תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר סמכות הבורר.

1. ההליך נפתח כ"בקשה למתן הוראות לבוררות" בה התבקשו סעדים הצהרתיים בעניין סמכות הבורר, הטלת עיקולים זמניים, חיוב בהפקדת ערובה וחיוב בהוצאות משפט. התביעה נעוצה בהתנהלות בעלי המניות בחברת פוקסי פיינדר סיסטם בע"מ (להלן- החברה) שבעלי המנית בה הם המבקש (להלן- מלול) שירש את מניותיו בחברה מאביו המנוח איזי ישראל מלול ז"ל (להלן- המנוח) המחזיק 34% ממניות החברה; המשיב 1 המחזיק 17% ממניות החברה; המשיב 2 המחזיק 33% ממניות החברה; והמשיב 3 המחזיק 16% ממניות החברה.

2. מלול טוען כי מאז פטירת אביו המנוח, שנמנה על מייסדי החברה, נוהגים שלושת המשיבים בחברה כבתוך שלהם, מדירים אותו מענייניה, ומבצעים משיכות כספים חריגות מקופתה ללא האישור הנדרש של מוסדות החברה וללא שקיפות, באופן ה"חושף תמונה עגומה של בזיזת הקופה" וגורם ל"ריקון מכוון של החברה מנכסיה", בעוד שהוא לא מקבל דבר.

ברקע - הסכם בעלי מניות שנערך לפני עשר שנים ביום 11.05.2015 בין המנוח, המשיבים 1-3 (להלן- המשיבים) ואחרים (להלן- הסכם בעלי המניות), הכולל בסעיף 15 שבו תנית בוררות לפיה:

"יישוב סכסוכים ובוררות :הצדדים יפעלו כמיטב יכולתם ובהקדם האפשרי ליישב כל חילוקי דעות ו/או סכסוך כלשהו ו/או מבוי סתום ((Dead Lock שנתגלע בין הצדדים בקשר להסכם זה, ביצועו או פרשנותו או הנובע ממנו".

על רקע תנית הבוררות ונוכח טענותיו לעיל, פנה המבקש ללשכת עורכי הדין וביקש מינוי בורר.

בהחלטתו מיום 20.11.2024 מינה ראש הלשכה, עורך דין עמית בכר, את עורך דין ערן פייביש, כבורר (להלן- הבורר).

3. ביום 19.05.2025 הוציא הבורר צו מניעה חלקי האוסר על המשיבים משיכת כספים מקופת החברה. מעבר לכך הבוררות לא התקדמה חרף רצונו של הבורר לעשות כן, וזאת בעיקר נוכח סירובם של המשיבים לחתום על הסכם בוררות שנוסח על ידי הבורר, ונוכח טענתם להיעדר סמכותו לדון בענייניה של החברה, במובחן מהמחלוקות בין בעלי המניות בינם לבין עצמם.

המשיבים דרשו להוסיף להסכם הבוררות הערות בדבר סמכותו המוגבלת של הבורר להכריע רק "במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים לבין עצמם בלבד", אף להוסיף פסקה לפיה מוסמך הוא ליתן "...סעדים מתייחסים למחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, בינם לבין עצמם וכלפיהם בלבד". כן ביקשו המשיבים למחוק מטיוטת הסכם הבוררות את סמכות הבורר לנקוט בסנקציה שיסודה בנספח ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, אף להכפיף את הבורר ל"אישור הצדדים מראש" לשכירת שירותי הקלטה ותמלול של ישיבות הבוררות.

המשיבים לא חלקו על תעריף שכר הטרחה שהוצע ע"י הבורר.

4. החלטת הבורר מיום 03.07.2025 לפיה "הבורר הוסמך ומתכוון להכריע במחלוקת שבין בעלי המניות ועל כן החברה אינה צד להסכם הבוררות אלא בעלי המניות. עם זאת, אפשר שהחלטה כזו או אחרת תהיה רלבנטית לעניין פעילותם של בעלי המניות בחברה. לעמדת הבורר, החלטה שכזו אינה חורגת ממתחם סמכותו של הבורר" - לא הניחה את דעתם של המשיבים, והבוררות לא התקדמה.

משכך, ראה עצמו הבורר אנוס לערוך הפסקה בדיוני הבוררות ולהמתין להכרעת בית המשפט. וכך כתב הבורר לצדדים בהודעתו מיום 14.07.2025:

"... עם זאת, בנסיבות, נדמה שאין זה נכון להמשיך ולנהל הליך כאשר 'מרחפת באוויר' סוגיית תוקפו. לנוכח האמור אין לי אלא להפסיק את ההליך עד שתוכרע המחלוקת בין הצדדים בעניין הערות בא-כוח הנתבעים ביחס לנוסח הסכם הבוררות".

5. נוכח ההפסקה שערך הבורר בדיוני הבוררות ובהינתן טענה מלול בדבר המשך משיכות הכספים מקופת החברה ע"י המשיבים חרף צו המניעה שניתן נגדם, הגיש מלול את ההליך שמספרו ברישא, שכלל, כאמור, עתירה למתן סעדים הצהרתיים לעניין סמכות הבורר, הטלת עיקולים זמניים, חיוב בהפקדת ערובה וחיוב בהוצאות משפט

בהחלטת בית משפט מיום 29.07.2025, נקבע כי

"העתירה הכללית בה נקט המבקש אינה מוכרת בתחום הבוררות, ובית המשפט אינו נותן הוראות לבורר ואינו מתערב בניהול הבוררות....

עם זאת נקבע כי "באשר לסעדים 35.1- 35.3 : אתבונן עליהם, חרף ניסוחם, כתביעה למתן סעד הצהרתי לקביעת סמכות הבורר, לאור פסק הדין שניתן ברעא 4146/23 פלסיו נכסים נ' פדלון".

ברוח ההחלטה לעיל, ובהינתן הסכמת הצדדים שניתנה בבוקר הדיון שהתקיים ביום 29.12.2025, צומצמה הסוגיה הטעונה הכרעה ל"שאלת סמכות הבורר [בעלי הדין, נושאי הבוררות, וכו']".

6. מלול כופר בסמכותה של החברה להיות מיוצגת על ידי עורכת הדין נטלי אבני, לאור סעיף 16 להסכם בעלי המניות הדורש את החלטת כל בעלי המניות למינוי עו"ד שייצג את החברה, ואף שחתם על טיוטת הסכם הבוררות כפי שנוסחה על ידי הבורר, הוא טוען שהחברה אמורה להיות צד לבוררות, בהיותה "צד קרוב" ומשכל החלטה שתינתן ביחס למשיבים תשפיע בהכרח על החברה.

המשיבים טענו בכתב הגנתם כי תביעת מלול היא "תביעת סרק מובהקת","סהרורית ומופרכת" משמטרתה לבטל "משנה סדורה" שהתנהלה בין הצדדים עד לפטירת המנוח ולהנהיג "הסדר חדש". נטען מטעמם כי הבורר חסר סמכות לדון בסכסוך מש"טרם נחתם הסכם בוררות שממנו שואב בורר את סמכותו" שכן לא ניתן לכוף על המשיבים לחתום על ההסכם שהוצע ע"י הבורר, אף מכיוון ש"התובע בעצמו אינו חתום על הסכם בעלי המניות שבין הצדדים ואשר אליו הוא מפנה".

עוד נטען בשמם כי מכיוון שהסכם בעלי המניות לא נחתם ע"י החברה, תנית הבוררות אינה מחייבת אותה, ולפיכך מוגבלת סמכות הבורר רק למחלוקות שנתגלעו בין בעלי המניות, כי הבורר מוסמך ליתן סעדים כלפי הצדדים בלבד, ולא כלפי החברה; וכי תביעת מלול היא גם תביעה בשם החברה וצריכה להתברר כתביעה נגזרת בבית המשפט.

כתב הגנה בשם החברה הוגש ע"י עו"ד נטלי אבני שאף טענה בשמה בדיון.

בהלימה לטענות עו"ד שרם, טוענת גם עו"ד אבני כי מלול אינו חתום על הסכם בעלי המניות, כי אין בנמצא הסכם בוררות בכתב; וכי החברה אינה צד להליך הבוררות. עוד טענה כי מאחר ומלול חתם על טיוטת הסכם הבוררות שהוצעה ע"י הבורר הוא כפוף אליה ולאמור בה לרבות ההיגד לפיו החברה אינה צד להליך הבוררות.

7 המשיבים לא טרחו להתייצב לדיון בבית המשפט.

בדיון הוברר כי יפוי הכוח שהוגש לתיק בית המשפט ע"י עו"ד אבני (החתום בשתי חתימות בלתי מזוהות) הוא כדבריה "ישן מאד, אולי משנת 2023... אני מאשרת שיפוי הכוח הוא ישן", וכי קיימת החלטה של הנתבעים 1-3 שאותה "אוכל להכניס את זה מחר לתיק ביהמ"ש", שלא הוגשה.

עוד הוברר כי המשיבים אינם מקיימים את צו המניעה. עו"ד שרם תרץ את התנהגותם בכך ש"כשהבורר אמר אני לא דן בכלום, אז הכל הלך לעולמו מבחינתנו, הצו שלו הלך לעולמו... תקופה ארוכה אכן כיבדנו, אבל לדעתנו הצו לא קיים יותר"(עמוד 4 שורה 28- 30)

כן הוברר כי בעוד המשיבים מושכים כספים מהחברה, אין מחלוקת כי מלול לא מקבל דבר.

8. ראשית יש לדחות את טענת המשיבים להיעדר סמכות הבורר לשמש כבורר הנסמכת על שני אדנים, האחד- מלול לא חתום על הסכם בעלי המניות, והשני- המשיבים לא חתמו על הסכם הבוררות שהוצע ע"י הבורר ואין ניתן לכוף עליהם לעשות זאת.

אין מחלוקת כי הסכם בעלי המניות, הכולל תנית בוררות, נחתם ביום 11.05.2015 הן ע"י אביו המנוח של מלול והן ע"י המשיבים.

לבית המשפט הוצג צו ירושה לפיו מלול ירש את מניות אביו בחברה.

סעיף 4 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) הדן בחילופי צדדים ובחילופי בוררים קובע כי

4. הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, וסמכותו של בורר על פי הסכם בוררות מוקנית גם לבורר חליף, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם.

מעגל ההרחבה השני שבהלכת חן רונן נ' כהן (רע"א 3925/12) מתייחס לצירופם להליך הבוררות של חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות, על אף שלא חתמו על הסכם הבוררות, מכוח הוראת סעיף 4 לעיל. החוק אמנם אינו מגדיר את המונח "חליף", אך בפסיקת בית משפט הוגדרו המקרים בהם יוכר אדם כחליף לצורף תחולתו של הסכם בוררות כלפיו, עליהם נמנה גם היורש.

כך, בע"א 10892/02 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (נפסק כי " חליף הוא מי שהוסבה אליו זכותו (או חבותו) של בעל הזכות (או החבות) המקורי, מכוח חוק (כגון: מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל וכיוב') או בנסיבות אחרות, רצוניות (כגון מקבל זכויות על פי חוזה)" (פסקה 16).

מלול הוא חליפו של אביו המנוח.

9. גם הטענה להיעדרו של הסכם בוררות היא טענת סרק.

מן המפורסמות הוא כי הליך הבוררות שואב את חיותו מהסכמת הצדדים, ובהעדר הסכמה - לא ניתן לחייב בעל דין לקחת חלק בהליך בוררות. כאמור ברע"א 8113/09 אלייד סוכנויות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ (מיום 2.11.10):

"ההסכמה להתקשר בהסכם בוררות הינה יסוד מרכזי במוסד הבוררות וההלכה היא כי על הסכמה לבוררות להיות ברורה וחד משמעית. כך נקבע בספרות כי אין אפשרות לצרף בעל דין לבוררות ללא הסכמתו ואין סמכות לבורר לפסוק בעניינו של מי שאיננו צד להסכם הבוררות...".

אלא שהכוונה היא לתנית הבוררות שבהסכם המקורי שנכרת בין הצדדים או בהסכם נפרד. אין הכוונה כמובן להצעת הסכם בוררות שנוסחה ע"י הבורר בשלב שלאחר מינויו כבורר. הסכם כזה, אם הוא מקבל את הסכמת הצדדים הוא תוספת רצויה, משהוא מסדיר באופן מפורט את יחסי הצדדים עם הבורר המסוים לרבות שכר טרחתו, אך אינו הכרחי כלל וכלל, וודאי לא נדרש לצורך הקניית הסמכות לבורר לשמש כבורר, משההסכמה כבר ניתנה כאמור בתנית הבוררות.

ויודגש, עם מינויו של הבורר לתפקידו, אם ע"י בית המשפט אם ע"י גורם שלישי, אין הוא נדרש עוד להסכמת הצדדים. הבורר מונחה ע"י הוראות חוק הבוררות והתוספות לו המעמידים לרשותו ארגז כלים מספק למדי, ואין הוא חייב להיענות לדרישות בעלי הדין או מי מהם שאינן עלות בקנה אחד עם הוראות החוק והתוספות לו.

כך למשל חסרת יסוד דרישת המשיבים לבטל את סמכות הבורר לנקוט בסנקציה שיסודה בהוראת פרט ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, לפיה "ציווה הבורר על בעל-דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא סיבה מוצדקת לא מילא בעל-הדין אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהתרה בבעל-הדין, לדחות את התביעה, אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע", בדומה לסמכות שופט, או לדרישת המשיבים להכפיף את הבורר ל"אישור הצדדים מראש" להקלטת הישיבות ותמלולן נוכח סמכות הבורר לפי פרט ח תוספת לפיה "הבורר רשאי להורות לבעלי-הדין להשיב לשאלונים, לגלות ולהמציא מסמכים ולעשות כל דבר אחר הכרוך בניהול הבוררות".

לטענה לפיה "כשהבורר אמר אני לא דן בכלום, אז הכל הלך לעולמו מבחינתנו, הצו שלו הלך לעולמו... תקופה ארוכה אכן כיבדנו, אבל לדעתנו הצו לא קיים יותר"(עמוד 4 שורה 28- 30) - אין שחר.

הבורר ערך פסק זמן "עד שתוכרע המחלוקת" והחלטותיו נותרו בתוקפן.

העולה מן האמור הוא שהימנעות המשיבים לחתום על נוסח הסכם הבוררות שהוצע ע"י הבורר אינה מעלה ואינה מורידה בשאלת קיומו של הסכם בוררות ובשאלת סמכותו של בורר לשמש כבורר.

בהינתן תנית בוררות, אין מניעה לקיים את הבוררות ללא הסכם מיוחד נוסף.

10. כן מתקבלת טענת מלול באשר לייצוג החברה ע"י עו"ד אבני.

הסכם בעלי המניות, על פיו אמורה החברה להתנהל קובע בין היתר כי

"לא תתקבל במוסדות החברה, או ע"י אחד מנושאי התפקיד בה, החלטה, אלא בהסכמה פה אחד של כל בעלי המניות, בכל אחד מן הנושאים המפורטים להלן:...

16.11 מינוי רואה חשבון מבקר ועורך דין לחברה.

16.12 כל נושא אחר שהינו מהותי לפעילותה של החברה והמשך קיומה".

לא הוצגה לבית המשפט, בניגוד להצהרת עו"ד אבני, החלטה הממנה אותה לייצג את החברה, ממילא גם לשיטתה, החלטה שכזו, אם קיימת, נחתמה רק ע"י המשיבים, מה גם שעו"ד אבני אישרה כי מדובר ביפוי כוח ישן משנת 2023 שלא נועד כלל להסדיר את ייצוגה את החברה בתביעת מלולו שהוגשה רק בשנת 2025.

11. נותר אפוא לדון בטענה היחידה שראויה הייתה להיטען והיא שאלת סמכותו של הבורר לדון בענייני החברה וצירופה של זו להליך הבוררות.

המשיבים, שאין בכוונתם לקדם את הליך הבוררות, אף לא מצייתים לצו שהוצא ע"י הבורר הנכבד וממשיכים למשוך כספים מהחברה, מבקשים להוליך את מלול במסלול תביעה נגזרת, המצריך את אישור בית המשפט, שאין משמעותו אלא עיכוב נוסף.

אין מחלוקת שהחברה עצמה לא חתומה על הסכם בעלי המניות מהסיבה הפשוטה שתכליתו של הסכם זה הייתה הכוונה המשותפת לייסד אותה. החברה טרם קרמה אז עור וגידים לכדי אישיות משפטית. אלא שאפילו המשיבים לא טוענים שכוונתם (שממילא נטולת ביטוי בכתובים) הייתה שתנית הבוררות שבהסכם בעלי המניות תעמוד בתוקפה רק עד להקמת החברה, ותפקע באותו מועד, אלא טוענים במפורש כי "הנתבעים עומדים על זכותם לנהל הליך בוררות לפי ההסכם שנכרת בין בעלי המניות..." (סעיף 25 לתשובה).

אני נוטה לסבור שאין מניעה לפרש את אומד דעת הצדדים להסכם המייסדים ככזה המייחס לחברה שהוקמה בהסכם עליו חתמו כולם הסכמה מכללא להיותה של החברה המוקמת שותפה גם לתנית הבוררות שבהסכם, גם לאור כלל ה"קרבה" המשפטית שבין המייסדים לבין החברה שהקימו.

ראו למשל רעא 1196/14 ג'רייס נ' עראף (פסקה 17), תא (מרכז) 27068-12-21 קבוצת עמוס לוזון נ' א. דורי (אור יהודה) בע"מ, פסקה 14.

אין לצדדים יחסים אישיים אחרים מעבר להיותם בעלי המניות בחברה, כך שניתוק ענייניהם מהחברה מעקר מתוכן את תנית הבוררות, גם את הליך הבוררות עצמו.

12. המבקש אמנם לא תובע מהמשיבים לשלם לו באופן אישי את חלקו האחוזי בכספים שנטלו לעמדתו שלא כדין מקופת החברה כי אם "... להורות לנתבעים להשיב לקופת החברה את מלוא הכספים שנמשכו שלא כדין לאחר פטירת המנוח, בסך כולל של 3,069,900 ₪ + 24,891 אירו...", אלא שהדין בישראל אינו שולל, בנסיבות המתאימות, קיומו של הליך משפטי שהסעד הניתן בו מזכה את מי שאינו צד לו. כך, מורים סעיפים 34 ו-38 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 במפורש כי "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו", וכי "זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מהחייב את קיום החיוב לטובת המוטב".

כלל זה יושם גם בקשר לבוררות: "בהינתן חובה כלפי צד שלישי המעוגנת בהתקשרות שבין בעלי הדין, הרי אין הבורר חורג מסמכותו בפסיקת סעד לטובת מי שלא היה צד לבוררות" (2443-07-21 דדון נ' יעקובסון, פסקה 9 והאסמכתאות שם, ניתן ב-20.12.2021).

עם זאת, קיים קושי להורות על צירופה של החברה כנתבעת נוספת בתביעה, ולו "פורמלית", עת המבקש עצמו טוען כי בהיעדר הסכמתו אין ניתן למנות לה עו"ד מייצג.

בהיעדר דרישת סעד המופנית כלפי החברה גם אין מקום למנות לחברה מייצג מכוח סמכותו לפי סעיף 203 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

נראה שהדרך הנכונה לנהוג בה בענייננו היא הדרך בה ביקש הבורר לנהוג, כפי החלטתו מיום 03.07.2025:

"הבורר הוסמך ומתכוון להכריע במחלוקת שבין בעלי המניות ועל כן החברה אינה צד להסכם הבוררות אלא בעלי המניות. עם זאת, אפשר שהחלטה כזו או אחרת תהיה רלבנטית לעניין פעילותם של בעלי המניות בחברה. לעמדת הבורר, החלטה שכזו אינה חורגת ממתחם סמכותו של הבורר".

במהלך הדיון (עמוד 3 שורות 26-28) אישר מלול כי הוא מסכים להחלטתו זו של הבורר.

אין אפוא הכרח להתייחס לחברה כאל נתבעת נוספת, גם לא פורמלית, ודי בכינויה כ"החברה" כפי בכותרת פסק הדין:

"ובעניין פוקסי פיינדר סיסטמס בע"מ- החברה"

13. התביעה מתקבלת בעיקרה.

הבורר מוסמך לדון במחלוקות שהתגלעו בין מלול לבין המשיבים בינם לבין עצמם ובקשר לחברה, גם בטענות כאלו ואחרות הנוגעות לחברה והרלבנטיות למחלוקת שבין בעלי הדין, לרבות הוראות השבה לחברה, במובחן מסעדים נגד החברה, אף ללא צירופה של החברה כנתבעת רשמית.

באין מחלוקת לעניין שכר הבורר, אין צורך בהסכם בוררות נוסף, ועל הבוררות ועל סמכויות הניהול של הבורר יחולו הוראות חוק הבוררות והתוספת הראשונה.

הצדדים ישובו מיידית לשולחן הבוררות, וחזקה על הבורר הנכבד שיקדם את ההליך ויכריע בו בצורה היעילה המיטבית.

המשיבים ישלמו אישית למבקש את הוצאות הבקשה לרבות שכ"ט עוד בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.