תת"ע (ירושלים) 16985-12-24

מדינת ישראל

נ ג ד

יהודה עמר

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בירושלים

[19.11.2025]

כבוד השופטת מיכל שביט

החלטה

1. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין...". במקרה דנן, לא שוכנעתי כי התקיימו איזה מהתנאים המצדיקים את ביטול פסק-הדין שניתן נגד הנאשם, בהעדרו, ביום 27.10.2025.

2. מעיון בתיק עולה כי הנאשם הגיש ביום 12.01.2025 בקשה לדחיית הדיון, אליו זומן כדין. בית המשפט נעתר לבקשתו, ובהחלטה שניתנה בו ביום הורה על דחיית הדיון ליום 27.10.2025. כן הזהיר בית המשפט את המבקש, באותה החלטה, כי עליו להתייצב לדיון במועד שנדחה, שאם לא כן יישפט בהעדרו או יוצא נגדו צו הבאה. עוד עולה מעיון בתיק בית המשפט, כי ביום 14.01.2025 הודע לנאשם טלפונית, על ידי מזכירות בית המשפט, דבר ההחלטה מיום 12.01.2025. יתר על כן, החלטה זאת אף הומצאה לו כדין ונמסרה לידיו ביום 23.01.2025. מכאן, שבניגוד לטענתו, הייתה למבקש ידיעה בפועל אודות מועד הדיון הנדחה, חובת התייצבותו וההשלכות הצפויות מאי התייצבות.

3. יוער, כי אף אלמלא הומצאה לידי המבקש בפועל ההחלטה מיום 12.01.2025, היה מקום לזקוף לחובתו את אי ההתייצבות. יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) בעפ"ת (מחוזי י-ם) 75796-09-24 נאסר אלדין נ' מדינת ישראל (22.12.2024, לא פורסם): "כלל בסיסי בהליכים משפטיים הוא כי על מגיש בקשה להתעניין מה עלה בגורלה של בקשתו. המערער לא היה רשאי לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין להודעה בדבר המועד החדש שנקבע בעקבות המסמך הרפואי שהגיש לבית משפט קמא, אלא היה עליו לטרוח, לפנות ולברר מהו המועד החדש הנקבע. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא רק על עצמו, כפי שקבע בית משפט לתעבורה.".

4. מכאן, שלא שוכנעתי בקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש לדיון.