3. העותר מעלה טענות מטענות שונות על מנת להביא לביטול כתב האישום שהוגש נגדו, ולביטול הרשעתו. לדידו, נעשה שימוש לרעה במשפט הפלילי המתנהל נגדו לשם השגת יתרון דיוני בבית המשפט לענייני משפחה, עניין שבית המשפט סירב לתת לו משקל כלשהו בהליך הפלילי; המתלוננת קיבלה מן התביעה חומרי חקירה חסויים על מנת להגישם לבית המשפט לענייני משפחה; ניסוח כתבי האישום - הראשון והמתוקן, מקורו בהטעיה; הודאת העותר בכתב האישום המתוקן ניתנה מתוך טעות ובהטעיה; הסנגור שייצג את העותר בהליך הפלילי יִצג את המתלוננת בבית המשפט לענייני משפחה; התביעה לא הגישה תגובה לבקשה לביטול כתב האישום וגם מזכירות בית המשפט לא הגישה את בקשתו-זו של העותר לשופטת; עוד כהנה וכהנה טענות טען העותר בעתירתו, אך כל אלה מקומן איננו בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

4. כידוע, ככלל, החלטות ביניים בהליך פלילי אינן ניתנות לערעור, לבד מכמה חריגים שנקבעו בדין, ואין ניתן לעקוף כלל זה על דרך של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, אלא במצבים ייחודיים (בג"ץ 3233/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (28.4.2013)). העתירה שלפנינו, העוסקת בעניינו הפרטני של העותר, איננה נכנסת לגדר החריג האמור. מקומן של טענות העותר הוא לפני הערכאה הדיונית, כפי שעשה, ובמידה ולא יתקבלו טענותיו יוכל להעלותן בשלב הערעור על פסק הדין שיינתן בעניינו. זהו המסלול המותווה בסדר הדין הפלילי, והעותר לא ביסס בטענותיו חשש כי יגרם לו עיוות דין אם יצעד במסלול זה (בג"ץ 1821/02 קמטק מערכות בע"מ נ' הרשות להגבלים עסקיים (23.6.2002)).

5. העתירה נדחית אפוא על הסף, ובתוך כך נדחית בקשתו של העותר למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א באב התשע"ג (18.7.2013).