סיכום תיק: בג"ץ 3543/24 ואיחוד עתירות דומות

במקרה זה, אנו עוסקים בשלוש עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, על ידי שלושה עותרים: בראא צקר אחמד אלצבארנה, כאיד מוחמד חסן נמורה, וחסן ראגב עבד אללה זהראן. כל אחד מהם ביקש מבית המשפט לבטל צו מעצר שהוצא נגדם.

הצדדים המרכזיים בתיקים אלה כוללים את העותרים המוזכרים לעיל, שמיוצגים על ידי עורך הדין נאטור כאמל, ואת המשיבים: מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, שופט בית המשפט הצבאי לערעורים, ושירות הביטחון הכללי, המיוצגים על ידי עורכת הדין סיגל אבנון סוויצקי.

המחלוקת המרכזית בתיקים אלו נסבה סביב חוקיות צווי המעצר שהוצאו נגד העותרים על ידי רשויות הביטחון והצבא. צווי המעצר הללו, אשר הוצאו כבר בנובמבר 2023, נתמכו ובוקרו על ידי ביקורת שיפוטית בבית המשפט הצבאי. למרות שבית המשפט הצבאי לערעורים דחה את הערעורים שהוגשו נגד צווי המעצר, העותרים פנו לבג"ץ כדי לבטל את הצווים הללו.

בית המשפט העליון, בהרכב שכלל את השופטים ע' פוגלמן, נ' סולברג, וא' שטיין, קבע כי העתירות הוגשו בשיהוי ניכר, בעקבות עיכוב משמעותי מאז שמירה הערעורים הראשונים וחידושם שוב ממש לפני פקיעת הצווים במדינת הדין המתוקשרת. למעשה, בית המשפט הצביע על כך כי בעת ההגשה של העתירות, הם כבר החלו בתהליכים להוציא צווי מעצר חדשים.

בנוסף, במהלך הדיון שנערך ב-30 באפריל 2024, פרקליט העותרים הודיע על הסכמתו למחיקת העתירות, תוך שמירת הזכויות להגשת ערעורים או עתירות נוספות בנוגע לצווים החדשים שייכנסו לתוקף בקרוב. בית המשפט אישר את הסכמה זו וציין כי יש לשמור על אפשרויות ההליך הנוסף, תוך שאיפה למנוע מהעותרים לעבור שוב את מהלך הביקורת המשפטית עבור אותם נוהגים משפטיים.

בעת ההשתלשלות, התברר כי הפגישה הראשונית אמורה הייתה להתקיים מוקדם יותר, אך אי-מוכנות של הצדדים ודרישתם למתן זמנים נוספים לתגובה הובילו לדחיית הדיונים למועד מאוחר יותר באותו יום. העתירות שנדחו כללו החלטות על תנאי, בהתייחס לכך שהעותר פטור היה מלהתייצב לדיונים הפתוחים אליו.

בקרב הציבור הרחב, נדרש לציין כי עצם אפשרות הכליאה באמצעות צו מעצר מנהלי מהווה תמיד נושא רגיש המעלה סוגיות של פגיעה בזכויות אזרח ויחס המדינה כלפי עצורים מנהליים ללא הליך משפטי מלא. המערכת המשפטית נדרשת לאזן בין צורכי הביטחון הרגישים לבין זכויות הפרט החוקתיות.

לסיכום, בית המשפט מחליט למחוק את העתירות הנוכחיות תוך שמירה על זכויות העותרים להתמודד עם הצווים החדשים במסגרת תהליכים משפטיים עתידיים. ההחלטה באה להדגיש את הכוונה לאפשר לעותרים לנהל את הליכים על פי דין, אך בזמנים הולמים ומוגדרים, עם אפשרות לטפל מיידית בצווים הקיימים.