הנתבעת הסבירה שהתובע קיבל אישור לתוספת זמן של שעה, הוא וסטודנטית נוספת הושבו לבד בחדר, כי החלו בבחינה שעה אחת לפני הסטודנטים האחרים. ההושבה נועדה להיטיב עם התובע ולא להרע. ולראייה, נטען הוא קיבל בבחינה זו את הציון 100.

3. לאחר בחינה של טענות הצדדים והחומר הרב שהוגש אל התיק אני מקבלת את התביעה בחלקה בלבד ואבאר.

ראשית חומר רב עד מאוד הונח לפניי מטעמם של שני הצדדים והיה קושי ממשי לבור את המוץ מן הבר. בכל זאת, לאחר העיון בכל החומר נמצא כי הקבלות אותן הציגה הנתבעת היו על סך של 9,639 ₪ בלבד בעוד שאף לשיטתה התובע שילם לידיה סך של 19,373. התקשיתי לקבל את הפער האמור. בנוסף, הנתבעת התבקשה להציג בצורה מסודרת את כלל התשלומים שהתקבלו בידיה מאת התובע ואת הכספים שהושבו לידיו, כך מכיוון שהמידע האמור נמצא בידיה באופן שהצדיק את היפוך נטל הראייה (ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, נח(2) 535 (2004). אולם גם לאחר שהוגשה הטבלה האמורה לא ניתן היה להיווכח שהסכומים ששולמו לה מאת התובע והזיכוי שנמסר לו אכן תואמים את הנטען על ידה. במצב דברים זה אני מקבלת את טענתו של התובע, אשר גובתה בפלטים מהמערכת של התובעת ובטבלאות חישובים ולפיה הוא זכאי להשבה בסך של 9,803 ₪ כנטען בהשלמת הטיעון מטעמו.

4. בנוסף מצאתי שלא היה מקום לחייב את התובע בדמי רישום מאוחר אשר נבעו מכך שהוא המתין לאישור של הביטוח הלאומי שהגיע רק לאחר קבלתו של גיליון ציונים. יש להשיב לידיו את הסך של 1,744 ₪ בגין כך, כפי שמפורט במכתבו אל הנתבעת מיום 26.2.2025 (נספח שני לכתב התביעה).

עוד מצאתי שיש להשיב לידיו את דמי הביטול של קורסי, כך מכיוון שאלו נעשו כפי שהעיד התובע בהדרכה של יועצת ומבלי שהוסבר לו שהדבר יהא כרוך בתשלום. הסכום שיש להשיב לידיו הוא בסך של 1,143 ₪

5. מן העבר האחר אני דוחה את הטענה לאפלייה ומקבלת את ההסבר של הנתבעת ולפיו התובע הושב לבדו במבחן כך מכיוון שהיה זכאי לתוספת של זמן במבחן.

איני מקבלת גם את התביעה בגין אי המענה לפניות התובע כפי שהנטען. אף מהמסמכים שצירף התובע נהיר שהוא קיבל מענה של נציגי הנתבעת לפניותיו. יכול ולא כל מענה הפיס את דעתו של התובע ברם מענה ניתן.

6. מכל האמור, בתוך 30 ימים מהיום תשלם הנתבעת לידי התובע סך של 12,690 ₪ לעילת התביעה וסך של 1,200 ₪ להוצאותיו.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

תשומת לבם של הצדדים להוראתה של תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, לעניין הכוח להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 30 ימים ממועד קבלתו של פסק הדין.

ניתן היום, יז' בטבת תשפ"ו, 6 בינואר 2026, בהעדר הצדדים.