לפניי בקשת הנתבעים 1 ו- 2 (להלן גם הנתבעים) לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בניהול ההליך.

רקע וטענות הצדדים בתביעה

1. תביעה זו הוגשה על ידי התובע ביום 28.11.2024 כנגד המבקשים ונתבעים נוספים. ביום 30.12.2024 הוגש כתב תביעה מתוקן. מהות התביעה היא "ביטול משכונות, תביעה לביטול הסכם מכר סמוי, ביטול משכנתא, ביטול הערת אזהרה, חוזים, תום לב, עונשין, שיבוש עשיית משפט...". רשימת הסעדים המבוקשים כפי שצוין: "ביטול משכונות, ביטול הסכם מכר סמוי, ביטול משכנתא, ביטול הערת אזהרה, ביטול ייפויי כח בלתי חוזרים, ביטול מש"חים, ביטול העברת כספים בלתי חוזרים". נטען, בין השאר, כי הסכם ההלוואה מיום 23.3.2014 והסכמים אחרים אינם חוקיים.

2. יוער כי התובע אינו מיוצג ולפי הפתיח לכתב התביעה המתוקן, הוא אינו שולט היטב בשפה העברית ועל כן הוא מבקש התחשבות אם "קיימות סטיות". עוד ציין כי את כתב התביעה ערך בשילוב גוגל טרנסלייט, עזרה מבני משפחה היודעים עברית, סטודנט למשפטים שהפנה לפסיקה ומומחה מברית המועצות לשעבר (ס' 6). חייבת האמת להיאמר כי כתב הטענות, שערוך בעברית מצוינת, צפוף ועמוס לעייפה בפרטים, ואף שהוא שזור בטענות משפטיות ומונחים משפטיים ועם כל ההבנה וההתחשבות בנטען, טענותיו של התובע מסורבלות וקשה להבין מהן עילות התביעה הנטענות ועל מה הן מתבססות.

3. לשלמות התמונה אציין כי הנתבעים 3 ו- 5 (יחדיו) והנתבע 4, הגישו בקשות להפקדת ערובה, אשר נדונו (טרם ניתוב התיק לטיפולי) לפני כב' השופטת עידית קצבוי בכובעה כרשמת. בהחלטתה מיום 14.9.2025 (בקשה 42) הורתה כב' הש' קצבוי על הפקדת סך של 30,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 3 ו- 5. הפיקדון לא הופקד, והתביעה כנגדם נמחקה בפסק דין מיום 23.10.2025. בהחלטה נוספת מיום 28.10.2025 (בקשה 34), הורתה על הפקדת סך של 30,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע 4 בהליך. גם פיקדון זה לא הופקד והתביעה כנגדו נמחקה בפסק דין מיום 12.11.2025. ערעור שהגיש התובע על פסק הדין מיום 23.10.2025 (בעניין הנתבעים 3-5) וההחלטה מיום 28.10.2025 (בעניין הנתבע 4) נדחה בפסק דין מיום 27.11.2025 בע"א 40288-11-25 (כב' הש' הס).

4. התוצאה היא שהתביעה שהוגשה כנגד חמישה נתבעים נותרה לפי שעה על כנה כנגד הנתבעים 1-2 בלבד. אציין לשלמות התמונה, כי אלה הגישו בקשה לסילוק על הסף (זו תלויה ועומדת בשלב זה).

5. עוד אציין כי לצד הנתבעים 1-5 הנ"ל, הוגשה התביעה גם כנגד שורת נתבעים שכונו נתבעים פורמליים. אלה, למעט המדינה (נתבעת פורמלית 12) כלל לא הגישו כתב הגנה, ונראה כי לא בוצעה להם מסירה. יצוין כי המדינה הגישה בקשה לסילוק על הסף ובקשתה עודנה תלויה ועומדת לפניי.

הבקשה שלפניי

6. הנתבעים עותרים לחיוב התובע בהפקדת ערובה בסך 30,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם במסגרת ההליך. לטענתם, התובע עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ומגיש תביעות סרק בחוסר ניקיון כפיים. התובע פתח כנגדם ב- 17 תביעות בערכאות השונות סביב אותו עניין. לטענת התובעים סיכויי התביעה קלושים, ועקב ריבוי ההליכים המשפטיים שנוקט התובע כנגדם, אף הגישו תובענה למתן צו חוסם מפני הגשת תביעות עתידיות באותן עילות (ת"א 15259-08-25). כמו כן, בשלל החלטות ופסקי דין שניתנו כנגדו בתביעות השונות נפסקו כנגד התובע הוצאות, אך הוא נמנע מלשלמן (התובעים מפנים בבקשתם להליכים השונים). אף קיים חשש באשר ליכולת התובע לשלם את ההוצאות בשים לב לבקשה שהגיש לפטור מאגרה.

7. לטענת התובע, יש לדחות את הבקשה, שמטרתה למנוע ממנו את יומו בבית המשפט. חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הינו חריג לכלל וננקט במשורה ובמקרים חריגים בלבד, והנטל מוטל על מבקש הערובה. עניינה של התביעה הוא ביטול שיעבודים, משכונות ורישומים קנייניים שנרשמו על נכסי התובע, שבוצעו (לטענת התובע) בהעדר תשתית חוזית תקפה ותוך ששימוש במסמכים שאינם חלק מההסכם המחייב. לטענת התובע אין זו תביעת סרק, והטענה ל"ריבוי הליכים" אינה מקימה עילה לחיוב בערובה, ואינה משליכה על סיכויי ההליך. לדבריו "מעולם לא נדחתה תביעה הנוגעת לסעד המבוקש כאן - ביטול משכונות ושעבודים ותוקף הרישומים שנעשו על נכסי הנתבע", ו"ההליך היחיד שבו נדחתה אחת מן עילות התביעה כלפי נתבעת 1 עסק בעילה מצומצמת (ביטול ההסכם/פסקי הדין), ובפסק הדין מיום 29.5.24 .... צוין במפורש כי אין מניעה מהגשת תביעה חדשה בעילות אחרות". עוד טוען התובע כי החשש לאי גביית הוצאות שהעלו המבקשים, מנותק מהמציאות.

8. לפי החלטתי, הוגשה גם תגובת הנתבעים-המבקשים לתשובת התובע. הנתבעים מבקשים להסתמך על החלטת בית המשפט בבקשה לחיוב התובע בערובה ביחס לנתבעים 3 ו- 5. כן חזרו וציינו כי התביעה נסמכת על מסכת אירועים ישנה שבעניינה קיימות הכרעות שיפוטיות קודמות. תשובת התובע לבקשה, כך נטען, אינה נותנת מענה ענייני לטענות אלו. התובע נוקט בהליכים מרובים תוך מחזור טענות שכבר נדחו, ונמנע מלשלם הוצאות שנפסקו נגדו במספר הליכים.

דיון והכרעה

9. תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (התקנות) קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה".

10. יצוין כי תוצאת אי הפקדת הערובה לפי תקנה 157 לתקנות היא מחיקת כתב התביעה. זאת, בשונה מקודמתה, תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שלפיה אי הפקדת הערובה גררה את דחיית התובענה. מעבר לכך לא נראה כי חל שינוי בשיקולים שיש לשקול בהפעלת הסמכות לקביעת ערובה להוצאות. אלה נקבעו ממילא בפסיקה, בהעדר פירוט בעניין בתקנות הן בנוסחן הקודם והן בנוסחן היום (ראו ד"ר יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש (מהדורה שלישית, התשפ"ג-2023) (שקד), בעמודים 814-820).

11. תכליתה של התקנה היא להבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במקרים בהם נראה כי סיכויה של התביעה קלושים ולמנוע תביעות סרק (רע"א 5740/15 אברבוך נ' OTKRITIE INTERNETIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD. (10.9.2015); רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר (3.10.2004)). מנגד, עומדת זכות הגישה לערכאות של התובע. על בית המשפט "לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע או המערער, מחד גיסא, לבין זכויותיהם של הנתבעים או המשיבים, מאידך גיסא. זכות הגישה לערכאות זכתה להכרה כזכות בעלת אופי חוקתי, והיא מהווה תנאי להגנה על כלל הזכויות האחרות [...] מנגד, ניצבות זכויותיהן של המשיבות, ובכלל זה ההגנה עליהן מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והבטחת יכולתן לממש את גביית ההוצאות, ככל שאלה ייפסקו לטובתן..." (רע"א 7450/14 פלוני נ' חברת מעדני כרמל בע"מ (23.12.2014) פסקה 21). מלאכתו של בית המשפט היא לאזן בין השיקולים הנ"ל, כאשר באיזון זה יש להביא בחשבון גם האינטרס הציבורי שבשימוש ראוי ויעיל בזמן השיפוטי, לטובת כלל ציבור המתדיינים, עניין שמעוגן כיום במפורש גם בתקנה 5 לתקנות שלפיה "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין אינטרס ציבורי; לעניין זה, 'האינטרס הציבורי' - נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי".

12. על פי הפסיקה, כאשר מדובר בתובע בשר ודם "... ברירת המחדל היא שתובע לא יחויב בהפקדת ערובה (להבדיל מחברה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת, ראו סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999), וזאת מתוך שאיפה לצמצם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, המהווה זכות חוקתית. לכן, נפסק לא אחת כי בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי תקנה 519 אך במקרים חריגים [...] (רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר (12.11.2020) פסקה 14 (עניין קריל)). נזכרת כאן תקנה 519 לתקנות הקודמות אך כאמור, זהו הדין גם ביחס להפעלת הסמכות לפי תקנה 157 לתקנות.

13. כך סוכמו הדברים ברע"א 1572/14 עזר נ' אמריקה ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (14.7.2014) פסקה 6 (עניין עזר):

"לא אחת קבע בית משפט זה כי ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע לברר תביעתו לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע בשל עוניו בלבד ... עם זאת, לצורך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין אינטרס הנתבע להבטיח הוצאותיו, נקבע כי כשסיכויי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה ... ויודגש, גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק...".

14. כאמור, התקנה אינה מתווה את המצבים שבהם תישקל הפעלת הסמכות או את השיקולים שבהפעלתה. הפסיקה והספרות המשפטית התרכזו במספר מצבים טיפוסיים (או שיקולים) רלבנטיים, והם: תושבות חוץ, אי-ציון מען בכתב התביעה, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע. מי מהשיקולים אינו עומד לבדו, וההחלטה היא פרי איזון בין הדברים (ראו: עניין קריל; שקד בספרו הנ"ל בעמוד 818). לצדם של אלה ניתן להביא בחשבון שיקולים נוספים כגון מורכבות ההליך, מיהות הצדדים לו, שיהוי בהגשת התביעה ומידת תום הלב בנקיטת ההליך (שקד בעמוד 815 והאסמכתאות הנזכרות שם). ראו גם רע"א 4339/19 קילקר נ' עובד נועם (27.8.2019) שם נקבע כי "... השיקולים המנחים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לצוות על הפקדת ערובה הם, בין היתר, סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, מצבו הכלכלי של התובע, מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה בהתאם לשלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותם ליבם..." (פסקה 12)).

15. כפי שכבר ציינתי בתא (ת"א) 101-03-22 הדרי ואח' נ' רשות שדות התעופה (14.4.2025) (הליך ערעורי שהוגש במסגרת רע"א 48215-05-25, נדחה בהחלטה מיום 5.6.2025). מצד אחד, כשהתובע במצב כלכלי ירוד, גובר החשש כי הנתבע לא יוכל להיפרע ממנו בגין הוצאות ההליך במקרה שהתביעה תידחה. מצד שני, גם גובר החשש שהטלת ערובה תמנע מהתובע את יומו בבית המשפט. על כן נקבע כי אף שמדובר בשיקול רלבנטי "אין לחייב תובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע בשל עוניו בלבד"; ובאותה נשימה הובהר כי "גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק". כאמור, שיקול זה אינו עומד לבדו ובית המשפט נדרש לבחון גם את סיכויי התביעה. "כך, ככל שסיכויי התביעה מוערכים כקלושים יותר, גובר הסיכוי שהתובע יחויב בסופו של ההליך בתשלום הוצאות הנתבע, וממילא אף גובר הצורך בהפקדת ערובה - וכן להיפך. בפסיקה נקבע בהקשר זה כי יש לבחון את סיכויי התביעה באופן מקדמי בלבד; כי אין הכרח (ולעתים אף לא ניתן) להעריך את סיכויי התביעה במדויק לשם הכרעה בבקשה להפקדת ערובה; וכי מכל מקום, אף השיקול הנוגע לסיכויי התביעה לא יהווה שיקול בלעדי לחיוב בהפקדת ערובה. זאת, למעט במקרים אשר בהם הבקשה מוגשת בשלב מתקדם בהליך המשפטי, שבו לבית המשפט יש היכרות נרחבת דיה עם הפרשה המאפשרת לו לאמוד את סיכויי התביעה באופן מעמיק, או אם מדובר בהליך סרק מובהק" (עניין קריל בפסקה 15).

16. בעניין עזר ניתן משקל לסיכויי התביעה שהתבררו כנמוכים. בעניין קילקר, ניתן משקל רב להתנהלות הדיונית של המערערת. ראו גם רע"א 7799/20 יוסף רומנו נ' עיריית נתניה (24.11.2020) שם דחה בית המשפט העליון ערעור על ההחלטה לחייב בהפקדת ערובה להוצאות לנוכח התדיינויות העבר, אופן ניהול ההליך, סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של המבקש (כן ראו: רע"א 4037/12 סופר-סייג נ' ארז איתן עו"ד מנהל מיוחד (18.10.2012)).

17. ולבסוף, אף אם מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים הטלת ערובה, "יש לקבוע את גובהה בסבירות ובמתינות", "בשיעור שאינו גבוה יתר על המידה". נקבע כי יש להתייחס להוצאות הנתבעים שאת הוצאותיהם באה הערובה להבטיח, ולהעריכן שהתחשב בסכום התביעה במורכבות ההליך, זהות הצדדים ואיתנותם הכלכלית (רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (13.11.2014), בפסקה 8).

מן הכלל אל הפרט

18. ביישום הדין לעניינינו סבורני כי זהו אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש מקום לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים-הנתבעים 1-2, ככל שתדחה התביעה.

19. אציין להלן חלק מההליכים הקודמים באותו עניין שעליהם עמדה גם השופטת קצבוי בהחלטה בבקשת הנתבעים 3 ו- 5 להפקדת ערובה להוצאות, מיום 14.9.2025 (בקשה 42); ובהחלטתה בבקשת הנתבע 4 להפקדת ערובה להוצאות מיום 28.10.2025 (בקשה 34).

20. בת"א 4779-12-15 הגיש התובע תביעה על סך 7.5 מיליון ₪ בין השאר כנגד הנתבעת 1 בגין הסכם ההלוואה מיום 23.3.2014 מושא תיק זה, תוך העלאת טענות דומות לטענות שמועלות כאן. התובע והנתבעת 1 הגיעו להסכמה שניתן לה ביום 29.12.2015 תוקף של פסק דין. תביעתו של התובע נגד שאר הנתבעים נמחקה ביום 5.11.2017. ביום 31.10.2016 דחה השופט בכר את בקשת התובע לביטול פסק הדין והפסיקתה שנחתמה מכוחו.

21. בת"א 35264-01-17 הגיש התובע תביעה לסעד הצהרתי לבטלות אותו הסכם ההלוואה מיום 23.3.2014, שמתבססת אף היא על מסכת האירועים נשוא תיק זה. בתביעה עתר התובע כנגד הנתבעת 1 לסעד ביטול הסכם ההלוואה בטענות של עוקץ זיוף ומרמה. הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 1.2.2017.

22. התובע פתח בהליך נוסף, ת"א 55047-11-17 - תביעה כנגד הנתבעת 1 לביטול פסקי הדין והפסיקתות שניתנו בהליכים הקודמים, המפורטים לעיל, ולביטול הסכם ההלוואה נשוא תיק זה. בפסק דינו המנומק של כב' השופט ארז יקואל נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבעת 1. כך קבע: "כן התרשמתי, כי טענת המרמה לא הוכחה מלפניי ברמת ההוכחה הנדרשת לטענה ההסכמים שביסוד המחלוקת ואף אם תמצי לומר אחרת, לא הוכח מלפניי כי חריגה משיעורי הריבית החוקית בגדרי הסכם פשרה והפסיקתה שנחתמה - לאחר שמיעת שלושה מומחים ומיצוי יומו של התובע בבית המשפט - מצדיקה המשך התעברות על ריב בנושא בניגוד לעקרונות סופיות הדיון וההשתק השיפוטי" (בפסקה 26). ובמקום אחר שם הוסיף: "דחיתי את טענות התובע כנגד נסיבות כריתת הסכם ההלוואה וכנגד נסיבות כריתת הסכמי הפשרה שעוגנו בפסק הדין הראשון והשני ובפסיקתות שניתנו מכוחם, בכללן טענת התרמית, הטענה לאי-הבנת תוכנם, לקנוניה ולעושק וכן הטענה כי הופרו על ידי הנתבעת" (בפסקה 31). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה ברוב דעות בפסק דין מיום 2.9.2021 בע"א 647/20.

23. התובע הגיש לבית משפט זה עוד שתי תביעות - ת"א 57335-09-23 ות"א 53666-11-23, שהדיון בהם אוחד. בהליכים אלה תבע את הנתבעים ונתבעים נוספים. לשונן של התביעות ונסיבותיהן דומה לעניינינו. בפסק דין מיום 29.5.2024 כב' השופט הס דחה על הסף את התביעות כנגד הנתבעת 1 וזאת לגבי כלל הטענות הנוגעות ל"הסכמי הלוואה, לפסקי הדין הראשון והשני, הפסיקתות הראשונה והשנייה, פסק הדין השלישי וההליכים הנוגעים ליישום ההסכמים ופסקי הדין". כן הורה על "מחיקת יתר טענות התובע כנגד כלל הנתבעים". עוד הבהיר שם בית המשפט כי "התובע יהיה רשאי להגיש תביעה חדשה אך ורק בגין טענות שאינן נוגעות לתוקף הסכמי הלוואה, הקשור והכרוך בהם ושאינן נוגעות לפסקי הדין השונים, ובכל מקרה לא כנגד הנתבעת 1" (פסקאות 61-61). וחזר וציין כי "למען הסר ספק אדגיש פעם נוספת, לא ניתן לכלול במסגרת התביעה החדשה , ככל שתוגש, טענות כנגד תוקף הסכמי ההלוואה על נספחיהם ותוקף פסקי הדין הקודמים" (פסקה 63). ערעור שהוגש על פסק דין זה נדחה בפסק דין של בית המשפט העליון מיום 29.10.2024 בע"א 6948-09-24.

בענייננו, בניגוד להוראות פסק דין זה, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעת 1 (ובאותו עניין). כמו כן, גם ככל שמדובר בתביעה כנגד הנתבע 2 נראה לכאורה כי כתב התביעה שהוגש כאן לא עומד בדרישה שהטענות "אינן נוגעות לתוקף הסכמי הלוואה, הקשור והכרוך בהם ושאינן נוגעות לפסקי הדין השונים" ובניגוד להוראות פסק הדין, נטענו גם טענות שהן לכאורה בבחינת "טענות כנגד תוקף הסכמי ההלוואה על נספחיהם ותוקף פסקי הדין הקודמים". ראו למשל: סעיף 8(ד) לכתב התביעה בו נטען כי ההסכם מיום 23.3.2014 אינו חוקי; הטענה כי זויפה חתימת התובע על מספר מסמכים, ובין היתר, על המסמך מיום 23.3.2024 (סעיף 8(יב)); הטענה כי בין יתר המסמכים עליהם זויפה חתימת התובע או שהוחתם על החלק מצוי אישור שלפיו הסכים לכאורה התובע לרישום משכון והערת אזהרה ביום 23.3.2014 (סעיף 22); והטענה לגבי "תיקוני החוזה" ביום 23.3.2014 והנספחים המזויפים (סעיף 88). יובהר כי מדובר בדוגמאות לא ממצות.

24. לבסוף, נפתח גם הליך נוסף: ת"א 40397-07-25 במסגרתו מתבקש בית המשפט לבטל שניים מפסקי הדין שצוינו לעיל (ת"א 4779-12-15 ות"א 35264-01-17). הליך זה תלוי ועומד כעת בבית משפט זה. אף הגשתו עומדת לכאורה בניגוד להוראות האמורות בפסק הדין הנזכר לעיל (פסקה 23) מיום 29.5.2024.

25. מסקירת ההליכים דומה כי ניכר, שהתובע עושה שימוש יתר בהליכים; והמשוכה העומדת לפניו בהוכחת תביעתו גבוהה מאוד. לצד זאת, מתעורר קושי באשר ליכולת לגבות מהתובע את הוצאות ניהול ההליך אם תדחה התביעה. במסגרת הבקשה לפטור מאגרה העיד על עצמו התובע כי הוא סובל ממצוקה כלכלית. התובע מציין בתגובתו אינו משיב לכך תשובה של ממש וטען בעלמא כי "לא הוכח חשש ממשי לאי-גביית הוצאות". למותר לציין כי התובע אינו טוען ששילם לנתבעים את כל ההוצאות שנפסקו כנגדו עד כה בהליכים השונים, ואינו מראה ששילם תשלומים אלה.

26. אין אלא לחזור בהסכמה על הדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת קצבוי בהחלטה מיום 28.10.2025) בבקשה 34 בתיק זה, היפים גם לכאן בשינויים המחויבים, לאמור: "טענות התובע בנוגע למערכת היחסים בין הצדדים הועלו בשלל הליכים משפטיים, וזכו להתייחסות במספר החלטות שיפוטיות מנומקות. יתר על כן, במקביל להליך דנן מנהל התובע הליך משפטי נוסף באותה הערכאה שבו הוא עותר לסעדים זהים או למצער דומים לאלו הנתבעים כאן. למותר לציין כי התובע לא מצא לנכון לפרט את כלל ההליכים המשפטיים הרלוונטיים בכתב התביעה והוא מתייחס אופן חלקי לחלקם בלבד. סבורני כי תיאור הדברים אינו יכול אלא להוביל למסקנה כי התובע עושה שימוש יתר בערכאות השיפוטיות השונות, מתעלם מקביעות שיפוטיות קודמות ומכביר בהליכים משפטיים המנוהלים חלקם במקביל וחלקם בהתעלם מהליכים קודמים. המבקש נדרש לטענות התובע ולהליכים הרבים הנפתחים על ידו חדשות לבקרים. זהו בדיוק המקרה שבו ראוי ונכון להבטיח כי בבוא העת, וככל שיחויב התובע בהוצאות, לא יוותר הנתבע מול שוקת שבורה באין בידו אפשרות להיפרע בגין הוצאותיו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי התובע מעיד על עצמו כמי שסובל מחסרון כיס ומצוי במצוקה כלכלית, וזאת בהתאם לאסמכתאות שהוגשו במסגרת בקשתו לפטור מאגרת בית משפט" (פסקאות 19-20).

27. בנסיבות כמתואר ובהתאם לדין כפי שהובא לעיל, אני סבורה כי ענייננו הוא אחד מאותם מקרים חריגים שמצדיקים להורות לתובע בשר ודם להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 1 ו- 2 בהליך העיקרי (המבקשים בבקשה זו). באיזון בין השיקולים הרלבנטיים ראיתי לקבוע ערובה בסך של 30,000 ₪, כפי שנקבע ביחס לנתבעים האחרים בתיק זה.

סוף דבר:

28. התובע יפקיד להבטחת הוצאות המבקשים (הנתבעים 1 ו- 2) פיקדון במזומן בסך של 30,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן בסכום זה וזאת עד ליום 8.3.2026.

29. אני מחייבת את התובע לשלם למבקשת את הוצאת הבקשה בסך של 3,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. סכום זה אף הוא ישולם עד לא יאוחר מיום 8.3.2026.

30. עם הפקדת הסכומים האמורים, אדון בבקשת הנתבעים 1-2 לסילוק התביעה על הסף.

31. לא יופקד הסכום הדרוש/הערבות הבנקאית כאמור בפסקה 28 לעיל להבטחת הוצאות הנתבעים, במלואו ובמועד, ולא תשולמנה ההוצאות שנפסקו בפסקה 29 לעיל במלואם ובמועד - תמחק התביעה כנגד הנתבעים 1-2 ללא התראה נוספת.

המזכירות תדוור לצדדים.

תזכורת לעיון בתיק בהתאם.

ניתנה היום, י"ז שבט תשפ"ו, 04 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.