תקציר עתירה בג"ץ 2528/16 - מחמד ע/קאדר מצאלחה ואח' נגד המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

בעתירה זו, שהוגשה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, פנו מספר עותרים, הכוללים את מחמד ע/קאדר מצאלחה ומשפחתו, כנגד כוונת המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית להרוס את דירתם בהתאם לקבוע בתקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. על פי הנטען, הדירה שייכת לאחד מהמחשידים בפעילות טרור, והצו ניתן במסגרת המאבק במדיניות הביטחונית באזור.

העותרים, המיוצגים על ידי עו"ד לאה צמל ומספר עורכי דין נוספים, עתירים כנגד הצו, ומבקשים מבית המשפט להימנע מהריסת הבית, או במידת הצורך, לשקול אמצעים פחות פוגעניים כמו איטום חלקי של הדירה או שימוש בחומרי איטום אחרים שאינם כוללים פיצוץ וכובד הרס. הדיון בעתירה התקיים במעמד השופט ח' מלצר יחד עם השופטים צ' זילברטל וא' שהם.

• העתירה כוללת בקשות נוספות כמו דחיית הדיון לצורך הכנת החומרים או צירוף עותרים נוספים, אשר נדחתה במלואה.
• במהלך הדיון נערך בירור לגבי אפשרות שקילת אמצעים חלופיים לפיצוץ, והוחלט להמשיך לבדוק את הנושא.
• פסק הדין קובע על דחיית העתירה ועל הפעלת הצו להריסת הדירה, עם התארגנות של חמישה ימים נוספים למען העותרים לארגן את עצמם.

בתחילת התהליך, ניתנה החלטה על ידי השופט צ' זילברטל להוציא צו ארעי המונע את הריסת המבנה עד לדיון בנושא. הצו נקבע על מנת לאפשר קיום בירור משפטי יסודי סביב המחלוקת, ולאפשר לצדדים להציג את טענותיהם באופן מלא.

במהלך הדיון בבית המשפט, ציין השופט מלצר כי יש מקום לבחון את תקנות ההגנה וכן את הצורך האקטואלי להריסה בהקשר לשימוש בצו זה בפועל. השופטים שמעו את טענות העותרים והמשיב ובחנו את החומר החסוי שהוצג בפני בית המשפט.

העותרים ניסו לשכנע את בית המשפט כי הריסת המבנה לא תועיל למטרות הביטחון ונטען כי המבנה מהווה מקום מגורים עבור משפחה תמימה שאיננה קשורה לפעילות הטרור. להערכתם, הפגיעה בזכויות הפרט שלהם אינה מוצדקת מול התועלת הביטחונית הנטענת.

מצידו של המשיב, עורכי הדין ניהלו דיון על החובות המוטלות עליהם לפי התקנה והצורך במדיניות תקיפה שמסמנת עפולה ברורה לטרור, ופניה להפחים את תופעת הטרור על ידי ההתרעה שמהווים פיצוץ בתים של אנשים החשודים.

בסופו של דבר, בפסק הדין שניתן על ידי צוות השופטים, הוחלט לדחות את העתירה ולהתיר את הכוונה להרס הבית לידי הרשות אך תוך מתן חמישה ימי התארגנות לעותרים. פסיקה זו עוררה דיון בקהילה המשפטית והציבורית על איזון בין שמירה על הביטחון ובין זכויות הפרט, והנילוויית שלה באכיפת מדיניות הביטחון במקרים כגון אלה.