סיפור המקרה: "עלות אחוז החסימה"

במוקד הפרשה עומדות שתי עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, המכונות בג"ץ 3166/14 ובג"ץ 4857/14. העתירות הללו הוגשו על ידי עותרים פרטיים, יהודה גוטמן ואליהו דוד משולמי, כנגד היועץ המשפטי לממשלה, הכנסת וראש הממשלה. הדיון סובב סביב תיקון לחוק הבחירות לכנסת שמטרתו להעלות את אחוז החסימה מ-2% ל-3.25%.

הרקע לעתירות טמון בתיקון לחוק הבחירות בכנסת שאושר במרץ 2014. התיקון כלל העלאת אחוז החסימה, מהלך שרבים רואים בו פגיעה בדמוקרטיה וביכולתן של מפלגות קטנות להשתתף בבחירות ולעבור את אחוז החסימה.

העותרים טענו כי התיקון פוגע בעקרונות השוויון והייצוגיות, בכך שהוא מחזק את כוחן של מפלגות גדולות על חשבון מפלגות קטנות ומוריד את המגוון הפוליטי במדינה. בנקודה זו הצטרפו אל העתירים גם גופים כגון "עדאלה" ו"האגודה לזכויות האזרח", אשר ביקשו להתערב ולתמוך בטענות העותרים.

הדיון העיקרי בבג"ץ התמקד בשאלות החוקתיות והפוליטיות הנגזרות מהתיקון בחוק. בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, בחן את הטענות מכל זווית אפשרית - משפטית, חוקתית וציבורית.

• העותרים, גוטמן ומשולמי, ביקשו לבטל את התיקון ולשמר את אחוז החסימה הקודם, בטענה שהשינוי בהכרח מחייבים איחודים כופים ולא טבעיים בין מפלגות שונות.
• היועץ המשפטי לממשלה והכנסת הגיבו וביקשו לדחות את העתירות, כשהם מדגישים את הסמכות החוקית של הכנסת לערוך שינוי מסוג זה במערכת הבחירות.
• "עדאלה" ו"האגודה לזכויות האזרח" ראו בתיקון כפוגע בזכויות המיעוטים ולכן תמכו בעתירות.

במהלך הדיונים, הוחלט לשלב מספר מרכיבים חשובים: מצד אחד, הצורך לשמור על הליך בחירה יציב ונגיש, ומצד שני, למנוע שינוי שעלול לפגוע בתחושתם של אזרחים שהכנסת האינטרסים שלהם על פחד.

בית המשפט, בסיומם של הדיונים והלבטים הרבים, החליט שלא לשנות את החוק כפי שנחקק על ידי הכנסת. ההחלטה ניתנה לאחר שהשופטים שקלו את ההשלכות הציבוריות והחוקיות של השארת התיקון לעומת ביטולו. בעוד שכמה מהשופטים הסכימו כי אכן יש מקום לדיון נוסף לגבי אחוז החסימה החדש, באופן עקרוני הם מצאו כי אין בפגם מהותי בשיקול דעתה של הכנסת.

בסיכומו של דבר, בפרשה זו נחשפו היבטים חשובים של מערכת היחסים ההדדית והמתח המשפטי והפוליטי המתמשך בין כוחות השלטון, שמטרתם לשמר ולהבטיח את עקרונות הדמוקרטיה והייצוג בישראל.