סיכום תיק בג"ץ 1633/16 - מחמוד בדר עבדאללה דעיס ואח' נ' המפקד הצבאי באזור גדה המערבית

העותרים בתיק זה הם משפחת דעיס והמוקד להגנת הפרט. הם עתרו נגד החלטת המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון להפעיל את סמכותו להחרים ולהרוס את ביתם על רקע הפיגוע שבו נרצחה דפנה מאיר ז"ל ביישוב עתניאל. מי שביצע את הפיגוע היה אחד מבני המשפחה, קטין צעיר.

המשיב המרכזי בתיק הוא המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, בתמיכתו של היועץ המשפטי לאיו"ש. ההחלטה להחרים ולהרוס את הבית התבססה על תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, שקובעת סמכויות רחבות לצבא במצבי חירום.

העתירה התנהלה תחת ביקורת ציבורית ורגשות חזקים משני הצדדים. בעוד שהמשפחה והעותרים מתנגדים להריסת הבית ומדגישים את ענייני הצדק והמשפט, המשיבים מציינים את החשיבות הביטחונית שבהחלטה, הטוענים כי הריסת הבית תשמש כהרתעה.

בתאריך 31.05.2016 התקיים דיון מכריע בעתירה, בו נדחתה בקשת העותרים. פסק הדין, עליו חתומים שלושת השופטים בהרכב: השופט ח' מלצר, השופט א' שהם, והשופטת ע' ברון, קבע כי תוקפו של צו הביניים שיצא בדיונים קודמים יפוג תוך עשרה ימים מיום פסק הדין. הוסבר כי יש לכך חשיבות בהרתעה כנגד פעולות טרור.

לאורך התיק עלו מספר בקשות להארכות ודחיות מועד ביצוע של הפקעות, הן מצד העותרים והן מצד המשיבים. בבקשות אלה, נדונה האפשרות למתן צו ביניים זמני שיאפשר למשפחה להתארגן טרם הפינוי. אולם, בסופו של דבר, כל הבקשות להארכה נוספת נדחו, והבית נשאר מיועד להריסה.

• העותרים - משפחת דעיס, הנתמכת על ידי המוקד להגנת הפרט, טוענים כי הריסת ביתם אינה הוגנת על אנשים שלא היו מעורבים ישירות במעשה הטרור.
• מנגד, המשיב - המפקד הצבאי, מתעקש על ביצוע ההריסה כאמצעי הרתעתי.

בתיק זה, פסיקה זו עוררה דיון רחב יותר על השימוש בתקנה 119, שמהלך השנים ספגה ביקורות רבות. המערכת שופטת האם מדובר באמצעי משולב במערך הביטחון או בעונש קיבוצי שפוגע בזכויות אדם.

בסיכום, ההחלטה סקרה את הצורך באיזון בין צעדים ביטחוניים לבין זכויות יסוד, ובמקרה זה הודגש שיקול הביטחון כאינטרס שקיבל עדיפות.