בג"ץ 4372/11: פלוני נגד מדינת ישראל

הסיפור המרכזי של בג"ץ 4372/11 עוסק בפלוני, אדם שבצעירותו נחקר על ידי המשטרה בחשד לעבירת מין חמורה - בעילה של קטינה ללא הסכמה. התלונה מתייחסת לאירועים שהתרחשו לכאורה בזמן שירותו הצבאי של פלוני כשוטר במשטרה, כאשר הקטינה שעמה היה בקשר מוגדרת כשכנתו בבניין המגורים.

ראשיתו של הדיון המשפטי, שהתגלגל לבית המשפט הגבוה לצדק, הייתה בהחלטת המשטרה לסגור את התיק נגדם על רקע "חוסר ראיות מספיקות". העותר, באמצעות עורך דינו, דרש לשנות את עילת הסגירה ל"היעדר אשמה". המשמעות המשפטית והאישית של החלטה כזו היא קריטית עבורו, שכן עילה של "היעדר אשמה" מעידה שכוח הראיות אינו אלא צידוק לסגירה מוחלטת של החשדות נגדו, ללא כתם אישי או ציבורי.

הטיפול המשפטי והדיונים בבית המשפט

במהלך ההליכים, התקיימו מספר דיונים שנמשכו על פני מספר שנים. בכל דיון כזה, נשמעו הצדדים ונדונו שאלות קריטיות הנוגעות למהות הראיות ולמצב המשפטי.

• בדיון מ-24 בינואר 2013, הוצא צו על תנאי למשיבה, מדינת ישראל, שנדרשה להסביר מדוע לא תשונה עילת הסגירה של התיק מ"חוסר ראיות" ל"היעדר אשמה".
• ב-28 באוקטובר 2013, ניתנה החלטה למשיבה להגיש כתב תשובה נוסף עד ל-4 בנובמבר 2013 בנוגע לצו על תנאי שהוצא.
• מדינת ישראל ביקשה שוב לשנות את מועד ההגשה של הודעה מעדכנת, והדבר התרחש ב-17 בספטמבר 2013.

בדיונים נוספים שנערכו בין השנים 2013 ל-2015, לרבות ישיבה ב-1 באוקטובר 2014, נדונו טיעונים נוספים מצד העותר ומשיבה בנוגע לראיות ובדיקות פוליגרף שנערכו לעותר על מנת לתמוך בעמדתו. במהלך הדיונים, נשמעה ההבנה שהחומר שבידי כל צד עשוי להשפיע על ההחלטה הסופית ולכן הוחלט להמתין לקבלת תוצאות ולנסות להגיע להסדר.

ב-17 בדצמבר 2015, אחרי שהושלמו טיעוני הצדדים ולאחר שקוימו דיונים מרובים, הגיעו השופטים להחלטה הסופית. הוחלט שהתשתית הראייתית הקיימת אינה מספקת כדי לשנות את עילת הסגירה ל"היעדר אשמה", ולכן עילת "חוסר ראיות מספיקות" נשארה על כנה.

החלטות נוספות בהליך

השופטים - כבוד השופט ח' מלצר, נ' סולברג וא' שהם - קיבלו החלטות ביניים נוספות, בהן דנו גם בבקשות שונות להארכת מועדים להגשת מסמכים או עדכונים למעקב אחר ההתרחשויות בהליכי בית המשפט.

ההליך המשפטי, שהתפרסם תחת ציון "איסור פרסום", שם דגש על היבטים של הליך הוגן וזכויות החשוד בהליך פלילי, וכן משך תשומת לב לאורכו של תהליך חקירה והכרעה אשר נמשך כמעט חמש שנים במערכת המשפטית העליונה של המדינה. ההליך מעמיד באור הזרקור את הצורך בממצאי חקירה מבוססים מספיק על מנת להוביל להחלטות משמעותיות בחייהם של אנשים.