עתירות נגד מפקד פיקוד העורף: פיראס מוסטפה אטרש ואחרים

מקרה זה עוסק בשורת עתירות שהוגשו על ידי מספר משפחות, המיוצגות על ידי עורכי הדין לאה צמל ואנדרה רוזנטל, כנגד מפקד פיקוד העורף. במוקד המאבק עומדת שאלה של החרמת ואטימת מבנים של העותרים. מדובר בקבוצת תושבים הכוללת את משפחות אטרש, אבו כף, דוויאת וטוויל, יחד עם המוקד להגנת הפרט, שהתקוממו נגד מעשי שלטונות הביטחון בנוגע להרס מבנים ולצווי החרמה.

בעתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, טענו העותרים כי פעולות מפקד פיקוד העורף נעשות באופן לא סביר, ובניגוד לכללים הראויים, וכי הדבר פוגע בזכויותיהם הבסיסיות. העותרים טוענים כי מדובר בהענשת יתר ובפעולות כוחניות שאינן מוצדקות.

בתגובה לעתירה הראשונה, הוצא צו ארעי המונע את החרמת ואטימת המבנה המדובר עד להחלטה אחרת. בית המשפט ציין את הצורך בתגובה משותפת מהמשיב בנוגע לטענות שהובאו כנגדו. תאריך הדיון בעתירה זו עודכן לבקשת העותרים על מנת לכלול את כל הצדדים הנוגעים בדבר.

כל העתירות אוחדו לדיון אחד מרוכז שהתקיים בפני הרכב של שלושה שופטים – השופטת א' חיות, השופט צ' זילברטל והשופט ע' פוגלמן. במהלך הדיון נבחנו היבטים שונים של פעולות מפקד פיקוד העורף, כולל חוקיות השימוש בתקנה 119.

• בעתירה 1336/16 – נאמר כי המבנים מושא העתירה לא יופלו עד להחלטה סופית, ובית המשפט דרש מהמשיב להמציא תצהירים מתאימים.
• בעתירות אחרות, שהוצגו יחד עם עתירה זו, דן בית המשפט גם בטענות הקשורות להחזרת קרקעות במקרים של הריסות קודמות, תוך הצגת תצהירים מצד המוקד להגנת הפרט.

בישיבה מסכמת, בית המשפט קיבל את חוות הדעת הפתולוגית של המרכז הלאומי לרפואה משפטית, כראייה תומכת לטענות העותרים. זו התבססה על בחינת מקרים קודמים והשתמשה בנתונים כדי להזים טענות המשיב.

בסופו של דבר, ההחלטה המרכזית הייתה כי לא יישנו צעדים חד-צדדיים כנגד העותרים עד שתתקבל החלטה שיפוטית סופית לאחר שמיעה כוללת של כל הצדדים. זאת על מנת להבטיח כי הזכויות הבסיסיות של התושבים נשמרות בכל הליך הנוגע להריסת מבנים.

בכך יצר בית המשפט איזון בין הצורך בבטחון לבין זכויות הפרט, תוך שהוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לצורך בהסברים ובבירור כל הטענות טרם קבלת החלטות דרסטיות שישפיעו על חיי האזרחים.