6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מהעדים ובחנתי את הראיות שהובאו לפניי, אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל ברובה, ואפרט.

על גובה הנזק שנגרם

7. הלכה היא, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הינה ראיה במכלול הראיות, ומסקנותיה אינן מחייבות את בית המשפט, ואולם ככלל, בית המשפט לא ייטה לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, (פורסם בנבו, 31.12.88), ע"א 5509/09 מסארווה ואח' נ' עזבון מסארווה ואח' (נבו, 23.2.14)).

בענייננו, לא מצאתי נימוק ממשי לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר מצאתיה מהימנה ומבוססת, ואני קובעת שהנזק שנגרם לרכב התובע בעטיה של התאונה מושא ההליך עומד על סך של 145,490 ₪.

על טענת המרמה ושלילת הפיצוי לפי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח

8. לטענת הנתבעים, על יסוד חוות דעתו של מומחה בית המשפט הוכח כי התובע פעל במרמה, ועל כן יש מקום לשלול ממנו כל פיצוי בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח. דינה של הטענה להידחות.

9. ראשית, תכליתו של סע' 25 לחוק חוזה ביטוח לקדם הרתעת המבוטח מלמסור עובדות כוזבות למבטח, היינו "רק בהתקיים קשר חוזי, דהיינו חוזה ביטוח, בין אלה הדורשים קבלת תגמולי ביטוח בעקבות קרות אירוע ביטוחי, לבין חברה הביטוח הנדרשת לספק פיצויים אלה, תהיה תחולה להוראות סע' 25 לחוק חוזה הביטוח, ורק אז תיפתח הדרך לצורך בחינת 3 היסודות שבהתקיימן תוכח כוונת מרמה" (ראו ע"א (מחוזי נצ') 1182/06 סאלם ריניה נ' ראיד עבד אלפתח ((03.05.2007). מכאן, שאין יסוד לטענת הנתבעים כי יש לשלול מהתובע פיצוי בגין מרמה נוכח סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.

10. שנית, ולמעלה מן הצורך, נקבע בפסיקה כי לצורך פטור המבטח לפי סעיף 25, יש להוכיח "כוונת מרמה" הכוללת מודעות לכזב וכוונה להוציא כספים שלא כדין (עא 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986), ואלו כלל לא הוכחו בענייננו. אומנם, מומחה בית המשפט מצא להפחית מסכום הפיצוי הנדרש, ואולם, לא עלה בידי הנתבעים להציג ולו בדל ראיה כי התובע ניסה לקבל כספים במרמה, או כי הוא קשור באופן כלשהו לכך.

11. התובע חזר פעם אחר פעם על גרסתו כי לאחר קרות התאונה העביר את הרכב למוסך לצורך הטיפול בו, וסמך על התנהלותו של המוסך, בה כלל לא היה מעורב (ראו עדותו בפר' מיום 17.9.25). התובע אף הציג הוכחה כי שילם בפועל את עלות התיקון כפי שחוייב ע"י המוסך (ראו קבלה שהוגשה ביום 17.9.25). כאמור, הנתבעים לא הביאו כל ראייה לסתור גרסתו זו של התובע, ועל כן מצאתי לדחות את טענתם כי התובע ביצע תרמית.

התוצאה

12. נוכח האמור לעיל אני מורה לנתבעים לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת 2, את הסכומים הבאים:

א. סך של 145,490 ₪ בגין הנזק.

ב. שכר המומחים בסך 4000 ₪ בתוספת החלק ששולם ע"י התובע למומחה בית המשפט (הן עבור חוות הדעת והן עבור עדותו בבית המשפט)

ג. ירידת ערך בסך 11,820 ₪.

13. אשר לסוגיית הוצאות ושכר הטרחה, בשים לב למשך ניהול ההליך, מספר הדיונים והתנהלות הצדדים, אני קובעת כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו הוצאות לתובע בסך 2000 ₪, החזר אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪.

סכומים אלו יישאו ריבית שקלית מהיום ועד למועד הפרעון

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.