[07.01.2026]

כבוד השופט אריאל צימרמן

פסק דין

המבקשים הגישו בקשה לאישור תביעה כייצוגית. בתום הדיון שנערך היום להשלמת סיכומים על-פה, ולאחר שמיעת הערות בית המשפט בעניין התבונה שבהסתלקות המבקשים מן הבקשה, נועצו הצדדים ביניהם והודיעו כי הסכימו על דחיית הבקשה, ללא צו להוצאות. המבקשים עותרים גם להפטרתם מחלקה השני של אגרת בית המשפט.

1. ברקע הדברים עומדת בקשה מיום 20.7.2022, שתוקנה בהמשך, לאישור תביעה כייצוגית כנגד ישראכרט בע"מ כמו גם נושאי משרה בה, ובנק הפועלים בע"מ. זאת, בקשר עם נזק נטען שנגרם כביכול למשקיעים במניות ישראכרט כתוצאה מירידת שער מניותיה ביום 18.7.2022. באותו מועד דיווחה ישראכרט על הבנות עקרוניות שאליהן הגיעה עם הבנק, ביחס לתנאי הנפקה ותפעול של כרטיסי אשראי בנקאיים ללקוחות הבנק. הסכמות עקרוניות אלה, שהגיעו לאחר הדיווח כדי הסכם מוגמר, הסדירו את המשך ההתקשרות שבין הצדדים.

2. ההתקשרות שהתקיימה בין הצדדים עד לאותו דיווח הייתה בדרך של הסכם קודם, שההסכם החדש בא לקראת סופה ותוך הארכת ושינוי מסוים בתנאים. ההסכם נכרת בשנת 2019, עם הנפקת הבנק את מניות ישראכרט לציבור, מהלך שהוא יישום של החלטת "ועדת שטרום" ושל הוראות החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל, התשע"ז-2017. בתשקיף, כך גם בדיווחים העתיים של ישראכרט, תואר ההסכם הקודם ככזה שיעמוד בתוקף עד יום 18.2.2023 "והוא יוארך אוטומטית לתקופות נוספות בנות חמש שנים כל אחת, אלא אם אחד הצדדים הביע רצונו לסיים את ההסכם בתנאים ובמועדים המפורטים בהסדר בנק הפועלים המעודכן". המבקשים גרסו (כך עמדתם לעת סיום ההליך) כי בגיבוש ההסכם החדש יש משום הסתרה כי לא היה סיכוי מלכתחילה שההסכם המקורי יוארך, עניין העולה כדי הטעיה בתשקיף ובדיווחים; יש משום הסתרה של ישראכרט מעת ראשית המגעים שבין הצדדים לגיבוש ההסכם החדש, בתחילת שנת 2022, כי הבנק לא יסכים להאריך את ההסכם החדש באותם תנאים; והסתרה כי ההסכם במתכונתו הקיימת לא ייוותר בתוקף אפילו עד יום 18.2.2023, אלא יוסיף על תשלומים שבהם נדרשה ישראכרט לשאת. מכאן בקשת האישור, שבאה בשם רוכשי או מקבלי מניות ישראכרט במועד ההנפקה ביום 4.4.2019, וכן רוכשי מניות ישראכרט לאחר שנודע לישראכרט על דרישת הבנק לשינוי תנאי ההסכם, אשר החזיקו במניות ביום הדיווח המיידי.

3. המשיבים דחו את טענות המבקשים, ממגוון רחב של טעמים, כנסקר בכתבי תשובותיהם המפורטים.

4. קדם משפט מפורט התקיים ביום 7.4.2024; הוכחות התקיימו ביום 24.12.2024; הצעות בית משפט זה למבקשים בסיומם של שני אלה לבחון נסיגה מן הבקשה - לא התקבלו, כפי זכותם של המבקשים. הצדדים השלימו את הגשת סיכומיהם, והשלמת טיעון בעל-פה נקבעה להיום, 7.1.2026. בסיום דיון ממושך השמעתי עמדתי העקרונית, כי אין מקום לבקשת האישור, משלל טעמים, והצעתי למבקשים לסגת בהם מן הבקשה, עניין שיש בו להקרין (אך לא לאיין) את ההוצאות לצדדים שכנגד. ב"כ המבקשים בחנו את ההצעה, באו בדברים עם ב"כ המשיבים, והודיעו: הצדדים (על דעת ב"כ המבקשים) הסכימו כי הבקשה תבוא לכדי סיום, אך תוך שאורה על דחיית הבקשה (להבדיל ממחיקתה), שאז לא יעמדו המשיבים על הוצאות. עמדתי עוד בדיון על כי מהלך הדחייה הוא מוקשה, אך המשיבים ביארו כי בכך הם חפצים והוא העומד אף ביסוד נכונותם לוויתור על הוצאות.

5. אתקשה להורות על דחייתה של בקשת האישור. ככל שכיוונו המשיבים ליצירת מעשה בית דין שאפשר שיהיה גלום בדחייתה (המוסכמת) של בקשת אישור, להבדיל מאשר במחיקה, ממילא יוער כי שאלת היווצרות מעשה בית דין על המקרה היא מורכבת (עיינו: רע"א 3474/24 ורקשטל נ' שופרסל בע"מ והאסמכתאות שם בפסקה 9). אך בכל מקרה, פורמלית יש לראות את ההסכמה כאן מצד המבקשים לסגת בהם מבקשתם, כבקשת הסתלקות (זאת ממש כפי שהוצע להם בשיחה הבלתי-פורמלית, בתום הדיון), כמשמעות האמור בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006; כזו שלבית המשפט לאשרה כמובן; כזו שאינה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה (ר' מני רבים: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, בפסקה 22 (5.8.2018); וכזו שלמשיבים עומדת כמובן הזכות לעמוד על הוצאות בקשר עם בקשת האישור, באין הסדר אחר. דחייתה של בקשת האישור לגופה אינה על הפרק.

6. לבקשת הסתלקות כזו יש כמובן להיעתר. זאת, בלא צורך במהלכים, פרסומים או אישורים נוספים: זהו פועל יוצא של הערות בית המשפט והצעתו. זאת ייעשה ללא צו להוצאות, ואבהיר: המשיבים ראו לפנות לקישור ההוצאות בדחייה של בקשת האישור, וביקרו להתמקד בדחייה ולא בהוצאות; זאת בעוד המבקשים מדגימים נכונות (גם אם מאוחרת) לסגת מן הבקשה. בנוסף, כמובהר, מעשית המחיקה כאן ממילא תביא בסבירות גבוהה (גם אם לא כמעשה בית דין פורמלי) לסתימת הגולל על כל הליך עתידי הנסב על העניינים שביסוד בקשת האישור (וזאת מעבר לכך שכל הסתלקות 'מצננת' את האפשרות שתוגש תובענה ייצוגית נוספת באותו עניין (ראו: עניין מרקיט, שם). באשר למבקשים ובאי כוחם - מובן שלא תיתכן להם כל מעורבות ישירה או עקיפה בהליכים שכאלה, שהרי ב"כ המבקשים אישר את דבר ההסתלקות (גם אם במעמד הדיון ולא בתצהיר פורמלי) בשמו ובשם שולחיו. אך מעשית, קשה לזהות כל תוחלת בניהול הליך עתידי גם בידי כל גורם אחד: טעמיי שביסוד ההצעה להסתלקות מן הבקשה אינם קשורים במבקשים (או באי-כוחם כמובן), גם לא בדרך הצגתם של הדברים (וב"כ המבקשים הציגו את הטענות באורח מיומן, סדור ומובנה), כי אם בקשיים בגוף בקשת האישור: כפי שהבהרתי לצדדים אף בדיון, התקשיתי למצוא פסול בהתנהלות המשיבים או עילה כלשהי להפניית בקשת האישור כלפיהם, ועוד קשה היה למצוא כל תועלת נחזית לקבוצה המיוצגת באישור התביעה כייצוגית. כל זאת נאמר, כאמור, לאחר מיצוי דיון ההוכחות, הסיכומים בכתב, והישיבה בגדרה נשמעו הטיעונים המשלימים בעל פה. במצב דברים זה הרי שמחיקת ההליך אמורה אפוא מעשית, גם אם לא פורמלית, לאיין טענות בקשר עם העניינים מושא בקשת האישור.

7. בקשת האישור נמחקת אפוא, והתביעות האישיות נדחות, הכל ללא צו להוצאות.

8. עניין נוסף: לעת סיום הדיון עתר ב"כ המבקש, בלא לפרט, להפטרת שולחיו מחלקה השני של האגרה (תקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות האגרות, התשס"ז-2007). חוששני כי אין בידי להיעתר: נסיגה מן הבקשה שבאה רק בתום השלמת הסיכומים בעל-פה ולאחר בירור של בקשת האישור עד תום (כזכות המבקשים), בקשת אישור שקשה היה למצוא כי היא משרתת את חברי הקבוצה, וטעם מיוחד לא נמצא להפטרה מתשלום, בנסיבות המקרה כאן (והשוו: ת"צ 53434-05-20 בוסקילא נ' הוצאת עיתון ישראל היום בע"מ (13.4.2022)). העתירה להפטרה מתשלום החלק השני של האגרה נדחית אפוא.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.