3. בנוסף, יש להקפיד על סדרי הדין כפי שנקבעו בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ככל משפטם וחוקתם. כאן, נדרשים אנו לשוב למושכלות ראשונים: תקנה 4 לתקנות מורה כי "כל עתירה תהא נתמכת בתצהיר"; תצהיר שנחתם כדין על-ידי העותר עובר להגשת העתירה, לאחר שכתב העתירה הוגש לעיונו והוא אישר את האמור בה, ומנוסחו ניתן ללמוד כי נחתם לצורך הגשת העתירה הנוכחית. תקנה 21א לתקנות, מחילה על עתירות המוגשות לבית משפט זה את ההוראה המעוגנת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה חלה חובה לצרף לכתב הטענות הראשון את יפוי הכוח מטעם בעל הדין.

4. קשיים של זמן ומקום, אינם מוּכּרים בדין כעילות לפטור גורף מחובות אלו. גם באותם מקרים חריגים ונדירים שבהם נמנעת כליל יכולת המפגש עם בעל הדין, על עורך דין המבקש להיפטר מחובת הגשת תצהיר מטעם העותר, וצירוף יפוי-כוח, מוטל נטל כבד להוכיח כי עשה כמיטב יכולתו לעמוד בחובות הקבועות בדין, וכי הדבר לא עלה בידו; לתמוך את טענותיו בתצהיר מטעמו; ולצרף תיעוד התומך בטענותיו. לא ניתן להסתפק בהצהרה לקונית על 'קשיים' במפגש עם העותר. חלק נכבד מן העתירות לגבי מעצרים מינהליים מוגש בצירוף תצהיר וייפוי-כוח כדין. משמע, ודאי אין מדיניות גורפת המונעת מפגש של עצורים מינהליים עם באי-כוחם, לשם החתמתם על תצהיר וייפוי-כוח מתאים.

5. אין מדובר בדקדוקי עניות; כפי שהיטיב להסביר זאת השופט ח' כבוב אך לאחרונה, הגשה רשלנית של עתירה "הובילה לכך שגורמי הביטחון לא יכלו להעביר את החומר שברשותם לידי פרקליטות המדינה; חומר שהוא קרדינלי לשם קיומה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית. יתרה מכך, אילו נעשתה הביקורת השיפוטית במתכונת שאליה ניסה העותר להובילנו, בחופזה וללא חומרים רלוונטיים, הדבר עלול היה לשדר מסר לפיו הביקורת השיפוטית בנדון היא בבחינת 'חותמת גומי', אך כעולה ממושכלות הראשונים שציינתי לעיל, ושאולי נשכחו - לא היא" (בג"ץ 3368/24 אלחטיב נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 15 (18.4.2024)).

6. בחינה של העתירה שלפנַי בשים לב לאמור לעיל, מלמדת כי זו מחוררת ככברה; התשתית העובדתית בה - לקויה. חסר בה ציון מפורש של מועד תחילת צו המעצר הנוכחי; לא ניתן למצוא בה את מועד הגשת הערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים; היא נעדרת התייחסות ברורה למעצר המנהלי קודם, עליו ניתן ללמוד בעקיפין בלבד; ואף לא ניתן ללמוד ממנה כדבעי על מעצר פלילי קודם, הנרמז בין השורות. גם נספחיה של העתירה - חסרים. לבד מהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים, נעדרים ממנה צרופות חיוניות: צו המעצר המינהלי הנתקף; פסק הדין של בית המשפט הצבאי שדן בצו; ומסמכים הנוגעים למעצר המינהלי הקודם.

7. לעתירה אף לא צורפו תצהיר וייפוי-כוח כנדרש. בא-כוח העותר מבקש כי נפטור אותו מחובתו לצרף לעתירה תצהיר וייפוי-כוח, "נוכח העובדה שהדיונים מתקיימים בהיוועדות חזותית ובהעדר אפשרות ריאלית לבקר את העצורים ולהחתימם על המסמכים ובכללם העותר תוך פרק זמן סביר". 'פורמולה' זו ודומותיה, מוכרות לנו מעתירות מעין אלו, ואולם, כאמור, בכך לא יצא עורך הדין ידי חובתו. על מנת לחרוג מחובת צירוף התצהיר וייפוי-הכוח, באותם מקרים חריגים ונדירים בהם קיימת מניעה מוחלטת מלהגישם, שומה על עורך הדין להראות, כי עשה כל שלאל ידו כדי לעמוד בחובותיו; למשל - להוכיח כי נעשה ניסיון כן להחתים את העותר על התצהיר וייפוי-הכוח, וכי הגורמים הרלבנטיים מנעו זאת ממנו, תוך צירוף תיעוד רלבנטי ותצהיר תומך מטעם עורך הדין; כזאת לא נעשה.

8. הביקורת השיפוטית על מעצרים מינהליים - בחרדת קודש היא נעשית.רשאים אנו לצפות, כי העותרים ובאי-כוחם, יתייחסו גם הם לעתירתם-שלהם, באותה מידה של כובד ראש אשר בה מבוקש כי ננהג בה אנו.

9. כאמור, שורת הדין מוליכה לדחיית עתירה שכזו על הסף, בשל הפגמים המרובים שנפלו בה. חרף האמור, לפנים משורת הדין, ניתנת לעותר אפשרות לתקן את הטעון תיקון. לשם המשך הטיפול בעתירה, ישלים אפוא העותר לאלתר את הדרוש השלמה, כך שניתן יהיה לקיים דיון בעניינו בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, ‏כ"ג בניסן התשפ"ד (‏1.5.2024).