1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 31.12.2025.

א - הרקע לבקשה

2. בתמצית יצוין כי בגדרי פסק הדין, נדונה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח חיים בסך 298,051 ₪, בהתאם לפוליסה שנרכשה מהנתבעת. כן אציין, כי הפוליסה נרכשה לצורך קבלת הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק הפועלים, והיא כוללת כיסוי בגין פירעון יתרת המשכנתא במקרה של פטירת המבוטחים.

בעלה של התובעת, המנוח אשר בן ישי ז"ל (להלן: "המנוח"), רכש את הפוליסה בשיחה טלפונית, במסגרתה השיב, בין היתר, כי לא אובחן כסובל מסוכרת, כי אינו נוטל טיפול תרופתי קבוע, וכי לא נקבעה לו נכות אורתופדית בשיעור 50% ומעלה. תשובות אלה לא היו נכונות, שכן המנוח סבל מסוכרת סוג 2 בלתי מאוזנת, נטל טיפול תרופתי קבוע למחלת הסוכרת ונקבעה לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי נכות כללית בשיעור 69% בגין ליקויים אורתופדיים שונים.

3. ביום 27.9.2022 נפטר המנוח, כאשר בתעודת הפטירה צוין כי סיבת המוות המידית היא דימום מוחי (Intracranial Hemorrhage). עוד צוין ביחס למחלות או מצבים שהביאו לסיבת המוות המידתית: Aspiration Pneumonia ו-Dementia.

4. התובעת, אלמנתו של המנוח, פנתה לנתבעת בבקשה לפירעון יתרת ההלוואה העומדת על סך 298,051 ₪, אולם הנתבעת דחתה את דרישתה (במכתב מיום 9.3.2023), וזאת מכיוון שהמנוח מסר לה פרטים שאינם מלאים וכנים בטרם רכישת הפוליסה, ולא הצהיר על בעיות רפואיות מהן סבל. הנתבעת הוסיפה וטענה במכתב הדחייה, כי אילו ידעה את מצבו הבריאותי של המנוח לאמיתו, לא הייתה מתקשרת עִמו בחוזה ביטוח אף בדמי ביטוח מרובים יותר.

5. משכך, הגישה התובעת ביום 19.9.2023 את התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת ההלוואה, בהתאם לפוליסה.

6. ביום 31.12.2025 ניתן פסק הדין בתביעה, וזאת על בסיס סיכומי טענות שהגישו הצדדים וכן על בסיס חומר הראיות (בהתאם להסכמת הצדדים מיום 24.4.2025).

7. בפסק הדין קיבלתי את התביעה. בפסק הדין קבעתי שעל המבוטח (המנוח) חלה חובה ליתן תשובות מלאות וכנות, וכי המנוח נתן תשובות שלא היו מלאות וכנות לשאלות בעניין מהותי. במצב זה רשאית הנתבעת, תוך 30 יום משנודע לה הדבר וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה למבוטח. אולם, בענייננו, אירע מקרה הביטוח לפני שבוטל החוזה על-ידי הנתבעת. בנסיבות אלה קובע סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שהנתבעת חבה בתשלום תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי. ואולם, בענייננו, הנתבעת לא טענה שעליה לשלם תגמולי ביטוח מופחתים וממילא לא הוכיחה את שיעורם.

כן דנתי בטענת המרמה שהעלתה הנתבעת, וזאת הגם שלא נזכרה במכתב הדחיה שנשלח לתובעת, אלא הועלתה לראשונה בכתב ההגנה. באשר לטענת המרמה קבעתי, שאומנם המנוח חדל לחובתו לגילוי מלא אודות מצבו הבריאותי, אולם גם הנתבעת (כמבטחת) חדלה לחובתה, שהיא החובה להזהיר את המנוח (המבוטח) מפני תוצאות אי-גילוי המידע המהותי, ולהסביר לו את ההשלכות המשפטיות הצפויות במידה ולא יעמוד בחובתו זו. כן קבעתי, כי בהיעדר הודעה של הנתבעת למנוח כי עליו לנקוט גילוי מלא בעת מתן תשובותיו, לא ניתן לומר כי התשובות שניתנו לוקות במרמה, במיוחד בנסיבות בהן לא הוכח כל מניע של המנוח לפעול במרמה. ציינתי קבלת עמדת הנתבעת בנסיבות העניין תפגע במניע של חברות הביטוח לפעול לבירור מצבם הרפואי של המועמדים לביטוח ולפיכך אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי. לפיכך, דחיתי את טענת המִרמה שהעלתה הנתבעת.

בנוסף קבעתי בפסק הדין, שעל אף האמור בחוות הדעת החיתומית שהגישה הנתבעת, אין זה ברור כלל שמבטחת לא הייתה מתקשרת עם מבוטח לו נקבעה נכות בשל סוכרת בשיעור 10%, אף בדמי ביטוח גבוהים יותר.

8. לפיכך, קיבלתי את התביעה וחייבתי את הנתבעת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח בגין פוליסת הביטוח - 298,051 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (19.9.2023) ועד התשלום המלא בפועל.

כן חייבתי את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,725 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 34,000 ₪.

ב - הבקשה לעיכוב ביצוע

9. ביום 29.1.2026 הגישה הנתבעת את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המונחת לפניי.

לטענת הנתבעת, בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין ולכן היא עותרת לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק הדין בערעור שיוגש.

10. בבקשה נטען כי נפלו מספר טעויות בפסק הדין, בכך שבית המשפט ייחס משקל מכריע להיעדר אזהרה של המבוטח ובכך שלא קיבל את החוות הדעת החיתומית שהוגשה, הגם שהתובעת לא הגישה חוות דעת נגדית.

כן טענה הנתבעת, כי בהתאם להסדר הדיוני, התיק הוכרע על בסיס סיכומים בכתב ללא שהתקיים דיון הוכחות, ולכן לא נקבעו קביעות מהימנות. לטעמה, במצב זה אין מניעה להתערבות ערכאת הערעור בקביעות שבפסק הדין.

לפיכך, טוענת הנתבעת, קיימים סיכויים טובים לקבלת הערעור שיוגש על-ידה.

11. כן טענה הנתבעת, כי מאזן הנוחות נטוה באופן מובהק לטובתה, שכן הפוליסה מושא ההליך היא פוליסה המשועבדת לבנק הפועלים, כך שסכום פסק הדין יועבר ישירות לבנק, שאינו צד להליך, ובמקרה זה, ככל ויתקבל הערער, היא לא תוכל לקבל את הסכום ששולם בהתאם לפסק הדין.

12. התובעת בתגובתה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי הבקשה הוגשה בלא שנתמכה בתצהיר.

כן טענה התובעת, כי הסכום בהתאם לפסק הדין אינו 298,051 ₪, כי אם סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, סכום שעומד נכון להיום על סך של 340,239 ₪. לטענת התובעת, היא נאלצה לשלם את תשלומי המשכנתא ולספוג את הריבית לאחר תקופת ה"גרייס" שהעניק לה הבנק לאחר פטירת המנוח, וכיום סכום חוב המשכנתא עומד על סך של 283,946 ₪ (התובעת צירפה לתגובתה תדפיס מאתר הבנק). לפיכך, טוענת התובעת, הטענה לפיה על הנתבעת להעביר לבנק את מלוא הסכום הפסוק - אינה נכונה.

13. בנוסף טענה התובעת, כי ככלל הגשת ערעור אינה מצדיקה עיכוב פסק דין כספי, ואין די בהעלאת טענה כללית בדבר קושי בהשבה, אלא יש להציג תשתית ראייתית מבוססת הנתמכת בתצהיר על קושי להיפרע במידה שיתקבל הערעור.

כן טוענת התובעת, כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים.

ג - דיון והכרעה

14. כידוע, הכלל הוא כי כוונה להגיש ערעור על פסק דין ואף הגשת ערעור - אין די בהן כדי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עליו מערערים (או שיש כוונה לערער עליו), והכלל תקף ביתר שאת כאשר מדובר בחיוב כספי גרידא, שבמקרה זה, בדרך כלל, אין מדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו ככל ויתקבל הערעור. בעניין זה אני מפנה להחלטת בית המשפט העליון בע"א 6458/21 פלוני נ' פלונית, פִסקאות 18-17 (13.10.2021):

"17. הלכה היא כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור לכשעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה (עע"מ 3068/17 עיריית תל אביב-יפו נ' מיכקשווילי, פסקה 12 (26.9.2017); ע"א 3783/18 קאץ נ' יעקב סדן אחזקות והשקעות בע"מ, פסקה 15 (12.7.2018)).

18. וכפי שנקבע: 'כלל זה חל ביתר-שאת כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי...' (ע"א 5963/13 'מנורה' חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 13 (16.1.2014).‏‏ נקודת מוצא זו, מעוגנת אף בתקנה 145 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות), הקובעת כי: 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים'."

15. כן נקבע (שם, בפִסקה 19), כי:

"על המבקש לחרוג מכלל זה, לשכנע בדבר התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד - כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; השני - כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וההיפך (ע"א 7037/20 י.ב שיא משאבים בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פסקה 6 (28.10.2020); ע"א 9263/20 אחים שרבט יוזמים ובונים (1989) בע"מ נ' א.מ. תורג'מן בע"מ (בפירוק), פסקה 7 (20.1.2021))." (ההדגשה שלי - ס.מ.).

16. לא לי לחוות דעה ביחס לסיכויי הערעור.

17. אשר למאזן הנוחות, סבורני שאין מחלוקת שהחלק הארי מהסכום שנפסק, יועבר לבנק הפועלים, היות והפוליסה משועבדת לו. הבנק לא היה צד להליך זה, וסביר להניח שלא ניתן יהא לדרוש, במידה והערעור יתקבל, כי הבנק ישיב סכום זה. משכך, ההשבה, וכל והערעור יתקבל, תהא מהתובעת עצמה.

נוכח גובה הסכום הפסוק, והואיל וכאמור מרבית הסכום הפסוק עתיד להיות מועבר לבנק לצורך פירעון המשכנתא, ניתן להניח כי לתובעת יהיה קושי כלכלי בהשבת התשלום לנתבעת, ככל והערעור יתקבל.

18. במצב דברים זה, אני מוצאת כי יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי, ביחס לסכום של 200,000 ₪.

יתרת הסכום הפסוק (הכולל הפרשי הצמדה וריבית) - תשולם על-ידי הנתבעת לאלתר.

עיכוב הביצוע יהא עד למתן פסק דין בערעור שבכוונת הנתבעת להגיש.

19. באשר לשכר הטרחה וההוצאות שנפסקו לטובת התובעת, אינני רואה להורות על עיכוב ביצועם, ועל הנתבעת לשלמם לתובעת ללא דיחוי.

ד - סיכום

20. אני נעתרת לבקשה באופן חלקי, כמפורט לעיל בפִסקאות 19-18.

21. בנסיבות העניין, הואיל והבקשה התקבלה באופן חלקי - לא ראיתי להורות על צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז שבט תשפ"ו, 04 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.