פסק דין בג"ץ 120/15: חיים שטנגר, עורך דין, נגד לשכת העיתונות הממשלתית ומנכ"ל משרד ראש הממשלה

בפרשה זו, חיים שטנגר, עורך דין במקצועו, הגיש עתירה לבית המשפט העליון כנגד לשכת העיתונות הממשלתית והמנכ"ל של משרד ראש הממשלה. העתירה עסקה באישור מיוחד או תעודת לע"מ ששטנגר טען שאינו מספק או מניח את דעתו, דבר שהוביל אותו לתקן את העתירה ולהגיש גרסה מעודכנת שלה.

העתירה החלה בשיח מתמשך בין הצדדים לאורך תקופה ארוכה. בתחילתה, קיבלה לשכת העיתונות הממשלתית 75 ימים להגשת תשובתה לעתירה המתוקנת, אך תהליך זה נדחה מספר פעמים לצורך התארגנויות פנימיות של הצדדים ויכלל גם את חודשי הפגרה של מערכת המשפט.

לאורך תקופה זו, הצדדים הגישו בקשות להארכות מועד שונות, גם על רקע עיצומיים של הפרקליטות, ורק לאחר שינויים שונים בכללי הפרסום מצד המדינה שהגיעו במהלך הניהול המשפטי, השופט שדן בתיק רמז שתוכלי להסכם זה לסיים את הפרשה, אך היא עדיין נידונה לאורך מספר ישיבות נוספות.

החלטות בית המשפט

לאחר תקופה ממושכת של דיונים ותגובה מצד לשכת העיתונות והמנכמ"ל, בית המשפט העליון בראשות המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והוספת שופטים ע' פוגלמן וי' עמית קיבלו החלטה, שבמסגרתה המשיבים נדרשו לבצע שינוי בכללי הפרסום שהם הגורם העומד במוקד התיקון. כתוצאה מהשינוי והעדכון הסופי מצד לשכת העיתונות, העתירה עצמו נמחקה ובית המשפט לא מצא לנכון להמשיך לדון בה.

בנוסף לכך, בית המשפט קבע כי יש לדאוג שהמשיבים ישלמו לשטנגר את הסך של 8,000 ₪ כהוצאות, זאת בעקבות ההתדיינות הארוכה והצורך שהיה באישור מחדש של החוקים על ידי המדינה, מה שנדרש אז תחת הוראת בית המשפט.

השפעת התיק והליכים נוספים

במהלך העתירה, הסתובבה המסמכת על בקשות רבות מצד של עורך דינו של שטנגר, עו"ד אורי פנטילט, ומצד המשיבים באמצעות עו"ד לירון הופפלד, אשר ביקשו לעיתים להאריך את המועדים להגשת התגובות או להגיש הודעות עדכון נוספות. מספר פעמים פנו לבקשת התערבות והתייחסות של השופטים בנושאים שהיו תלויים ועומדים, כאשר בית המשפט הדגיש לא פעם את הצורך לעקוב לאחר פרסום הכללים החדשים של לשכת העיתונות כדי לוודא שהם תואמים להחלטות אותן קבע בית המשפט. כל התכתובת הזו הובילה לכך שנדרש ניהול זמנים קפדני ושיתוף פעולה בין הצדדים.

באופן כללי, פרשה זו מדגימה את הקשר העמוק בין המדיה המשפטית לבין דרישות הקשורות למשאבי עיתונות וזמינות המידע הציבורי. הפסיקה בנושא תרמה להבנת החשיבות שבשקיפות ומענה הולם לציבור. לבסוף, תוך הבחנה בצורך להבטיח שתקנות מדינתיות תהיינה ברורות ונהירות לכל דורש, הפכה פרשה זו לאבן דרך נוספת במערכת המשפט הישראלית, כאשר פרשנות והחלטה בבית המשפט סייעו להגדיר מחדש את מציאות דרישות הפרסום ותעודות העיתונאי.