לטענת התובעים הפרו הנתבעים 1-3 את ההסדר הפרה יסודית משלא שילמו את דמי השכירות עבור החודשים אפריל, מאי ויוני 2020, ולא פינו את המושכר במועד.

לפיכך תובע כל אחד מהתובעים שליש מדמי השכירות בגין התקופה הנ"ל, בסך של 37,800 ₪ בצירוף מע"מ. כן תובעים התובעים שני שלישים מהפיצוי המוסכם על פי ההסדר, היינו, 50,000 ₪. סכום התביעה כולל הפרשי הצמדה וריבית הועמד על סך של 161,632 ₪.

3. יוער כי כתב התביעה המקורי הועמד על סכום גבוה במעט, בסך של 179,921 ₪, אך במהלך ישיבת קדם המשפט הודיע ב"כ התובעים כי בדק ומצא שסכום של 24,000 ₪ מתוך סכום התביעה שולם זה מכבר על ידי הנתבעים. לפיכך הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן כאמור לעיל.

4. לטענת הנתבעים, סילק מר אליהו מזרחי המנוח (להלן - 'המנוח') את מלוא החוב בגין דמי השכירות, בעקבות מכתבו של ב"כ הקודם של התובעים, עו"ד עיני, מיום 19.7.20.

לדברי הנתבעים היה המנוח הרוח החיה בהתקשרות עם התובעים, בעוד הרוח החיה בהתקשרות מצדם של התובעים היה שלום קליצה, הוא הבעלים השלישי של המושכר. לדברי הנתבעים, לא בכדי בחר מר שלום קליצה להימנע מהגשת התביעה. עוד טוענים הנתבעים כי לא בכדי בחרו התובעים בחוסר תום לב להגיש תביעה זו דווקא סמוך לאחר פטירתו הפתאומית של המנוח, עליה ידעו התובעים היטב, בהיותו של המנוח דמות מוכרת היטב בייחוד בקרב המחזיקים בשוק מחנה יהודה.

5. לטענת הנתבעים, על פי ההסדר מ-2016 הוארך חוזה השכירות עד ליום 30.4.17, וניתנה לשוכרים אופציות להאריכו בשלוש שנים נוספות עד ליום 30.4.20. הנתבעים טוענים אמנם כי לא נשלחו הודעות בכתב על מימוש האופציה, אך בד בבד מאשרים כי ההתקשרות החוזית הוארכה מכוח התנהגות המנוח, שהמשיך לשלם את דמי השכירות.

6. לקראת תום תקופת השכירות החוזית התרגשה על העולם מגפת הקורונה, בעטיה הכריזה הממשלה על תקנות שעת חירום להגבלת התנועה, תקנות אשר מנעו את הפעלת המושכר באורח תקין על ידי השוכרים, ומנעו מהן הכנסות.

לטענת הנתבעים, בנסיבות אלה, בהן נמנע ממילא גם מהתובעים לעשות שימוש במושכר, ניאותו התובעים לאפשר לשוכרים לפנות את המושכר במועד מאוחר יותר.

7. בעניינה של הנתבעת 2 טוענים הנתבעים כי היא אמנם יורשתו היחידה של המנוח, אך העיזבון חולק זה מכבר, ואין בידי התובעים כל עילה כלפיה.

ראיות בעלי הדין והכרעה

8. מטעם התובעים העידו הם עצמם. התובעים ביקשו תחילה להעיד גם את רוה"ח של הנתבעים, מר סדן, אך זנחו בקשתם זו במהלך ישיבת ההוכחות (ראו עמ' 6 ש' 4-6).

מטעם הנתבעים העידו מורן מזרחי, בתם של המנוח ושל הנתבעת 2, וכן הנתבעים 3-4.

9. לאחר שהאזנתי לעדויות מטעם בעלי הדין ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם אני דוחה את התביעה. להלן אנמק את קביעתי תוך ניתוח הראיות שהובאו על ידי הצדדים.

10. התובע 2 אישר בחקירתו הנגדית כי הסכם השכירות נערך בפועל מול המנוח בלבד (עמ' 9 ש' 14-15), וראו גם בעמ' 10 ש' 8: "אני עשיתי עסקה עם אלי מזרחי", וכן בעמ' 11 ש' 13 וש' 15).

התובע 2 אישר בחקירתו כי גם ההסדר מ - 2016 נערך מול המנוח (עמ' 16 ש' 8).

11. התובע 2 העיד בחקירתו כי בא כוחם הקודם של התובעים, עו"ד עיני, הבקיא בפרטי ההסדר ובסיכומים שנערכו בין הצדדים בחודש יולי 2020, לא זומן על ידי התובעים להעיד "בגלל שזה היה לו בעיה עם אח שלי" (עמ' 12 ש' 22).

יוער כי עו"ד עיני הופיע ברשימת העדים מטעם התובעים שהוגשה בתחילת ההליך, ומכאן שאף התובעים סברו כי עדותו של עד זה רלבנטי להליך שלפניי.

מחדל זה של התובעים מלהעיד את עו"ד עיני פועל לחובתם, בייחוד בשים לב לכך שאין חולק כי התביעה הנוכחית הוגשה בחלוף למעלה משנתיים לאחר שהמנוח השיב לתובעים את החזקה במושכר, ובחלוף כשנתיים לאחר שהמנוח העביר סכום כסף לתובעים בעקבות מכתבו של עו"ד עיני (העברה בנקאית שבוצעה בחודש ספטמבר 2020, ראו תצהירה של בת ו של המנוח, גב' מורן מזרחי, בסעיף 56). אין חולק על כך שלאחר שבוצעה ההעברה הכספית לא שלח עו"ד עיני מכתב נוסף כלשהו לנתבעים או למי מהם.

12. התובעים אף נמנעו מלהעיד את אחיהם שלום, הבעלים השלישי בנכס. התובע 2 העיד אמנם כי יש סכסוך בין התובעים לבין שלום (עמ' 16 ש' 5-6), אך גם בכך אין די כדי לרפא את המחדל הראייתי המדובר, שכן התובע 2 אישר בחקירתו הנגדית כי שלום הוא זה אשר ערך את הסכם השכירות וכן את ההסדר עם המנוח, ואף הודה כי הוא עצמו אינו בקי בפרטיו (ראו עמ' 15 ש' 33-34, עמ' 17 ש' 8-12, ועמ' 21 ש' 18-24).

מחדל ראייתי זה מתחדד עוד יותר משהתובע 2 עצמו העיד כי בין המשכירים לבין המנוח שררו יחסי אמון, דבר שהיווה שיקול משמעותי של המשכירים בעסקה ארוכת שנים זו. כדבריו של התובע 2: "אני עובד איתו, יש לי ראש שקט איתו... הוא לא הפסיק [לשלם צ'קים], היחסים היו... לא היה משהו רע... הוא בן אדם אמון" (עמ' 24 ש' 33 - עמ' 25 ש' 13).

13. התובע 2 העיד כי בתקופת הקורונה ישב עם אחיו שלום ועם המנוח במטרה לנהל משא ומתן בדבר המשך הסכם השכירות. לדברי התובע 2, המנוח ביקש הנחה בדמי השכירות והמשכירים לא היו מעוניינים בכך והמתינו לתשובתו, והוא "אמר בסדר, אני חושב אענה לכם, מאז לא ענה. לא ענה, לא ענה, לא ענה, לא ענה" (עמ' 26 ש' 33-34). מכאן שהתובע 2 אישר בעצמו כי הסכם השכירות לא חודש מעבר לחודש אפריל 2020.

עם זאת, משנשאל התובע מדוע אפוא הוא דורש דמי שכירות בגין התקופה שלאחר אפריל 2020, בייחוד לאור סגרי הקורונה, תשובתו הייתה: אני מעניין אותי שלא קיבלתי את הכסף שלי" (עמ' 31 ש' 18).

בהמשך הוסיף התובע 2 לשאלת בית המשפט: לא עובד, תביא את המפתח... ואני אם היה ביד מפתח ביד שלי הייתי לעשות משהו אחר" (עמ' 32 ש' 20-21).

14. התובע 2 שלל בעדותו בתוקף את האפשרות ולפיה היה סיכום כלשהו בין שלום לבין המנוח לרבות על האיחור במסירת החזקה במושכר, וזאת על רקע יחסי האמון ששררו בין צדדים תקופה ארוכה ועל רקע סגרי הקורונה (עמ' 33 ש' 22 - עמ' 35 ש' 3).

דא עקא, וכפי שכבר ציינתי, בהעדר מחלוקת על כך שהחזקה הושבה על ידי המנוח בחודש יולי 2020, וכי סמוך לאחר השבת החזקה העביר המנוח תשלום נוסף, העברה שלאחריה לא נשלח מכתב נוסף על ידי עו"ד עיני, ובשים לב לכך שכל פרטי ההתקשרות לאורך שנותיה סוכמו בין שלום לבין המנוח, אי הבאתם של שלום או של עו"ד עיני לעדות מהווה חיזוק משמעותי לגרסתם של הנתבעים ולפיה אכן היה סיכום כאמור.

15. יתרה מכך, התובע לא שלל בעדותו כי על רקע סגרי הקורונה, ולאור העובדה שהמנוח היה שוכר טוב ואמין, לא עמדו התובעים על השבת החזקה במושכר באופן מיידי, וזאת משקיוו שבסופו של דבר יוארך הסכם השכירות בין הצדדים והכל ישוב לתקנו (עמ' 44 ש' 1-21; ראו גם את עדותו של התובע 1 בעניין זה בעמ' 53 ש' 17-26).

16. יוער כי לגרסת הנתבעים הודיע המנוח למשכירים עוד בחודש מרץ 2020 על סיומו של חוזה השכירות בתום אותו החודש (ראו סעיף 52 לתצהיר בתו של המנוח מורן ועדותה של מורן בעמ' 70 ש' 22-27, וכן את סעיף 18 לתצהירו של הנתבע 3).

17. חיזוק נוסף לגרסת הנתבעים מצוי בעצם מחדלם של התובעים מלפעול משפטית כנגד הנתבעים במהלך החודשים מאי-יוני 2020, וזאת בניגוד להתנהלותם במהלך שנת 2016, שאז לא המתינו התובעים ולו חודש שלם בודד אחד, והגישו תביעת פינוי סמוך לאחר שלא קיבלו את דמי השכירות עבור חודש פברואר 2016.

הדבר מנוגד אף להתנהלות המשכירים בשלב מאוחר יותר, מששלחו למנוח מכתב דרישה באמצעות עורך דין שבוע אחד בלבד לאחר שהמנוח השיב את המפתח של המושכר (ראו עמ' 37).

18. בתו של המנוח, גב' מורן מזרחי, העידה כי המושכר היה סגור לחלוטין החל מיום 15.3.20 בשל סגר הקורונה, למעט במהלך שלושה ימים בחודש יוני 2020 בהם ניסו השוכרים לצמצם את נזקיהם, ולמכור סחורה וציוד יקר שהיה בעסק (עמ' 58 ש' 26 - עמ' 59 ש' 12, עמ' 60 ש' 1-21 ועמ' 72 ש' 24 ואילך; כן ראו ת/1 שצורף לסיכומי התובעים). עדות זו לא נסתרה באופן כלשהו על ידי התובעים.

19. לשאלה מדוע לא השיבו השוכרים את החזקה במושכר כבר בתחילת מאי 2020, משהוקלו הנחיות הקורונה, השיבה מורן: "אז אני יודעת שיש דברים שאני יודעת שסוכמו בין אבא שלי לבין האחים קליצה כנראה שלום כי הוא היה האיש שהיה בהתקשרות מול אבא שלי וזה היה הסיכום ביניהם שינסו למכור חלק מהדברים ברגע שיתאפשר ולפנות את המקום ברגע שיתאפשר אוקי? ולאחר מכן יוחזרו המפתחות" (עמ' 60 ש' 33-36).

20. עדות זו של מורן משתלבת עם עדותו של הנתבע 3 בחקירה נגדית לפיה בתחילת חודש מאי 2020 היו בתוקף הנחיות הצו הסגול, הנחיות שהקשו באופן מעשי על פינויו של המושכר, וכדבריו של הנתבע 3 (בעמ' 94 ש' 24-29):

"אמנם נגמר הסגר המוחלט אבל היה תו סגול, אז היה מותר להכניס שני אנשים. עדיין היה קשה מאד, נגיד אם אתה חושב על טמפו או קוקה קולה שצריכים לבוא ולקחת את הציוד, הם היו צריכים לקחת ציוד מאלף עסקים בכל הארץ עם המשאיות שלהם. היה רצוי ומצוי. אנחנו כבר רצינו לגמור עם זה אבל זה לא היה, זו לא הייתה אופציה פרקטית"

21. מורן הדגישה בעדותה כי אביה המנוח לא עשה דבר שלא על דעתם של המשכירים, וכדברי העדה: "שום דבר שאבא שלי עשה מול הלקוחות שלך הוא לא עשה על דעתו. אם לא שמת לב הלקוחות שלך זה לא אנשים שאפשר לעשות משהו בניגוד לדעתם. אוקי" (עמ' 61 ש' 15-17. ראו גם עמ' 77 ש' 5-20).

22. מורן הוסיפה והעידה כי אביה המנוח שילם למשכירים דמי שכירות גם על חלק מהתקופה במהלכה העסק במושכר לא היה פעיל, ואף העירה בצדק כי אין כל תמיהה על כך שהסיכום בין המנוח לבין שלום בנוגע לסיום תקופת השכירות נערך בעל פה, שהרי גם תקופת השכירות האחרונה בין הצדדים נערכה ללא סיכום בכתב (עמ' 62 ש' 30-35 ועמ' 63 ש' 23-24).

משנשאלה מורן מדוע לא קיבל אביה המנוח מעו"ד עיני מסמך המלמד על גמר חשבון כלשהו בין הצדדים השיבה מורן (עמ' 87 ש' 33 - עמ' 88 ש' 4):

"אבא שלי היה בן אדם הגון, הרבה מהדברים שהוא סגר הוא סגר בעל פה כאקט של כבוד. הרבה פעמים גם אבא שלי תיקן דברים מאד יקרים בעסק הזה בסדר? דברים שלא הוא היה אמור לתקן, למשל את החשמל בחדר מדרגות, אתה חושב שהוא שלח להם אחר כך חשבון עם מכתב מעורך דין. הוא לא עשה את זה, הוא שילם את זה, הוא ספג את זה, ככה הוא היה. הייתה לכם לחיצת יד, הם היו אנשים שמדברים על הרבה מהדברים, עובדה הם היו בנכס הזה ארבע שנים בלי שהיה חוזה חתום אז כן, אני אומרת שוב, לצערי ולשמחתי זה היה אבא שלי"

הדברים משתלבים היטב בעדותו של התובע 2 בדבר יחסי האמון ששררו בין הצדדים לאורך השנים, וכן בעדותו של הנתבע 3, שותפו של המנוח, ולפיה לא ביקש ממנו "שום נייר בכל תשע השנים" בהן עבדו יחד (עמ' 96 ש' 24).

23. יוער כי במהלך עדותו של מורן התברר לראשונה כי הצדדים לא פעלו לכאורה בהתאם להסדר אף בכל הנוגע לשיעור דמי השכירות, וכי המנוח המשיך לשלם במהלך השנה השלישית את דמי השכירות החודשיים ששילם במהלך השנה השנייה, ללא ההעלאה הנוספת שנועדה לחול בשנה השלישית ואשר קיבלה ביטוי בהסדר. גם דבר זה מלמד על כך שהיו הסכמות בעל פה בין הצדדים שלא קיבלו ביטוי בכתב (עמ' 66 ועמ' 82 ש' 1-10).

24. מורן העידה בתצהירה כי לאחר השבת מפתח המושכר התקשה אביה המנוח להעביר את חשבונות הארנונה, החשמל והמים על שם מי מהמשכירים, וכי לא זכה לשיתוף פעולה עימם לצורך ביצוע קריאת המונים הרלבנטית (סעיף 64 לתצהיר). לדברי מורן, אף על פי כן סירב אביה המנוח לנתק את החשמל למושכר (עמ' 77 ש' 12-20). גם חלק זה של עדותה של מורן לא נסתר על ידי התובעים, ומלמד על התנהלות התובעים, שלא ששו לשון המעטה לסיים את הסכם השכירות, ועל הגינותו של המנוח.

25. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי לנכון ליתן משקל כלשהו לחובתם של הנתבעים לבקשות שהגישה הנתבעת 1 לקבלת מענקי קורונה עבור חודשים מאי ויוני 2020: ההתחשבנות של הנתבעים או של מי מהם עם רשויות המדינה בנוגע למענקי הקורונה אינה סותרת את גרסתם של הנתבעים בדבר הסיכום שנערך בין שלום לבין המנוח בנוגע לאופן סיומה של תקופת השכירות.

26. כעולה מהאמור לעיל, עלה ביד הנתבעים להוכיח במאזן ההסתברויות כי הסכם השכירות הגיעו לסיומו באורח מוסכם בהתאם לפרטים שסוכמו בין המנוח לבין שלום קליצה:

מועד פינויו של המושכר, בין גלי הקורונה והסגרים שהוטלו בעקבותיהם, לכל המאוחר כחודשיים לאחר תום החוזה, הינו מועד סביר בנסיבות, ושתיקתם של התובעים ובא כוחם לאחר ביצוע התשלום בחודש ספטמבר 2020 על ידי המנוח משך כשנתיים ימים מלמדת כי ההסכם הסתיים באורח מוסכם על ידי מי שניהלו אותו בפועל, קרי, המנוח ושלום קליצה.

מכאן שהתביעה נדחית.

27. למעלה מן הצורך אציין, כי משלא מומשו האופציות על פי ההסדר בהודעות בכתב כנדרש בו, והצדדים אף סטו ממנו בפועל (למשל בנוגע לשיעור דמי השכירות בשנה השלישית), לא היה עוד קשר חוזי בין הצדדים החל מתום תקופת ההסדר, היינו אפריל 2017, זולת הקשר החוזי שהמשיך בין המנוח לבין המשכירים מכוח התנהגותם בפועל.

בהתאמה, אף לא חודשה ערבותם של נתבעים 4 ו - 5 על פי ההסדר, וזאת בהעדר התייחסות ברורה בכתב הערבות להארכתה לתקופות נוספות גם במקרה של חידוש ההסכם בהתנהגות בלבד (ראו ע"א 3252/24 המועצה לייצור צמחים ולשיווקם נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (27.4.2025)).

28. נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי לנכון להידרש לסוגיית הגשת התביעה כנגד הנתבעת 2, אלמנתו של המנוחה, שלא הייתה כלל צד להסכם השכירות. אציין רק כי עצם הגשת התביעה כנגד נתבעת זו מחזקת את הסברה שהעלו הנתבעים בדבר עיתוי הגשת התביעה, ומעמידה באור קודר את מהימנות עדותם של התובעים לפיה לא ידעו שהמנוח הלך לעולמו (ראו עמ' 38 ש' 21-23 ועמ' 53 ש' 33-34).

29. סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבעלי הדין.

ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ו, 04 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.