תקציר תיק בג"ץ 3368/10 ו-4057/10: מאבק על קיצור תקופות המעצר בשטחי יהודה והשומרון

מדובר במאבק משפטי שנמשך מספר שנים, אותו הנהיגו מספר ארגוניים ומשרדים למען זכויות האדם והפלסטינים. העתירה עסקה בעניין קיצור תקופות המעצר של עצורים בשטחי יהודה ושומרון (איו"ש) בהתאם למתחייב מהמלצות עבודת המטה וקיום כללי המשפט הבינלאומי והמינהלי.

• העותרים: משרד האסירים הפלסטינים, עו"ד פהמי שקיראת, עו"ד כמיל סבאג, עו"ד כרים עג'ווה, והאגודה לזכויות האזרח בישראל יחד עם ארגונים "יש דין" והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
• המשיבים: שר הביטחון ואלוף פיקוד המרכז.

המאבק החל כשהעותרים טענו כי תקופות המעצר הקבועות בנוגע לחשודים ונאשמים, לרבות קטינים, בעבירות שאינן ביטחוניות, ארוכות מהתקופות הנהוגות בישראל ובניגוד למתחייב מכללי המשפט הבינלאומי. תגובת המדינה הייתה שאכן המצב יבחן ותוכן טיוטת צו מתקנת שתקבע כללים ברורים לקיצור תקופות המעצר.

לאחר שנים של דיונים והצהרות מעוגנות במסמכים, הסכימו המשיבים לצו מוחלט להפעלת קיצור התקופות, אשר נכנס לתוקפו ב-1.5.2018, לאור ההמלצות והעבודות המבוצעות. בית המשפט בירך על כך שהשינוי התבצע תוך הבנת החשיבות ההומניטרית המשפטית שעמדה מאחורי העתירות.

המאמצים המקוריים של העותרים נועדו לשפר את התנאים עבור עצורים בשטחי איו"ש אשר אינם מועדים לעמוד מול משפטים במהירות המתבקשת. המאבק כלל בקשות חוזרות ונשנות להארכות זמן מטעם המדינה על מנת להשלים את העבודות ולקבוע אמות מידה חדשות ברורות ומתוקנות.

העתירות כללו גם התייחסות להשפעת תקופות המעצר על החברה הפלסטינית כולה ומעמדה בהיבטים בינלאומיים. בית המשפט העליון, תוך הפעלת שיקול דעת רגיש להתנגדות של המדינה לעתירות אלה, בסופו של דבר הכיר בנחיצות השינויים והסכים להענקת צו מוחלט שתאם את דרישות העותרים.

בפסק דין משלים, השופטים הדגישו שלא לסיים את ההליך מבלי ציון כי לא ניתן להחיל את פסיקת בית המשפט כמעין דגם למצב דומה במקומות אחרים בארץ או בעולם, והם מתייחסים להקשרים ברורים של איו"ש בלבד.

סיכום ההחלטה

ב-18 באפריל 2017, הכריז בית המשפט על סיום ההליך לאחר שהעתירות השיגו את מטרתן. הצדדים הסכימו על קיצור תקופות המעצר ונמצא פתרון סוגיות שנויות במחלוקת באופן שנשקף מעניינם של כל הנוגעים בדבר, תוך שהשופטים מותירים את האפשרות להגשת עתירות נוספות אם יידרש שינוי נוסף בעתיד.

לסיום, ניתנה הפסיקה האחרונה שהטילה על המדינה לשלם הוצאות בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מהעותרים בבג"ץ 4057/10, כסמל לפתרון הסכסוך בצורה התרועה במוסר ותוך שמירה על זכויות האזרח.