלה אפשרות להגיש מסמכים נוספים שאולי יתירו לה את הפעלת בית העלמין בהתאם לחוקים המתוקנים.

פסיקת השופט, נעם סולברג, עם תמיכתה של המשנָה לנשיא מרים נאור והשופט יצחק עמית, הייתה כי למרות האיכותיות והשלטון החוקי עליו עמדו העותרת, בנסיבות הקיימות אין מקום להוצאה כלשהי על הוצאות משפט. נקבע כי הסדרת הנושא תיעשה דרך ערוצים אחרים שיוצגו בפני החברה בידי משרד הדתות.

בסיכום, התיק מדגיש את המאבק בין צורכי הפרט והחברה לציית לתקנות המדינה, בעיקר כשמדובר בנושאים רגישים כגון קבורה, תוך הבנה שהמציאות הנוכחית מצריכה לעיתים קרובות בחינה מחדש והתאמה לחיים המודרניים.