פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1. לפנינו עתירה המכוונת לביטול צו המעצר המינהלי שהוצא בעניינו של העותר. פגמים רבים נפלו בה. לא צורף לה יפוי-כוח, שיש בו כדי ללמד כי העותר נתן הסכמתו לייצוגו בהליך זה על-ידי מי שמתיימר להיות בא-כוחו. התצהיר שנחתם על-ידי העותר, אינו נושא כל תאריך, ואין זה ברור האם נחתם לצורך העתירה שלפנינו. לא זו אף זו, העתירה נעדרת פרטים בסיסיים הנדרשים לצורך דיון בעתירה. הכל כפי שהתבאר בהחלטתי מיום 1.5.2024 בבג"ץ 3629/24 אלעביאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (1.5.2024). דין העתירה היה להידחות על הסף אך מטעמים אלו בלבד. ברם, אף מבלעדי אותם פגמים, שני טעמים נוספים, שדי בכל אחד מהם לבדו, מוליכים לדחיית העתירה על הסף: הראשון - שיהוי שדבק בה; השני - פרק הזמן שנותר אינו מאפשר קיום ביקורת שיפוטית אפקטיבית.

2. בגוף העתירה לא צוין אימתי ניתנה החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים; החלטה שאותה מבקשת העתירה לתקוף. אולם, עיון בהחלטה גופה מלמד כי זו ניתנה עוד ביום 11.2.2024. הגם שלטענת העותר הוא שוהה במעצר שווא, עתירתו הוגשה אך ביום 30.4.2024. המועד להגשת עתירה על החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים הוא 30 יום לכל היותר (בג"ץ 3597/24 עודה נ' שופט צבאי משפטאי, פסקה 6 (2.5.2024) (להלן: עניין עודה)). השיהוי שדבק בעתירה, די בו כשלעצמו כדי להוביל לדחייתה על הסף. כך נקבע בפסיקתנו, לא פעם. כך למשל, בפסק הדין בבג"ץ 7358/10 דויק נ' שופט צבאי משפטאי (11.10.2010) שעסק בעניין דומה, נקבע, כי "דין העתירה להידחות על הסף, מחמת השיהוי הכבד והמאיין בהגשתה. ההחלטה האחרונה בעניינו של העותר [...] ניתנה לפני כחודש ימים. העתירה שבפנינו הוגשה כאמור רק היום" (שם, פסקאות 5-4).