תקציר פסק דין בג"ץ 1802/16 ובג"ץ 1817/16

בפני בית המשפט העליון עמדה סוגיה רגישה במיוחד, הנוגעת להריסת בית המפגע חסין מוחמד אבו גוש בעקבות פיגוע חמור שהתרחש בינואר 2016 ביישוב בית חורון, בו נהרגה שלומית קריגמן ז"ל ונפצעה נוספת. התיקים המדוברים, בג"ץ 1802/16 שהוגש על ידי משפחת אבו גוש, ובג"ץ 1817/16, הובאו על ידי המוקד להגנת הפרט, ועניינם בהתנגדות לצו ההריסה שיצאו מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, סעיף 119, המאפשרות לצבא להרוס בתים של מפגעים.

בדיונים השתתפו השופט י' עמית, השופט צ' זילברטל והשופטת ע' ברון. הדיונים התקיימו במספר מועדים, והעותרים יוצגו על ידי עורכי הדין לאה צמל ולביב חביב, והמדינה יוצגה על ידי עו"ד אבי מיליקובסקי.

הטענות המרכזיות שהועלו מצד העותרים היו כי הריסת הבית מהווה עונש קולקטיבי ולא מידתי, היות ומשפחת אבו גוש לא הייתה מעורבת בפיגוע. מנגד, טענה המדינה כי מדובר במפגע ברור שיש להפעיל נגדו את הסנקציות הללו בתוקף מגבלות הביטחון וההרתעה הנדרשת.

בדיונים הועלו סוגיות נוספות, ביניהן צורכיהם של בני משפחת אבו גוש להתמודד עם הסיטואציה החדשה שהוקנתה עליהם, ושאלות לגבי השימוש בתקנה 119 כמנגנון חוקי לפעולה כנגד משפחות מחבלים שהיו מעורבים בפיגועים.

בתום הדיונים, בית המשפט העליון קיים תהליך בחינה מעמיקה של המצב, תוך איזון בין צורכי הביטחון של המדינה לבין ההגנה על זכויות האדם של בני המשפחה שאינם קשורים לפיגוע. במסגרת זו, ניתנה האפשרות למשפחת המפגע להיערך למצב החדש באופן ראוי.

• השופט י' עמית הדגיש את חשיבות בחינת המעורבות של בני המשפחה ואת מידתיות ההחלטה על הריסה בכל מקרה לגופו.
• השופטת ע' ברון הורתה על עיכוב הביצוע עד לתאריך 18.4.2016 כדי לאפשר למשפחה זמן נוסף להתארגן.
• בפסקה אחת העיר השופט צ' זילברטל על הצורך להשתמש בכלי ההריסה רק כאשר אין ברירה אחרת כדי לא לפגוע בזכויות החפים מפשע.

לבסוף, ניתן צו מבית המשפט המורה על עיכוב זמני בביצוע ההריסה עד החלטה סופית לאחר בחינת כלל הנסיבות, תוך הדגשה על הצורך במידתיות ודיוק ביישום התקנות הביטחוניות.

המקרה הזה מדגיש את המתח המתקיים לעיתים קרובות בפסיקות בית המשפט בין צרכים ביטחוניים לאומיים לבין זכויות אדם ואזרח, ואת מורכבות חקיקת החרום הישראלית. החלטות אלו תמיד עומדות במרכז מחלוקות קשות אך הכרחיות להבטיח הן ביטחון והן חירות.