1. כפי שיפורט כאן, בצער, הנתבע מפר באופן שיטתי את החלטותיו של בית-המשפט בכל הקשור לתשלום שכר-הטרחה של המומחית מטעם בית-המשפט, גב' שרון טסלר. לאחר התראות חוזרות ונשנות, שלא נענו, אין מנוס מלהורות על מחיקת כתב-ההגנה של הנתבע ולקבל את התביעה נגדו בהיעדר הגנה.

השתלשלות האירועים

2. לפי הנטען בכתב התביעה, בין שנת 2014 לתחילת שנת 2020 נתן הנתבע לתובעת שירותים בתחום של טכנאות גז. בשנת 2020 הפסיק הנתבע, בפועל, לתת שירותים לתובעת - אך, חרף זאת, המשיך "למשוך" חלפים ממחסני הנתבעת, לשם עשיית שימוש פרטי בהם. לפי כרטסת של הנהלת-החשבונות של התובעת, על-בסיס תעודות-משלוח, בגין חלפים אלה חייב הנתבע לתובעת סך של 173,348.73 ש"ח, נכון למועד הגשת התובענה.

מנגד, בכתב-ההגנה הכחיש הנתבע את הנטען נגדו, וטען כי תעודות-המשלוח נחתמו על-ידי אחר, שהשתמש בשמו. כתב-ההגנה לא הוגש אלא אחרי שביום 7.4.2021 ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע (כבוד הרשם יוחנן גבאי), ולאחר שביום 19.5.2021 ניתנה החלטה (כבוד הרשמת הבכירה חני ברוך אלון), על ביטולו של פסק-הדין.

3. בהמשך לאמור, החלה התובענה להתברר לפני כבוד השופטת אילה גזית. בסוף שנת 2022, לאחר פרישתה, הועברה התובענה להישמע לפנַי. ביום 6.9.2023 עוכב המשך בירורה של התובענה מחמת כניסתו של הנתבע להליך של חדלות פירעון. ביום 25.9.2024 חודשו ההליכים בתובענה וביום 16.1.2025 התקיים - לראשונה - דיון בתובענה לפני מותב זה. בדיון האמור פירט בית-המשפט בפני הצדדים את הצורך במינוי מומחה לענין זיהוין של החתימות על תעודות המשלוח נושא התובענה, שעל-בסיסן טוענת התובעת לנזק שגרם לה הנתבע. כך, בהסכמת הצדדים, מונתה - ביום 20.6.2025 - גב' שרון טסלר למומחית מטעם בית-המשפט.

4. כבר ביום 13.10.2025 עדכנה המומחית טסלר כי הנתבע לא העביר לה מקדמה על חשבונו של שכר-טרחתה. על כן, ביום 18.10.2025 התראתי בפני הנתבע כי "מוטב להסדיר את הענין בלא צורך בהחלטה של בית-המשפט והוצאות עלולות להיות בצדה". ביום 27.10.2025 עודכן בית-המשפט כי "הנתבע מסכים לשלם את שכר הטרחה של גב' שרון טסלר - מומחית מטעם בית המשפט והבטיח לבצע העברה בנקאית בהקדם". לפיכך, הוריתי - ביום 11.11.2025 - כי עד ליום 19.11.2025 יגיש הנתבע אסמכתא בדבר תשלום כאמור.

דווקא משנראה שהדברים עומדים לבוא לידי תיקונם, החל המצב להתדרדר עוד יותר. ביום 17.11.2025 הודיע הנתבע כי יום קודם לכן הוא שילם "מקדמה", בסך 1,180 ש"ח בלבד, על-חשבון שכר הטרחה של המומחית טסלר. לפיכך, הוריתי (כבר באותו יום) כי עד ליום 19.11.2025 על הנתבע לקיים את מלוא ההחלטה הקודמת, שאם לא כן יישקל חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ביום האמור לתשלומו של שכר-הטרחה הופתע בית-המשפט לקבל את הודעת הנתבע לפיה "חרף רצונו הרב לסיים לשלם את הסך הנותר לידי מומחית מטעם בית המשפט, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו", והוא מבקש לפרושׂ את יתרת שכר-הטרחה, סך של 5,900 ש"ח, לעשרה תשלומים שווים. על הודעה זו נקבע כך: "החלטתו של הנתבע לעשות דין לעצמו לא תוכל לעמוד. לא ישולם חלקו של הנתבע בשכר-הטרחה במלואו עד יום 1.12.2025, ולחלופין תוגש בקשה מתאימה, תישקל מחיקתו של כתב ההגנה".

ביום 3.12.2025, קרי: באיחור מועדים, הגיש הנתבע בקשה לפרישׂת שכר-הטרחה של המומחית טסלר. על בקשה זו נתן בית-המשפט החלטה שלפיה על הנתבע להגיש את הבקשה בשנית בצירוף עמדתה של המומחית טסלר. חלף הגשתה של הבקשה בשנית בידי הנתבע, הייתה זו המומחית טסלר שעדכנה את בית-המשפט ביום 21.12.2025. בהודעתה ציינה המומחית טסלר כי, באופן חריג, היא מסכימה לכך שהנתבע ישלם את שכר-טרחתה בשלושה תשלומים - ובתנאי שיהא גורם שלישי שיערוב לכך. להצעה זו לא התקבלה התייחסות מהנתבע או מבאת-כוחו של הנתבע, שלא השיבו להודעות מרובות שנשלחו אליהם. לאחר שבית-המשפט המתין, שמא הודעת המומחית טסלר תביא את הנתבע לפעול בדרך כלשהי או להודיע דבר מה, ניתנה לנתבע, בהחלטה מיום 5.1.26, ארכה לפעול כנדרש עד יום 20.1.2026 "שאם לא כן ישקול בית-המשפט את מחיקתו של כתב-ההגנה וכל שימוש נוסף בסמכויות, המוקנות לו לפי דין".

ביום 26.1.2026, בחזקת מוצא אחרון, נתן בית-המשפט החלטה - התראה - אחרונה, בזו הלשון: "מזה חודשים ארוכים הנתבע עושה דין לעצמו, ואינו משלם את מרבית שכר-טרחתה של המומחית מטעם בית-המשפט. פעמים מספר (19.11.25, 5.1.26) הוזהר הנתבע כי המשך התנהלות זו יביא למחיקת כתב-הגנתו, זאת בהתאם להוראת תקנה 92(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי... ניתנת בזאת התראה אחרונה בפני הנתבע. באם לא תוגש לבית-המשפט - עד ליום 2.2.26 - הודעה בדבר תשלום שכר-הטרחה האמור במלואו יימחק כתב-ההגנה ויינתן פסק-דין נגד הנתבע בהיעדר הגנה". על אף האמור, עד מועד מתן פסק-דין זה לא הודיע הנתבע דבר, לא בענין זה ולא בכלל.

מחיקת כתב-הגנה, מחמת אי-תשלום שכר-טרחת מומחה בית המשפט

5. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נותנות לבית-המשפט כלי דיוני של מחיקת כתב-הגנה (או כל כתב-טענות, שאינו בהכרח כתב-תביעה). כך קובעת תקנה 42 לתקנות סדר הדין כי "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו". תקנה 92(ג) לתקנות סדר הדין מוסיפה וקובעת, ביחס למקרה הפרטני שבפנינו "לא נענה בעל דין להוראה לפי תקנה זו [לתשלום שכרו והוצאותיו של מומחה מטעם בית המשפט], רשאי בית המשפט למחוק את כתבי טענותיו".

אמת הדבר כי בהלכה הפסוקה נקבעו אמות-מידה מחמירות להפעלת הסמכות למחיקת כתב-הגנה כאמור. כך נקבעו הדברים בבית-המשפט העליון, למשל ברע"א 7770/21 מרעי נ' בריה (פורסם באתר הרשות השופטת 8.2.2022) מפי כבוד השופטת דפנה ברק-ארז:

"שימוש בתקנה 42 לשם מחיקת כתב הגנה צריך להיעשות בזהירות המתבקשת, במקרים שבהם ברור כי מתקיימות אמות המידה של שימוש לרעה בהליכי משפט - כמו פעולה בחוסר תום לב, או פעולה שתכליתה זרה להליך השיפוטי (כגון השתקה או פגיעה בבעל הדין שכנגד)" (פסקה 18. הסוגריים הם במקור).

ואולם, בית-משפט זה סבור כי בענין כאן, מתקיימות הנסיבות החריגות לפיהן הנתבע נוהג זלזול בוטה בזמן השיפוטי ובמומחית מטעמו, מתעלם במודע מההליך השיפוטי ופוגע פגיעה ממשית ביכולת לברר את המחלוקת ובכך באפשרות של התובע לזכות בסעדים שביקש. לכך נוסיף כי מינויה של המומחית טסלר נדרש כדי להוכיח, למעשה, את טענת ההגנה לפיה החתימות על תעודות-המשלוח אינן של הנתבע. על כן, מתקיימים התנאים להפעלת הסמכות למחיקת כתב-הגנה - על כל המשתמע מכך - וכך אני מורה.

החלטתי זו עולה בקנה אחד עם פסיקות עדכניות של בתי-המשפט המחוזיים, במקרים שנדונו לאחרונה ונראה כי הם דומים עד מאוד לעניננו. כך נפסק בת"א (מחוזי מרכז) 66127-03-22‏ מושל נ' שבטי ישראל לבנין ופיתוח רעננה ר.מ. בע"מ (פורסם במאגרים 3.4.2025), מפי כבוד השופטת הלית סילש:

"עסקינן בנתבעת אשר במודע, פעם אחר פעם, אינה מקיימת החלטות שיפוטיות ברורות ופשוטות, לרבות אלו אשר מקורן בהסכמות דיוניות אליהן הגיעו הצדדים ואשר ביחס אליהן ניתנה הסכמה מוקדמת של הנתבעת עצמה... עוד ייווספו המחדלים החוזרים ונשנים הנוגעים לאי-תשלום שכרם של בעלי תפקיד אשר מונו על ידי בית המשפט, וזאת בין אם לעניין מועד התשלום ובין אם לעניין עצם ביצועו; ביחס לאלו יופנו הצדדים לפסקי הדין של כב' בית המשפט העליון אשר שבו והורו כי בעצם אי תשלום שכרו של מומחה, יכול שתקום הצדקה למחיקת כתב טענותיו של בעל הדין המפר. ולבסוף קיימת גם התרשמותי הבלתי-אמצעית מהניסיונות החוזרים ונשנים של הנתבעת 'לנהל משא ומתן' עם החלטות בית המשפט, בבחינת היו החלטות אלו בגדר המלצה" (פסקה 40. ההדגשה הוספה).

וכן יפים כאן הדברים שנפסקו בע"א (מחוזי נצרת) 40617-12-24‏ בהותי נ' אריאל רום השקעות בע"מ (פורסם במאגרים 22.4.2025), מפי כבוד השופט אברהם אברהם:

"אכן, הסנקציה שבמחיקת כתב הגנה היא החריפה שבסנקציות. אלא שהיא קיימת, ולא בכדי היא קיימת. היא כלי ממעט הכלים העומדים בידי בית המשפט על מנת לכוף את החלטותיו, ובהקשר בו עסקינן - החלטתו לחייב בעל דין לשלם את שכר המומחה... עד לנקודת הזמן שבה מחק בית המשפט את כתב ההגנה קיבל המערער הזדמנות אחר הזדמנות לשלם את השכר [שכרו של מומחה בית-המשפט], ולא עשה כן גם כאשר בית המשפט מתריע בפניו כי ישקול לעשות שימוש בסמכותו שלפי תקנה 92(ג) הנ'ל. על כן, אף שבית המשפט נקט בסנקציה החריפה האפשרית, נראה כי הוא עשה כן אחרי שכלו כל הקיצין" (פסקה 10. ההדגשה הוספה).

תוצאת הדברים - מתן פסק-דין בהיעדר הגנה

6. משהוריתי על מחיקת כתב-ההגנה הרי שחלה כעת תקנה 130 לתקנות סדר הדין "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד". בענינו, נתמכה התובענה על מסמכים בכתב - לרבות חשבוניות, תעודות-משלוח ו"הוראות ליקוט" של התובעת - שעל פני הדברים מקיימים את הגדרת "רשומה מוסדית", כהוראת פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. משכך, די בכתובים בלבד כדי לקבל את התביעה - ואין צורך לדרוש תוספת הוכחה מהתובעת.

כסמכותי שבתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ועל יסודו של כתב-התביעה וצרופותיו ניתן בזה, בהעדר-הגנה, פסק-דין, המקבל את התביעה נגד הנתבע. בתוך 30 ימים מהיום ישלם הנתבע לתובעת את סכום-תביעתה, בצירופם של הפרשי-הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-הגשתה של התביעה ועד היום, ובסך הכול בגין עילתה של התביעה: 228,347 ש"ח. בתוך מועד זה ישלם הנתבע לתובעת הוצאות-משפט בסך של 2,853 ש"ח ומקיפות את עלות-האגרה, משוערכת להיום. עוד ישלם הנתבע לתובעת סך, כולל מע"מ, של 19,720 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין וזאת לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000. איחור בתשלומו של איזה מהסכומים שנפסקו יוסיף לו דמי-פיגורים לפי סעיף 5א לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב האמור ועד למועד-התשלום בפועל.

תשומת-הלב מופנית להוראתה של תקנה 131 לתקנות סדר הדין המאפשרת, בתנאיה, לעתור לביטולו של פסק-דין, שניתן במעמד של צד אחד בלבד, כמו פסק-דין זה.

ניתן היום, י"ז בשבט התשפ"ו, 4 בפברואר 2026, שלא במעמד-הצדדים.