סיכום תיק: עיסאם שוויקי ואחלאם אבו גאליה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים

עיסאם שוויקי ואחלאם אבו גאליה הם תושבי שכונת א-טור בירושלים, אשר מצאו את עצמם במאבק משפטי מתמשך נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים. הסיפור התחיל כאשר בשנת 2011 הוצא צו הריסה לביתם של השניים על ידי הוועדה, בטענה שמדובר במבנה בלתי חוקי. השניים פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים כדי לנסות לעכב את ההריסה וקיבלו צו זמני שעיכב את ההריסה להרגע, עד אשר תוכרע הסוגיה בבית המשפט.

עם זאת, במשך הזמן הוצאו צווים נוספים להריסת המבנה, וערעוריהם של העותרים נדחו על ידי בתי המשפט השונים, כולל בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. הם אף הגישו בקשות נוספות לעיכוב ביצוע הצווים, אך נתקלו בהחלטות דחייה חד משמעיות. השופטת א' חיות מבית המשפט העליון, כאחראית על חלק מהדיונים בתיק, ציינה כי בית המשפט העליון, כחוק, לא יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות של בתי המשפט בעניינים פליליים.

לא אחת טענו העותרים כי הם לא זכו ליחס הוגן ולטיפול מקיף בתיקם, תוך שהתבססו על הבקשות והתלונות שהוגשו, שלא הוצגו בצורה מלאה בפני בית המשפט. השופטים, עם זאת, הדגישו שוב ושוב כי העותרים כבר מימשו את זכותם להתמודד עם הטענות בבית המשפט ושאין מקום להמשך ההתדיינות.

בית המשפט העליון דן בעניינם של העותרים מספר פעמים לאורך השנים בשל השאלות שהועלו לגבי ההליכים שהתקיימו, ובכל פעם קבע כי החלטות בתי המשפט הקודמים ראויות ואין אפשרות לעקוב אחרי הליכים פליליים מעבר למה שכבר נעשה. יתר בנוסף, צויין כי בקשותיהם נדחו בעבר בכל הערכאות - הן בביהמ"ש המחוזי והן בבליעל"י – צווי ההריסה לא בוטלו. כתוצאה מכך, הדיון המשפטי בנוגע להריסת המבנה הגיע למבוי סתום מבחינתם המשפטית של העותרים, כאשר בתי המשפט לא תמכו בטענותיהם להריסות החריגה.

בנוסף לכך, פרשנים ופעילים חברתיים העלו את הסוגיה של ההשלכות החברתיות והאנושיות של הריסות בתים בירושלים, במיוחד באזורים רגישים. הם טענו להרשאות בלתי מידתיות לפעול תחת הכותרת של או להתערב במשהו כזה. הם חושבים שתושבים בשכונת א-טור, נתונים למעמד בלתי יציב כתוצאה מההחלטות הפוליטיות והטכניות שמשפיעות על חייהם.

• צו ההריסה הראשון הוצא בשנת 2011.
• העותרים ניסו לעתור בכל ערכאה אפשרית כדי למנוע את ההריסה.
• הדיונים כללו ארבעה פסקי דין שהוצאו על ידי בית המשפט העליון, דוחים את כל העתירות.
• השופטת א' חיות הדגישה את אי האפשרות להתעמק שוב ושוב בשאלות שכבר נפתרו במשפט.
• ההחלטה הסופית הייתה שאין מקום להוצאת צו עיכוב נוסף.

במקרה זה ניתן לראות את מורכבות מערכת בתי המשפט כשהיא מתמודדת עם בקשות חוזרות ונשנות לנושא שכבר נסגר מבחינה משפטית. בסיכומו של דבר, הדיון המשפטי הסתיים בהדגשה שבית המשפט העליון לא ישמש כמרחב לכל דיון נוסף, וכי ביתם של העותרים אכן צפוי להיהרס לאור החלטות סופיות אלה.