4. התובעת בתשובתה טענה כי מדובר בחברה רצינית, רווחית ומכובדת, בעלת מוניטין מעולה ופעילות עסקית ענפה, כי אין חולק על איתנותה הפיננסית שכן שווי נכסיה עומד על למעלה מ-5.5 מיליון ₪, כי בהתאם להצהרת הבנק מטעמה מצוי חשבון הבנק שלה ביתרה של למעלה מ-2.5 ₪, כי מכתב שצורף מאת הבקר הפיננסי של החברה מעיד שזו בעלת איתנות פיננסית ומכאן בעלת מסוגלת לנהל את התחייבויותיה התפעוליות והמשפטיות באופן יעיל ואחראי, לרבות ההוצאות המשפטיות ככל שהתביעה תידחה, כי סיכויי התביעה גבוהים ונוטים לטובתה, כי העסקה עם בית החולים בסין (שיאמן) יצאה אל הפועל, כי נציגי הנתבעת הודו בכתובים ובעל פה שמגיעה לתובעת תמורה עבור פעולותיה ומאמציה, כי סכום הערובה המבוקש גבוה במיוחד ואינו קשור להוצאות ניהול ההליך בפועל מכאן שהסכום המבוקש אינו מידתי, כי הנתבעת מנסה להתחמק מתשלום כספים שהתחייבה לשלם לתובעת בכל דרך אפשרית ומכאן שיש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה:

5. סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

6. סעיף 353א לחוק החברות קובע כלל לפיו יש לחייב חברה תובעת שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, אלא בהתקיים אחד משני אלה: בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה במתן ערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין. "במילים אחרות, החיוב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע מוגדר ככלל, וההימנעות מהטלתו היא חריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה"(עיינו רע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (נבו 15.7.2020)‏‏).

7. כאמור לעיל - הכלל במקרה דנן הוא להפקדת ערובה.

8. לא מצאתי כי לפניי תובענה בעלת נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל האמור. על אף זכות הגישה לערכאות של התובעת, "הסטנדרט המחמיר ביחס לחברה בעירבון מוגבל נועד למנוע שימוש פסול באישיותה המשפטית הנפרדת כדי להימנע מתשלום הוצאות לנתבע - ומשקף תפיסה לפיה זכות הגישה לערכאות של חברה, שהיא אישיות משפטית נטולת קיום "טבעי", משמעותית פחות. לשון אחר, זכות הגישה של היחיד לערכאות מהווה זכות יסוד חוקתית מן המעלה הראשונה [...], וראויה להגנה מקיפה - אך עוצמת הדברים שונה כשמדובר בחברה"(עיינו רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו 2.10.2017)‏‏ והאסמכתאות המצוינות שם).

9. באשר לטענת התובעת בדבר איתנותה הפיננסי, אכן יש בנספחים שצירפה לתשובתה ראשית ראיה לביסוס טענתה כי היא בעלת איתנות פיננסית. על אף האמור, נספחים אלה כיוון שהוגשו בהיעדר תצהיר, כנדרש על פי הדין מאבדים ממשקלם הראייתי.

10. בנוסף לעיל, הנתון העיקרי אליו מצאתי להתייחס לצורך הכרעה בבקשה הוא כי התובעת היא חברה זרה, וזו לא הוכיחה כי בידה נכסים ו/או כספים המצויים בישראל, מהם תוכל הנתבעת להיפרע אם ייפסקו לזכותה הוצאות משפט. וכפי שנרשם במקרה אחר: "הואיל והמערערת שלפניי היא חברה, לא כל שכן חברת חוץ, אזי הצורך בחיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנאמן בערעור מתעצמת, לאור סעיף 353א לחוק החברות (הפסיקה דלעיל). יתרה מזאת, עסקינן בחברת חוץ שאין לה נכסים בישראל, דבר המגביר את הצורך בחיובה בהפקדת ערובה" (עיינו עש"א (מחוזי ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו 12.5.2014)‏‏). משמעות הדבר, היא, כי גם אם בידי התובעת איתנות פיננסית, הרי שרכושה ו/או כספיה מצויים מחוץ לגבולות ישראל, דבר שיחייב השקעת מאמצים רבים וניכרים מהנתבעת לצורך גביית הוצאותיה מהתובעת. לעניין זה אוסיף כי לא מצאתי שהתובעת הציגה מסמכי התאגדות ו/או מספר חברה זרה ומכאן שכבר עתה קיים קושי באיתורה הרשמי. אינני סבורה כי בעל דין אמור להשקיע משאבים ומאמצים רבים לגבייה במדינות שהינן מחוץ לגבולות ישראל ומכאן משקל נוסף לצורך הכרעה לחיוב בבקשה.

11. על אף האמור, לא מצאתי כל סימוכין לקשר ענייני בין סך הערבות המבוקש על ידי הנתבעת לבין גובה ההוצאות הריאליות שנראה כי יוצאו לצורך ניהול ההליך. הסך המבוקש של 250,000 ₪ הוא סכום גבוה בהחלט והוא אינו נפסק על פי רוב בהליכים משפטיים, אלא אם מדובר בהליכים מורכבים באופן חריג. הנתבעת לא פירטה נתונים שיש בהם כדי להצביע על הליך משפטי שעתיד להיות מורכב, כך למשל מספר רב של בעלי דין, מספר רב של עדים נדרשים, מספר רב של דיונים עתידיים וכיו"ב, אשר יחייבו הוצאות רבות לצורך ניהולו הכולל של ההליך.

12. לאחר שקלול הנתונים שלפניי, מצאתי כי ערובה בסך של 65,000 ₪ תאזן בין האינטרסים השונים של הצדדים ותהווה ערובה מספקת להבטחת הוצאותיה הריאליות של הנתבעת.

13. סוף דבר - התובעת תפקיד סך של 65,000 ₪, וזאת לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת, תוך 30 ימים מהיום, וזאת כתנאי להמשך ההליך.

14. הוצאות בקשה זו ייקבעו בהתאם לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.