הצדדים מסכימים כי הנתבע קיבל רשות לעבד את חלקת הקרקע התחתונה ביותר (חלקה א') וכי התובע קיבל רשות לעבד שטח שבחלקת הקרקע העליונה ביותר (בחלקה ב'). המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם הרשות שניתנה לתובע מתייחסת לחלקה ב' כולה, כגרסת התובע; או שמא, כפי שגורס הנתבע, התובע הסכים בעל-פה לוותר לטובתו על הרשות לעבד את החלק התחתון של חלקה ב' (ראו סימוני חלקות א' ו-ב' במפה שצורפה כנספח ו' לכתב התביעה והוגשה באורח צבעוני ביום 4.1.22, וכן במפה שצורפה כנספח י"א לתצהיר הנתבע). להשלמת התמונה אציין כאן כי כל אחד מן הצדדים קיבל רשות לעבד גם חלקת קרקע נוספת הצמודה לחלקתו - התובע את חלקה ד' ואילו הנתבע את חלקה ג' - אך מאחר שהמחלוקת אינה נוגעת לחלקות אלה, אתמקד להלן בהקצאת חלקות א' ו-ב' בלבד.

בהמשך, בשנת 2018, נחתם בין המיישבת, התובע והאגודה הסכם מיוחד להקצאת שטח חלקה ב' כולה לתובע (להלן: הסכם ההקצאה; נספח ג' לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 6 ש' 33-32; הוגש גם על-ידי המיישבת לתיק בית המשפט ביום 20.1.22 כאשר המפות נסרקו באורח צבעוני). כפי שניתן לראות במפה שצורפה להסכם ההקצאה, חלקה ב' כוללת שני חלקים (דרומי וצפוני) שגבולותיהם מסומנים בירוק, ודרך ציבורית מפרידה בין החלקים. השטח שבמחלוקת הוא החלק התחתון של חלקה ב', מצפון לדרך הציבורית, שבו נראים עצי זית שהנתבע מגדל (בצורה דומה למשולש), וכן מבנה ריבועי שבנה הנתבע בפינה הצפון מערבית של החלק הדרומי של חלקה ב' (סמוך לזווית בסיס המשולש) (להלן: השטח שבמחלוקת; יצוין כי הדרך הציבורית אינה חלק מן המחלוקת בתיק זה - ראו דיון קדם המשפט מיום 1.3.21 עמ' 2 ש' 15-14; עדות התובע עמ' 7 ש' 12; וכן נספח ל"ז לתצהיר הנתבע).

תמצית גרסאות הצדדים

3. לטענת התובע החל משנת 1995 הוא בר רשות בחלקה ב' כולה, ואילו הנתבע קיבל רשות לעבד את חלקה א' הצמודה לה מצפון. כך לטענת התובע מעולם לא הוסכם על חלוקה אחרת של השטחים, והוא מעולם לא הסכים בכל דרך שהיא לוותר לטובת הנתבע על השטח שבמחלוקת שמצוי בחלקה ב', שהוקצתה כולה לרשותו לאחר הסיור המשותף שנערך בשטח עם שבות. למרות זאת בשנה זו פלש הנתבע לחלקתו והקים בה מבנה ללא הסכמתו. זאת לטענתו עשה הנתבע בעת הכשרת שתי החלקות שביצעו השניים במשותף, כאשר הנתבע קיבל על עצמו לעסוק בכך מאחר שהתובע שהה בחו"ל בנסיעת עסקים. כך, השניים שכרו במשותף טרקטור לביצוע עבודות ההכשרה שנדרשה לניקוי המשטחים והקמת גדר למתחם כולו. אלא שעם שובו של התובע לארץ הוא נוכח לראות כי הנתבע יצר באמצעות חיתוך מתוך חלקתו, משטח חדש ונמוך יותר, תוך שהנתבע הסביר כי הדבר נעשה על-פי סימון מודדים שאת שירותיהם שכר על חשבונו אשר סימנו את גבולות שתי החלקות. התובע סמך על יושרו של הנתבע ולא בדק את נתוני המדידה בעצמו. רק בשנת 2018, עת התגלע סכסוך בין הצדדים, ובהמלצת השוטר המקומי, ערך התובע מדידות של גבולות החלקות שגילו להפתעתו כי הנתבע גזל מתוך חלקתו את השטח שבמחלוקת, לפי הערכתו כ-300 מ"ר, ועשה בו שימוש לאורך שנים. בהמשך לכך פנה התובע אל המיישבת, וזאת בהסכמת האגודה והמועצה, כדי לקבל הסכם מעודכן להקצאת כל חלקה ב', ובכללה השטח שבמחלוקת, לו. הסכם הקצאה כזה אמנם נחתם כאמור ביום 10.6.18, והוא מאשר מחדש את חזקתו של התובע ברשות על חלקה ב' כולה.

נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, ולאחר שגישור לפני רב היישוב לא צלח, התובע הגיש תביעתו זו בה הוא עותר למתן הסעדים הבאים: לחייב את הנתבע לסלק ידו מן השטח שבמחלוקת שבו הוא מחזיק שלא כדין מזה כ-23 שנים, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ; וכן לחייב את הנתבע לשלם לו שווי שימוש ל-7 השנים שקדמו להגשת התביעה בסך 2,000 ₪ לחודש, היינו 168,000 ₪, אך מטעמי אגרה הועמדה התביעה על סך של 100,000 ₪. ולחלופין להעביר את המבנה לחזקת התובע ללא כל תשלום.

4. הנתבע לעומת זאת מאשר כי תחילה שבות הציע לו את חלקה א' לשם גידול אוכמניות, אך לטענתו לאחר שהתברר בסיור שנערך בשטח כי המבנה הטופוגרפי של חלקה א', שרובה מדרון סלעי, אינו מתאים לחקלאות ובמיוחד לחממות, הציע שבות חלוקה אחרת של שטח הפרויקט. כך לטענתו, שבות הציע כי התובע יעבד את החלק העליון של חלקה ב', ואילו הנתבע יעבד את החלק התחתון של חלקה ב' ואת השטח שניתן לעבד בחלקה א'. לטענת הנתבע הצעתו זו של שבות תאמה את רצונו של התובע באותה עת, ועל כן נוצר בין הצדדים הסכם בעל-פה מחייב לחלוקת השטחים באופן זה. לגרסת הנתבע, לצורך קבלת מימון מן המיישבת, די היה בהסכם שבעל-פה ובהמלצות הראשוניות של המועצה והאגודה לחלוקת השטחים ביניהם, ועל כן הצדדים לא פעלו לעגן את ההסכם ביניהם בחתימת הסכמי הקצאה מול המיישבת, כל אחד בשטחו, בהתאם להסכם חלוקת השטחים. אף על-פי כן הנתבע מבקש ללמוד על קיומו של הסכם זה ממסמכים שונים שהוגשו לתיק, וכן מן העובדה שעיבד את השטח שבמחלוקת עד שנת 2018 ללא כל מחאה מצד התובע אשר מדברת בעד עצמה. על יסוד ההסכם לחלוקת השטחים שנכרת בעל-פה בין הצדדים טוען הנתבע כי דין תביעת התובע להידחות. בהמשך לכך הנתבע טוען לבטלות הסכם ההקצאה שנחתם עם התובע בשנת 2018 ביחס לחלקה ב' כולה, שמבטא לדידו הקצאה ראשונה של החלקה לתובע, וזאת נוכח פגמים שונים שנפלו לטענתו בהליך ההקצאה ובהסכם ההקצאה, ובכלל זה הטענה כי הושג תוך מרמה והטעיית המעורבים בו שלא ידעו על הסכם חלוקת השטחים שנכרת בעל-פה בינו לבין התובע בשנת 1995 ושעל-פיו פעלו הצדדים הלכה למעשה בשטח.

5. מן האמור עולה כי מעת תחילת עיבוד החלקות על-ידי הצדדים בשנת 1995 הנתבע הוא זה שעיבד בפועל את השטח שבמחלוקת המהווה חלק מחלקה ב' (תחילה גידל בו הנתבע אוכמניות ולאחר מכן שתל בו עצי זית - סעיף 3 לתצהיר הנתבע). השאלה שבמחלוקת היא האם הנתבע פלש לשטחו של התובע ונטל ללא רשותו את השטח שבמחלוקת לידיו בעת שהכשיר את החלקות בהעדרו של התובע ותוך הצגת מצג כי לפי מדידות שערך השטח שבמחלוקת הוא חלק מחלקה א' שהוקצתה לנתבע - וזאת כגרסת התובע; או שמא עיבוד השטח שבמחלוקת שבחלקה ב' על-ידי הנתבע נעשה בידיעת התובע ועל-פי הסכמתו שניתנה בעל-פה לוותר מתוך חלקה ב' שהוקצתה לו על השטח שבמחלוקת לטובת הנתבע - וזאת כגרסת הנתבע.

אפנה אם כן להכריע בין גרסאות הצדדים האמורות בנוגע לזכויות בשטח שבמחלוקת, וזאת על יסוד תצהירי התובע והנתבע והמסמכים שצורפו להם, וכן על בסיס עדותם של מר חננאל דורני, ראש המועצה (להלן: דורני) ומר חיים אהרוני, יו"ר האגודה (להלן: אהרוני) שהובאו לעדות מטעם הנתבע.

דיון

הזכויות בשטח שבמחלוקת

6. החל משנת 1989 פנה התובע לגופים הרלוונטיים בבקשה לקבלת שטח חקלאי לגידול אוכמניות (נספחים 8-1 לכתב תשובה של התובע). בתחילת שנת 1995 ניתנה על-ידי שבות המלצה של המועצה להקצאת שטח לתובע (מכתבי שבות מיום 27.2.95, מיום 15.3.95 ומיום 30.3.95, נספחים ד', ה' ו-ו' לתצהיר התובע). לפי מקרא המפה שצורפה לנספח ו' (שהוגשה כאמור צבעונית ביום 4.1.22) דובר על שטח חקלאי להקצאה לתובע של 4.5 דונם בחלקה ב'. כאמור במכתבו האחרון של שבות המפה הועברה לאישור והסכמת האגודה. ואכן ביום 24.4.95 ניתן על-ידי מר יעקב רחמים, יו"ר האגודה דאז (להלן: רחמים) אישור האגודה לתובע "לעבד שטח של כ-½3 דונם, כמוגדר במפה המאושרת, וכפוף לתנאים ולאישורים של מוסדות התכנון וההסתדרות הציונית ובהתאם למסגרות המקובלות..." (נספח 13 לכתב תשובה של התובע שצורף כנספח ז' לתצהיר התובע). כפי שניתן לראות על גבי המפה, ההקצאה לתובע בהתאם למפה אושרה בחותמת האגודה ובחתימתו של רחמים (וראו עדות אהרוני בעמ' 15 ש' 28). לעניין הפער בשטחים המצוינים במכתב המועצה (4.5 דונם) לעומת מכתב האגודה (כ-3.5 דונם) אציין כי לפי עדות אהרוני, שלא נסתרה, מה שמחייב זה לא כמה דונם כתוב בניירות אלא המפה שצורפה למסמכים (עמ' 15 ש' 34).

בנוסף הוצגה מפה נוספת שלפי המקרא שלה היא מתייחסת להקצאת שטח חקלאי לתובע ולנתבע, שני מגרשים של 4 דונם כל אחד, בחלקה ב' לתובע ובחלקה א' לנתבע (להלן: המפה המשותפת). גם על גבי מפה זו מצויה חותמת האגודה וחתימתו של רחמים (נספח 30 לכתב תשובה של התובע, שהוא גם נספח י"ב לתצהיר הנתבע). מפה זו לא הוגשה באופן צבעוני לתיק בית המשפט אך לפי הרשום במקרא שלה, חלקה ב' הוקצתה רק לתובע, בדומה למפה הראשונה, ולנתבע הוקצתה חלקה א'.

הקצאת חלקה א' לנתבע מוצאת ביטוי גם במפה נוספת שהוצגה, שלפי הרשום במקרא שלה, עניינה בהקצאת שטח חקלאי לנתבע של 4.5 דונם בחלקה א'. גם על גבי מפה זו מצויה חותמת האגודה וחתימתו של רחמים (נספח י"א לתצהיר הנתבע, גם מפה זו לא הוגשה באופן צבעוני). אמנם הנתבע לא הציג את פניותיו למועצה ולאגודה בבקשה שיקצו לו שטח חקלאי, כפי שעשה התובע. אולם על יסוד המפות המתייחסות להקצאת שטח חקלאי לנתבע בחלקה א', וחותמת האגודה וחתימת רחמים על גביהן, מקבלת אני את עדות הנתבע, הנתמכת גם בעדות אהרוני, כי ניתנו המלצות המועצה והאגודה להקצאת חלקה א' לנתבע (וראו עדות הנתבע בעמ' 25 ש' 30 - עמ' 26 ש' 1; וכן עדות אהרוני בעמ' 14 ש' 30-29, עמ' 15 ש' 6).

הנה כי כן, הוצגו לפניי שלוש מפות המהוות את המלצות המועצה והאגודה להקצאת שטחים חקלאיים לתובע ולנתבע: שתיים מהן מתייחסות לתובע ולנתבע כל אחד בנפרד - באחת הוקצתה לתובע חלקה ב', ובשנייה הוקצתה לנתבע חלקה א'; ואילו המפה המשותפת מתייחסת להקצאת שני מגרשים לתובע ולנתבע, ואף בה חלקה ב' הוקצתה לתובע וחלקה א' הוקצתה לנתבע. הגם שהמפות אינן נושאות תאריכים הרי שמתצהירי התובע והנתבע עולה כי הם מסכימים שהמפה המשותפת הכוללת את ההקצאה לתובע ולנתבע בשני מגרשים, חלקה ב' וחלקה א' בהתאמה, היא המאוחרת בזמן (ראו: סעיף 61 לכתב התשובה של התובע; סעיפים 17-16 לתצהיר הנתבע)

7. על יסוד כלל המפות עולה המסקנה כי המלצות המועצה והאגודה ביחס לתובע היו להקצאת חלקה ב', וביחס לנתבע הקצאת חלקה א'. לפי עדויות דורני ואהרוני, המלצות המועצה והאגודה בהתאמה, מהוות אישור או העדר התנגדות מצדן כי המיישבת תסדיר את הקצאת החלקות לתובע ולנתבע על-פי החלוקה שבמפות (עדות דורני בעמ' 17 ש' 16-15, 24-23; עדות אהרוני בעמ' 14 ש' 33). ביחס לתובע אנו למדים מסעיף 1 למכתבו של שבות מיום 27.2.95 גם על קיומה של הסכמה עקרונית של המיישבת להקצאת קרקע לתובע (נספח ד' לתצהיר התובע). עם זאת התובע לא טען, וממילא לא הוכיח, כי בשנת 1995 הוא פעל אל מול המיישבת להמשך תהליך הקצאת חלקה ב' לידיו, וממילא לא טען ולא הניח ראיה לכך שהמיישבת חתמה עמו על הסכם להקצאת חלקה ב', כפי שנחתם עמו בהמשך בשנת 2018. הנתבע מצדו אישר כי הוא לא פעל להשלים את הליכי ההקצאה אל מול המיישבת (סעיפים 23 ו-34 לתצהיר הנתבע, וכן עדותו בעמ' 24 ש' 35-34). לטענת הנתבע כאמור די היה לצדדים בהמלצות המועצה והאגודה להקצאת החלקות על מנת לקבל מן המיישבת את הסיוע התקציבי הנדרש לפרויקט (ראו עדות הנתבע בעמ' 25 ש' 21, 27-24, עמ' 28 ש' 6-4).

ואכן, מן המסמכים שהוגשו עולה כי בהתאם להמלצות המועצה והאגודה החלו הצדדים בשנת 1995 לגדל אוכמניות בחלקות הנדונות, בידיעתה של המיישבת, ברשותה ובסיועה. כך המיישבת סייעה לפרויקט בתקציב ביסוס משקי, הן בראשיתו בשנת 1995, והן לצורך קידומו בשנת 1998 למכירת הפרי (לאחר שלוש שנות העורלה). כפי שניתן לראות בכותרת אישור תקציב הביסוס המשקי לשנת 1998 (החלטת ועדת תעשיה מתאריך 22.6.98) המיישבת ראתה בכל אחד מן הצדדים, בר רשות בחלקתו. בנוסף, בשנת 1999 נדרשו עבודות תשתית נוספות בחלקות, בין היתר להרחבת הדרך הציבורית, שבוצעו על-ידי קבלן. כתב הכמויות לעבודות אושר על-ידי מתכנן המיישבת, וההזמנה לאספקת השירות לפי סעיף תקציבי נחתמה על-ידי המיישבת. כמו כן התובע העיד על כספים שהתקבלו מן המיישבת עבור חשמל (ראו: נספחים י"ט-כ"ו לתצהיר הנתבע; עדות התובע בעמ' 10 ש' 33-32).

8. מן המסמכים שפורטו עולה אם כן כי רק לתובע ניתנה רשות לעבד את חלקה ב' כולה, ובכלל זה את השטח שבמחלוקת שבתוכה. הגם שבתחילת התקופה, משנת 1995 ועד לשנת 2018, הקצאת חלקה ב' לתובע לא הוסדרה בהסכם הקצאה חתום על-ידי המיישבת, הרי שמהתנהגות המיישבת נלמדת הרשות שניתנה על ידה לתובע לעיבוד חלקה ב' כולה, בהתאם להמלצות המועצה והאגודה. הנתבע למעשה מאשר כי לכתחילה חלקה ב' יועדה כולה להקצאה לתובע, ואינו טוען כנגד הרשות שניתנה לתובע לעבד את חלקה ב'. אלא שלטענת הנתבע, לאחר שאושרה הקצאת חלקה ב' כולה לתובע כמפורט במפה המשותפת, הרי שהתובע ויתר לטובתו, בהסכמה, על השטח שבמחלוקת שבחלקה ב', וזאת בחסות הצעתו של שבות בסיור שערכו עמו הצדדים בשטח. הנתבע מאשר כי הסכמה זו של התובע ניתנה בעל-פה ולא הועלתה על הכתב. עוד מסכים הנתבע כי ההסכמה הנטענת אינה מוצאת ביטוי במפה נוספת המעגנת את חלוקת השטחים המוסכמת לטענתו ומבטאת המלצה עדכנית של המועצה והאגודה לחלוקה זו של השטחים, ובפרט לענייננו, את הסכמתן להקצאת השטח שבמחלוקת לנתבע, בניגוד למפה המשותפת שבה אושר השטח שבמחלוקת לתובע (ראו: סעיפים 15-13, 23 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 21 ש' 4-3, 27-26, עמ' 23 ש' 5-4, עמ' 25 ש' 4-3, 9, 12; וכן, מכתבו של אהרוני מטעם האגודה לב"כ הנתבע משנת 2018, נספח א'1 לתצהיר התובע, שבו ציין כי "מבדיקת מסמכי האגודה עולה שמאז אישור ההקצאה בשנת 1995 לא הוגשה לאגודה שום פניה לשינוי חלוקת המגרשים"). במצב דברים זה, כאשר הנתבע טוען להסכמה מאוחרת בעל-פה אשר עומדת בניגוד לחלוקת החלקות כפי שהיא מוצאת ביטוי בכתב במפה המשותפת, הנטל להוכיח קיומה של הסכמה כזו לשינוי חלוקת השטחים מוטל על כתפי הנתבע.

9. בשאלת קיומה של הסכמה בעל-פה הרי כפי שראינו התובע מכחיש מכל וכל את גרסת הנתבע. על כן מצופה היה מן הנתבע לתמוך גרסתו בעדותו של שבות, שלפי טענת הנתבע הוא אשר יזם את ההצעה לחלוקה שונה של השטחים ואשר בנוכחותו ניתנה כנטען הסכמתו של התובע לסטייה מן החלוקה המקורית שהיא היחידה המתועדת בכתובים כפי שפורט לעיל. אלא ששבות לא הובא על-ידי הנתבע להעיד (כפי שעשה הנתבע ביחס לאהרוני ודורני שזומנו להעיד מטעמו), ולא הציג כל מניעה להביא את שבות למתן עדות בבית המשפט, והדבר פועל לחובת הנתבע. נוכח אי הבאתו לעדות של שבות שיכול היה להעיד מכלי ראשון על אותה הסכמה נטענת, הרי שניסיון הנתבע להסתפק באינדיקציות חיצוניות לשם הוכחת אותה הסכמה בעל-פה הוא לכתחילה בעייתי. אפשר שיכולנו להסתפק בכך אם היה מדובר באינדיקציות משמעותיות לקיומה של הסכמה כנטען, אך כפי שנראה להלן, לא כאלה הן האינדיקציות שעליהן מצביע הנתבע שהן נסיבתיות ולא חד משמעיות.

הנתבע מבקש ללמוד על הסכמת התובע לוותר לטובתו על השטח שבמחלוקת ממכתב שלטענתו כתב לו התובע (נספח ט' לתצהיר הנתבע). מכתב זה אינו נושא תאריך ואינו חתום בחתימתו של התובע אלא רק בשמו, ובסיכומיו טען התובע כי לא הוא כתבו (וראו גם עדות התובע בעמ' 11 ש' 3). אלא שגם אם אניח כי התובע הוא שכתב את המכתב, ואיני נדרשת להכריע בכך, ממילא מצאתי כי אין בו כדי לסייע לנתבע כפי שיובהר כעת. המכתב מפרט את הרקע להחלטת התובע לשתף פעולה עם הנתבע בפרויקט גידול האוכמניות ולאחר זאת נכתב בו כך - "לאחר שהחלטתי לגביך חיפשתי עם מזכיר הישוב החדש - בצלאל - שטח עבורך, אך מה שהוצע היה בעייתי או בגודל או במיקום או בעיה של בעלות וכו'. שבות הציע להעביר את המשטח התחתון אליך והסביר את האפשרות להרחבה שלו עד לכ 5-4 דונם כך שיספיק לעוד יחידת משק. מאחר וידעתי שאני לא אוכל לבצע את הדרישות של ההסתדרות, הסכמתי לויתור על המשטח התחתון וחזרתי אליך. בסיור משותף איתך הסביר לנו שבות את האפשרויות לנצל את השטח התחתון ולהרחיבו מזרחה..." (ההדגשות אינן במקור - מ.ש.). הנתבע מבקש ללמוד מן המילים שהודגשו במכתב על הסכמת התובע לוותר לטובתו על המשטח התחתון של חלקה ב', היינו על השטח שבמחלוקת (עדות הנתבע בעמ' 21 ש' 6, 10-8, 12, עמ' 27 ש' 26-25). אלא שאין הכתוב מפורש די הצורך, וכלל לא ברור כי בביטוי "המשטח התחתון" התכוון התובע לשטח שבמחלוקת שהוא אמנם המשטח התחתון של חלקה ב', ולא התכוון לשטח התחתון במדרון ההר, שהוא חלקה א'. חיזוק לאפשרות השנייה דווקא, העומדת בניגוד לגרסת הנתבע, אנו מוצאים במכתב אחר של התובע מיום 7.1.16 שבו כתב התובע לנתבע כך - "בהתאם לבקשתך רצ"ב תמונות המסמכים המוכיחים שהשטח כולו הוקצה רק לי ויש לי עוד משנת 1990, אתה בכלל לא היית שייך לנושא כולו. רק יותר משנה מאוחר יותר לאחר שנפגשנו במילואים הצעת לעזור לי בקבלת תקציב מהסוכנות הציונית ואז ויתרתי לך על המשטח התחתון ביותר היכן שמופיעה האות א' ואתה ממוקם שם היום בתמורה לעזרתך" (נספח 21 לכתב התשובה של התובע; ההדגשה בקו במקור, ההדגשה הנוספת אינה במקור - מ.ש.). יש להדגיש כי מכתב זה נכתב על-ידי התובע בשנת 2016, קודם לביצוע מדידת גבולות חלקה ב' שיזם התובע מאוחר יותר בשנת 2018. ממכתב זה אנו למדים כי שימוש התובע בביטוי "המשטח התחתון" מתייחס לחלקה א' ולא לשטח שבמחלוקת. יתרה מכך, יש בכתוב פה כדי לאשר את גרסת התובע כי קודם למדידה שנערכה מטעמו בשנת 2018 הוא סבר כי הנתבע מעבד את החלקה שהוקצה לו, היא חלקה א', וכלל לא ידע על פלישת הנתבע לחלקתו בעיבוד השטח שבמחלוקת. לא זו אף זו, שילוב הכתוב בשני המכתבים האמורים אף מחזק את גרסת התובע כי המפה המשותפת, המשקפת הסכמה להקצאת חלקה ב' כולה לתובע והקצאת חלקה א' לנתבע, היא תוצר הסיור בשטח בנוכחות שבות והיא זו שמהווה את הפתרון שהציע שבות למבנה הטופוגרפי של מדרון ההר, ולאחריה לא נערך כל שינוי בחלוקת השטחים בין הצדדים (וראו: סעיפים 61, 73 ו-74 לכתב התשובה של התובע, ועדותו בעמ' 11 ש' 8-6, 26-20, עמ' 13 ש' 14-12).

כמו כן, בהעדר מודעות של התובע לדבר פלישת הנתבע בשנת 1995 לשטחו, שנודע לו בדיעבד רק בשנת 2018, והנתבע לא הוכיח אחרת, הרי שפשיטא בעיני כי אין הנתבע יכול להסיק הסכמה של התובע מהעדר המחאה מצדו על עצם עיבוד השטח שבמחלוקת על-ידי הנתבע עד לשנת 2018, כמו גם בניית המבנה על ידו בשטח חלקה ב' וכן ביצוע במשותף של עבודות ההכשרה הנוספות עם קבלן בשנת 1999 בחלקות הנדונות ובדרך הציבורית המובילה אליהן (וראו גם עדות התובע בעמ' 11 ש' 13-11, עמ' 12 ש' 33). כזכור, עצם עיבוד השטח שבמחלוקת בפועל על-ידי הנתבע אינו שנוי במחלוקת, ועל כן אין בראיות שהציג הנתבע לעובדה זו - וביניהן תמונות הגידולים ששתל בשטח שבמחלוקת, תשלום עבור צריכת מים וארנונה למועצה - כדי לסייע לנתבע לשם הוכחת הסכמה מלכתחילה של התובע לכך (וזאת מבלי צורך להידרש לטענות התובע בנוגע לראיות אלה והאם הן מתייחסות לשטח שבמחלוקת אם לאו).

10. מכל האמור עולה מסקנתי כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי בשנת 1995 נכרת בין הצדדים הסכם מחייב בעל-פה שלפיו וויתר התובע לטובת הנתבע על הרשות לעבד את השטח שבמחלוקת, שהוא חלק מחלקה ב' שהרשות לעבד את כולה ניתנה לתובע בלבד. החל משנת 2018, לאחר שהתקבלו בידי התובע ממצאי המדידה שערך המודד המוסמך גרינולד מטעמו באשר לגבולות חלקה ב', ובעקבות כך אף הוגשה התביעה דנן, ברור גם לנתבע כי אין הסכמה של התובע להמשך החזקתו בשטח שבמחלוקת.

11. בשנת 2018 אף נחתם בין המיישבת, התובע והאגודה הסכם מיוחד להקצאת שטח חלקה ב' כולה, לרבות השטח שבמחלוקת, לתובע (ראו ההפניות בפסקה השלישית לסעיף 2 לעיל; וכן עדות התובע בעמ' 7 ש' 16). בהואיל הרביעי להסכם מצוין כי האגודה נתנה את הסכמתה לביצוע הנטיעה שבתחומי הישוב (ראו חתימות אהרוני על גבי המפה והתצ"א שערך המודד גרינולד, בנספח ג' לתצהיר התובע, שהוגשו באורח צבעוני לתיק בית המשפט ביום 4.1.22, וכן עדות אהרוני בעמ' 16 ש' 9, 16). להסכם צורפה גם המלצת המועצה שניתנה על-ידי דורני (צורפה כחלק ממסמכי המיישבת שהוגשו לתיק בית המשפט ביום 20.1.22, וכן עדות דורני בעמ' 17 ש' 16-15, עמ' 18 ש' 2). אישורי האגודה והמועצה ניתנו באופן תואם להמלצות הקודמות שניתנו על ידן בשנות ה-90' כמפורט לעיל, ולאחר עריכת בדיקה שאכן המפה והתצ"א שערך המודד גרינולד תואמים את המפות המקוריות (ראו עדות אהרוני בעמ' 16 ש' 2-1, 9, 16; ועדות דורני בעמ' 18 ש' 16-13, 29-28; וכן עדות התובע בעמ' 6 ש' 11-10, נסרק צבעוני לתיק ביום 4.1.22). אמנם אהרוני ודורני אישרו כי המלצות האגודה והמועצה להקצאת חלקה ב' לתובע ניתנו על ידם אך על יסוד המסמכים הנזכרים וללא ידיעתם מה מצב הדברים בשטח. אלא שלנוכח מסקנתי כי לא הוכחה רשות שניתנה לנתבע לעבד את השטח שבמחלוקת המהווה חלק מחלקה ב', הרי שהמלצת המועצה והאגודה להקצות את כל חלקה ב' לתובע עולה בקנה אחד עם המצב המשפטי (עדות אהרוני בעמ' 17 ש' 7; עדות דורני בעמ' 17 ש' 26 וכן האמור בסעיף ג' למכתבו נספח ל"ח לתצהיר הנתבע).

הנתבע הוסיף וטען לפגמים נוספים שנפלו לשיטתו בהסכם ההקצאה שנחתם בשנת 2018 על-ידי המיישבת עם התובע והאגודה בנוגע להקצאת חלקה ב' לתובע. בגין פגמים אלה פנה הנתבע אל המיישבת בבקשה לביטול הסכם ההקצאה (נספח ב' לתצהיר בקשת רשות להתגונן). הנתבע לא עדכן בתשובת המיישבת לפנייתו זו. הוא לא ביקש לצרף את המיישבת להליך דנן, וגם לא זימן לעדות אף גורם מן המיישבת על מנת לעמתו עם הפגמים הנטענים. כידוע קיומו של פגם אינו גוזר בהכרח תוצאה של בטלות. הנתבע לא הניח תשתית לכך שאפילו אם נפל פגם כזה או אחר בחתימה על הסכם ההקצאה, הרי שמדובר בפגם החותר תחת עצם ההקצאה של חלקה ב' לתובע.

כך למשל הנתבע הלין על טעות שנפלה בחותמת האגודה על גבי הסכם ההקצאה, שממנה נשמטה המילה "בע"מ" בסוף שמה המלא של האגודה כרשום אצל רשם האגודות השיתופיות; וכן על כך שהסכם ההקצאה נחתם מטעם האגודה בחתימה אחת ולא בשתי חתימות כנדרש לטענתו בתקנון האגודה. הסברים לטענות אלה ניתנו כבר במכתבו של אהרוני לב"כ הנתבע, שם צוין כי עקב אובדן החותמת הוזמנה חותמת חדשה שבה נפלה טעות סופר, כאשר הטעות תוקנה בחותמת חדשה שהוזמנה; ו"במידה ויידרש, אין מניעה מטעם הנהלת האגודה להוסיף להסכם חתימה שניה בצרוף החותמת המקורית" (נספח א'1 לתצהיר התובע; וכן עדות אהרוני בעמ' 16 ש' 18). ואכן, האגודה הוסיפה את החותמת החדשה בצירוף שתי חתימות של מורשי חתימה על גבי הסכם ההקצאה ועל המפה והתצ"א שמהווים את הסכמתה להקצאה לתובע (ראו עדות התובע בעמ' 6 ש' 28-27, עמ' 9 ש' 30-29, עמ' 10 ש' 6; וראו גם בעמוד הראשון להסכם ההקצאה שנסרק לתיק באופן צבעוני ביום 4.1.22). עם זאת, לא למותר לציין כי אהרוני העיד בבית המשפט כי אל מול המיישבת קיים נוהג של שנים שלפיו מספיקה חתימה אחת מטעם האגודה, ובהתאם גם ההמלצה המקורית להקצאת חלקה א' לנתבע הייתה בחתימה אחת (עמ' 15 ש' 15-14, 24-23, 28). כמו כן, כפי שציינתי לעיל, מסקנתי כי לא הוכחה רשות שניתנה לנתבע לעבד את השטח שבמחלוקת, מקהה מן הטענות שהעלה הנתבע להטעיה מצדו של התובע בכך שלא ציין לפני כלל הגופים את דבר עיבוד השטח שבמחלוקת על ידו משנת 1995. בוודאי שהקצאת חלקה ב' כולה לתובע בהסכם ההקצאה עולה בקנה אחד עם מסקנתי זו ומתיישבת כאמור עם המצב המשפטי.

לאור כל האמור איני מוצאת לקבל את טענות הנתבע לבטלות הסכם ההקצאה.

12. לא נעלם מעיני כי בינתיים ביום 10.6.25 פג תוקפו של הסכם ההקצאה. בנסיבות אלה ביקש הנתבע לצרף ראיה נוספת מטעמו - מכתב האגודה אל התובע מיום 10.3.25, שבו הודיעה האגודה לתובע על העדר הסכמתה להארכת תוקף הסכם ההקצאה, וזאת בהעדר הסכמה בין הצדדים לגבי חלוקת השטח (נספח א' לבקשת הנתבע מיום 19.5.25). הנתבע ביקש להתחשב בגדרי פסק הדין בממצאי האגודה ודעתה המפורטים במכתב לעניין נסיבות החתימה על הסכם ההקצאה כפי שנבדקו על ידה בשנית. כך האגודה הלינה במכתבה אל התובע על כך ש"בעת חתימת ההסכם לא יידעת את האגודה השיתופית על כך שהמפות המצורפות אינן תואמות את המציאות בשטח, ושהייתה ביניכם הסכמה אחרת לגבי חלוקת השטח בהתאם לטופוגרפיה, ושהמפות לא היו מדויקות והוכנו על ידי שבות ידנית כדי להראות את מיקום השטח ואת החלקה באופן כללי ללא ביצוע מדידה מדויקת". התובע מצדו התנגד לבקשה, וטען בין היתר להשפעה פסולה של הנתבע על אהרוני, יו"ר האגודה, לשנות מעדותו בבית המשפט ולאמץ במכתב הנ"ל את טיעוני הנתבע בכתב הגנתו.

אכן, הראיה הנוספת מעוררת סימני שאלה. לא הובהר מדוע דברים אלה שנכתבו במכתב לא נאמרו על-ידי אהרוני בעת שהעיד בבית המשפט כפי שהיה מתבקש. גם הנתבע בחר שלא לשאול את אהרוני על כך בחקירתו, הגם שבמועד זה המחלוקת לעניין שאלת הסכמת התובע לוותר על השטח שבמחלוקת לטובת הנתבע הייתה ידועה. על כן מצופה היה מן הנתבע שישאל את אהרוני לא רק לגבי ידיעתו על מצב הדברים בשטח בעת שנתן את המלצת האגודה להקצאה לתובע, כפי שנשאל, אלא גם לגבי ידיעתו על הסכמה כלשהי של התובע בנוגע לשטח שבמחלוקת. זאת לא עשה הנתבע. הבאת הדברים מפי העד רק כעת מקרינה על משקל הראייה, באופן שגם לוּ הייתה מתקבלת, ממילא נוכח משקלה הנמוך כל-כך, לא היה בה כדי לשנות ממסקנתי. זאת ועוד, בנסיבות שתוארו מסתבר יותר כי אין לאהרוני ידיעה אישית על הדברים שפורטו במכתב, ועל כן הם מהווים עדות שמועה שאינה קבילה. לפיכך לא מצאתי כי יש בראיה הנוספת כדי להועיל לנתבע.

בהסתמך על אותה ראיה ביקש הנתבע בהמשך לדחות או למחוק את סעד סילוק היד שמתבקש בתביעה דנן (כך ביקש גם לגבי סעד דמי השימוש, ועל כך להלן). זאת, נוכח אי הסכמת האגודה להארכת תוקף הסכם ההקצאה לתובע, ובהינתן שהתובע לא הגיש לתיק עד היום ראיה כי תוקף הסכם ההקצאה אכן הוארך. אלא שכבר ממכתב האגודה מדצמבר 2018 עולה עמדתה של האגודה למשוך ידה מן הסכסוך המתברר עד אשר יוכרע על-ידי בית המשפט (נספח א'1 לתצהיר התובע). והנה כעת הוכרע לדחות את טענת הנתבע בדבר הסכמת התובע לעיבוד השטח שבמחלוקת על-ידי הנתבע, ודומה כי הכרעה זו שומטת את הקרקע תחת התנגדות האגודה להארכת תוקף הסכם ההקצאה לתובע כאמור במכתבה העדכני. מכל מקום, אין בעמדת האגודה כדי לגרוע מן הרשות שניתנה לתובע על-ידי המיישבת, בעלת הרשות, לעיבוד חלקה ב' כולה, כפי שגילתה דעתה לאורך כל השנים אף ללא הסכם הקצאה. בשלב זה ישנה אמנם אי בהירות בנוגע להארכת תוקף הסכם ההקצאה הכתוב מול המיישבת, אך לא הונחה תשתית לכך שהמיישבת שינתה מן הרשות שניתנה על ידה לתובע לעיבוד חלקה ב' כולה או שביקשה ממנו להשיבה לחזקתה.

13. לאור כל האמור אני מוצאת כי יש לקבל את תביעת התובע למתן הסעד לסילוק ידו של הנתבע מן השטח שבמחלוקת.

דמי שימוש

14. התובע הוסיף ועתר לסעד כספי המחייב את הנתבע לשלם לו עבור שווי השימוש שעשה בשטח שבמחלוקת, בסך 2,000 ₪ לחודש לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. לצרכי אגרה כאמור הועמדה התביעה הכספית על סך של 100,000 ₪.

אקדים מסקנתי כי דין התביעה הכספית להידחות, באשר התובע לא ביסס את הפרמטרים המרכזיים הנדרשים להוכחת נזק. אבהיר.

15. בתצהיר רואה החשבון של התובע גיא פקירו חושב ההפסד לשנה בגין כל מ"ר (88.85 ₪) מן השטח שבמחלוקת (כ-300 מ"ר), על בסיס סכום מחזור ההכנסות השנתי הממוצע לשנים 2017-2015 (266,570 ₪), בחלוקה לשטח שהתובע מעבד בפועל (3,000 מ"ר). אלא שהתובע לא עשה כל מאמץ לבסס את כלל הנדבכים שביסוד חישוב זה:

ראשית, מחזור ההכנסות, שהוא סך התקבולים שקיבל התובע ממכירת התוצרים, אינו משקף את הרווח, שכן הוא אינו מביא בחשבון את ההוצאות הדרושות לייצור ההכנסה (כגון עלויות עבודה, שתילים, מים וכד'). בהעדר כל אינדיקציה לגבי הכנסות לעומת הוצאות, הרי שהתובע לא הוכיח את הרווח שנמנע ממנו, קרי ההפסד שנגרם לו, כתוצאה מעיבוד השטח שבמחלוקת על-ידי הנתבע. גם לא הוכח שעיבוד של שטח נוסף היה אכן מייצר לתובע רווח נוסף בהינתן שמדובר בשטח שהוא רק מתווסף לאחר, ואף לא שאכן היה התובע בוחר לעבד בנוסף דווקא את השטח שבמחלוקת אם ממילא לא עיבד בפועל את כל שטח חלקתו.

שנית, בנוגע לשטח העיבוד בפועל התבסס רואה החשבון על הצהרת התובע בלבד (סעיף 4 לתצהירו וכן עדותו בעמ' 30 ש' 31 - עמ' 31 ש' 2, 10-9, עמ' 33 ש' 5-4). הצהרת התובע אינה מגובה במדידה של מודד מוסמך. המודד גרינולד מטעמו מדד את גבולות חלקה ב' בלבד ולא את שטחה (עמ' 9 ש' 7, עמ' 11 ש' 30-29), מה גם שלא הוברר האם התובע מעבד בפועל את כל שטח חלקה ב'. להשלמת התמונה אציין כי גם חוות הדעת של המודד המוסמך אוסקר גרינברג מטעם הנתבע, שהעריך את גודל חלקה ב' כולה ב- 4,886 מ"ר, אף היא נסמכת לא על מדידה שביצע המודד המוסמך (עמ' 4 ש' 30) אלא על מדידה שביצע מודד לא מוסמך (עמ' 5 ש' 31).

שלישית, התובע אף לא ערך כל מדידה של השטח שבמחלוקת (ראו גם עדות התובע בעמ' 9 ש' 22-19). כמו כן, הנתון של כ-300 מ"ר אינו מתיישב עם טענת התובע כי השטח שבמחלוקת מהווה כ-40% משטח חלקה ב' כולה (סעיף 3 לתצהיר התובע), הערכה שמתיישבת עם הנראה במפה שצורפה להסכם ההקצאה (שהוגשה באופן צבעוני ביום 20.1.22).

לאור כל האמור, אני מוצאת לדחות את התביעה לסעד כספי.

סוף דבר

16. תביעת התובע מתקבלת אפוא בחלקה, כך שאני מורה לנתבע לסלק ידו מן השטח שבמחלוקת המהווה חלק מחלקה ב' ולהותירו כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד ליום 7.5.26.

בכל האמור במבנה - הסעדים בכתב התביעה לא נוסחו באופן ברור דיו, כאשר עשויה להתפרש סתירה בין הסיפא של סעיף 25.1 לכתב התביעה לבין הסעד החלופי שהתבקש בסעיף 25.3 לכתב התביעה. לפיכך לא מצאתי להורות על פירוק המבנה כפי שביקש התובע בסיכומיו.

התביעה הכספית נדחית כאמור.

17. נוכח התוצאה שאליה הגעתי, וגם משלקחתי בחשבון את הטרחה שנדרשה בניהול תביעתו זו, אני מוצאת לחייב את הנתבע לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובע בסכום כולל של 20,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, ולא, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.