6. בתחילה, בהתנגדות שהגישה הנתבעת לביצוע השטר היא טענה כי החתימה על השיק אינה שלה והיא זויפה, אולם כבר בדיון הראשון בהתנגדות ביום 16.02.20, חזרה בה הנתבעת מן הטענה ואישרה כי היא חתמה על השיק, אולם עמדה על כך שלא כתבה את תוכנו (ע' 7 ש' 29-35 וע' 8 ש' 1-2). התובע צירף חוות דעת מומחה כתב יד לעניין החתימה ואילו הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה כתב יד לפיה רק החתימה היא בכתב ידה של הנתבעת.

הראיות שהובאו בפניי והשאלות שבמחלוקת

7. בתיק הוגשו תצהירים ונשמעו ראיות. התובע הגיש תצהיר בעצמו וכן הגיש תצהיר של מר גראומן (הוגש תצהיר נוסף אולם התובע וויתר על עדותו). הנתבעת הגישה תצהיר בעצמה וכן הגישה תצהירים של בעלה, של רו"ח רמי סיבר ושל מר צחי לנקרי. אציין כי מאחר שהליך זה החל בבקשה לעיכוב ביצוע ובבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות ועוד בקשות רבות, הוגשו לאורך ההליך תצהירים נוספים על ידי הצדדים או מטעמם. בנוסף הגישו הצדדים תיקי מוצגים ואתייחס למוצגים אלה לפי העניין.

8. השאלות בהן נדרשת הכרעה הן, נסיבות מילוי הפרטים בשיק ומסירתו לידי התובע, ההרשאה למילוי שם המוטב בשיק, תוך בחינת מערך היחסים בין הצדדים ושאלת התמורה - האם עומדת לנתבעת טענת כישלון תמורה.

9. למען הבהירות ייאמר כי שמיעת הראיות הייתה ביום 21.04.25 והוקלטה. על כן כל מקום בו יוזכרו עמודים מן התמלול, הכוונה היא לתמלול ממועד זה. אזכורים מפרוטוקולים שלא הוקלטו יוזכרו לפי מועד הדיון, עמוד ושורה בפרוטוקול.

נסיבות מילוי הפרטים בשיק ומסירתו לתובע

10. כפי שציינתי לעיל, במסמך ההתנגדות שהגישה הנתבעת, היא שללה מכל וכל את מסירת השיק נושא ההליך לתובע וטענה כי חתימתה עליו זויפה. התובע כאמור לעיל, צירף חוות דעת מומחה כתב יד ממנה עלה כי החתימה על השיק היא של הנתבעת והנתבעת למעשה חזרה בה מן הטענה בדבר זיוף חתימתה כבר בדיון הראשון שהתקיים ביום 16.02.20. התובע ביקש להסיק מכך כי כל גרסתה של הנתבעת שקרית. אין ספק כי שינוי גרסה זה של התובעת פגע במהימנותה, אולם לא מצאתי כי יש לשלול את כל גרסתה של הנתבעת בשל שינוי זה.

11. עלה, הן מעדויות הנתבעת ורו"ח סיבר והן מחוות הדעת שהנתבעת צירפה, כי כל שאר הכיתוב בשיק לא נעשה על ידי הנתבעת (או בעלה). עלה כי סכום השיק במילים ומספרים וכן ספח השיק, נרשמו על ידי רו"ח סיבר על פי אישור של עוזי.

12. לטענת התובע, במצב זה, בו השיק מולא על ידי רואה החשבון של הנתבעת, באישורו של בעלה של הנתבעת שניהל את העניינים, יש לקבוע כי השיק מולא בהרשאה ועל כן אין בו כל פגם ויש לדחות את התנגדות הנתבעת ולקבל את התביעה.

13. אשר לנסיבות בהן נמסר לו השיק, טען התובע כי קיבל אותו מן הנתבעת בנוכחות אדם נוסף, מר משה גראומן, בחניית ביתה של הנתבעת. לטענת התובע כשהעסק הסתבך הוא ערך תחשיב לגבי העלות הצפויה של סיום הפרויקט ולפיו נדרש סכום של מעל 2 מיליון ₪ להשלמת הפרויקט והוא נדרש לגייסו ועל כן קיבל מן הנתבעת את השיק ועוד שני שיקים אחרים (בסכומים של 400,000 ₪ ו - 100,000 ₪) כבטוחה לגיוס ההלוואות שייקח. הנתבעת ציינה כי ככל שנעשה תחשיב כזה על ידי התובע, הוא מעולם לא הוצג במסגרת הראיות וייאמר כי כשהתובע נשאל על כך בחקירתו הנגדית הוא לא השיב באופן ענייני (השיב: "זה תשאיר ל - 343 בסדר", כשהכוונה היא ליחידה להב 433 ונכתב בשוגג 343, ע' 54 ש' 23).

14. התובע טען כי השיק (ועוד שני שיקים) נמסרו לו בחניית ביתה של הנתבעת והיא מילאה אותם באותו מעמד. גם מר גראומן תמך בגרסה זו בתצהירו. אלא שלטענת הנתבעת, לאחר שהתברר כי מי שמילא את הפרטים בשיק לא הייתה הנתבעת אלא רו"ח סיבר והתובע לא חלק על כך, שינה התובע את גרסתו.

15. הגרסה הראשונה נמסרה על ידי התובע בתצהירו מיום 29.01.20. בסעיף 8 נכתב: "אדגיש כי הגב' עדי בנשימול בעצמה מסרה את השיק הנדון, כמו גם עוד שני שיקים אחרים, בנוכחות מר משה גרמן, לאחר שמילאה את הסכומים והתאריכים על גביהם בפנינו....". הגרסה נתמכה בתצהירו של מר גראומן מיום 17.12.19 (הוגש לתיק ביום 03.01.20), שם בסעיף 3 הצהיר מר גראומן כי "החייבת חתמה על השיק בנוכחותי, מול עיני, ומסרה אותו ביוזמתה".

16. בתצהיר העדות הראשית של התובע (סעיפים 17 ו - 18) הוא טען לפתע כי הפגישה עם הנתבעת בה נמסרו השיקים הייתה לקראת ערב ולכן לא ראה מה היא מילאה בשיקים וסבר שמילאה את המלל ובכל מקרה היא חתמה. בחקירתו טען התובע תחילה כי הנתבעת מילאה בפניו בכתב ידה את הסכומים והתאריכים וחתמה בפניו (ע' 77 ש' 5-12 לתמלול) ואחר כך התחמק מלהסביר את הסתירה (ע' 77 ש' 21-22 וש' 31). מר גראומן העיד שראה את הנתבעת חותמת על השיק על אף שלא יצא מן הרכב (ע' 83 ש' 2-12 לתמלול), אולם אחר כך ציין שלא ראה מה רשמה (ש' 17). מר גראומן ציין כי היה אור (ש' 24-25). לא היה למר גראומן הסבר טוב לכך שבתצהיר השני שלו ציין רק שהנתבעת מילאה משהו בשיק ולא שחתמה מול עיניו, כפי שרשם בתצהיר הראשון (ע' 87 ש' 12-23).

17. התובע מחזיק שלושה שיקים שלטענתו נמסרו לו במפגש בחניית ביתה של הנתבעת. לטענת הנתבעת, לא ייתכן ששלושת השיקים נמסרו לתובע באותו מועד. השיק נושא הליך זה מספרו 556. השיקים האחרים מספרם 555 ו - 447 (צילומי השיקים צורפו בע' 31 למוצגי התובע וכן צורפו הספחים של שיקים 555 ו - 556, ע' 33 ו - 34 למוצגי התובע). מאחר שבכל פנקס יש 25 שיקים, שיק שמספרו 447 הוא משישה פנקסים לפני השניים האחרים ולטענת הנתבעת אין סבירות שנותר שיק ריק מפנקס ישן.

18. בנוסף, רק על שיק 447 הוטבעה חותמת של העוסק המורשה ולא ניתן הסבר לכך שעל שיק אחד שנמסר לכאורה באותו מועד יש חותמת ועל שניים אחרים לא. מעבר לכך שיק 447 הוא לתאריך 04.02.18 בעוד השניים האחרים הם לתאריך 30.06.18. התובע טען כי השיקים נמסרו לו כבטוחה להחזר הלוואות שייטול ועל כן נדחו למועד שלאחר קבלת התמורה מהזכיין (סעיף 13 לתצהירו). לא ניתן הסבר לכך ששיק 447 ניתן למועד של ארבעה חודשים לפני האחרים ובכלל לא התברר מדוע למלא את התאריך אם הוא קשור למועד תשלום מהזכיין.

19. עוד מציינת הנתבעת כי על הספחים של השיקים נרשמו מטרות שונות - על השיק נושא ההליך נרשם "מגרש כדורגל 620", על שיק 555 נרשם "יעיש 612" ועל ספח שיק 447 דבר אחר (אציין כי הספח של שיק 447 לא צורף לתיק המוצגים של התובע). הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא ניתן אף כל הסבר לכך שהוגש רק שיק אחד לביצוע בהוצאה לפועל, אם שלושת השיקים נמסרו באותו מועד ולאותה מטרה. הטענה על שיקולי אגרה אינה סבירה לנוכח טענות התובע על מצבו הכלכלי.

20. מכל אלה עולה לטענת הנתבעת כי יש לקבל את גרסתה כי השיקים היו חתומים על החלק והונחו במשרד רו"ח סיבר, אשר מילא בהם את הפרטים למעט את שם המוטב (הנמשך) ומסר אותם לתובע לצורך ביצוע תשלום במסגרת הפרויקט, כפי שנהג לעשות. הנתבעת מציינת כי גם אם נניח כי רו"ח סיבר מילא את הפרטים בשיקים ונתן אותם לנתבעת שלכאורה מסרה אותם לתובע, ברור כי היא לא מילאה דבר בעת המסירה ועל כן גרסת התובע בעניין זה לא יכולה לעמוד.

21. רו"ח סיבר הצהיר שהשיק נועד לצרכי תשלום או ערבות הקשורה לפרויקט ולא לתובע באופן אישי (סעיף 13 לתצהירו). הוא הצהיר כי חלק מהשיקים של העוסק נחתמו על החלק והיו במשרדו לצורך תשלומים שונים שהיה צורך לבצע (סעיף 5 לתצהירו) וגם התובע היה מגיע אליו תדיר לקחת שיקים לטובת הפרויקט והוא היה מאשר זאת טלפונית עם עוזי ונותן לתובע את השיקים (סעיפים 6-8 לתצהירו). הוא אף העיד כי הוא עצמו רשם את מטרת השיקים על כל ספח לפי מה שאמר לו התובע ולאחר שעוזי אישר לו טלפונית הוא היה משחרר את השיקים לתובע (ע' 18 ש' 35-38).

22. לאחר שאני בוחנת את הראיות שהובאו בפניי אני מקבלת את טענת הנתבעת כי גרסתו של התובע לא יכולה לעמוד. אין כל סבירות כי השיקים נמסרו לתובע בחניית ביתה של הנתבעת והיא מילאה אותם וחתמה עליהם בפני התובע ובפני מר גראומן. הטענה כי שלושת השיקים נמסרו באותה עת ולאותה מטרה אף היא אינה מסתברת שעה ששניים מהם היו לתאריך אחד והשלישי לתאריך אחר, שניים מהם ללא חותמת של העוסק והשלישי עם חותמת ומדוע שהתובע יגיע לקחת שיקים שרו"ח סיבר מילא במשרדו, מביתה של הנתבעת? מכל אלה אני מוצאת כי גרסת התובע אינה מסתברת בעוד גרסת הנתבעת מסתברת ועל כן אני מקבלת אותה.

23. לפי גרסה זו, הנתבעת חתמה על שיקים של העוסק על החלק והותירה אותם במשרדו של רו"ח סיבר הן לשימושו שלו בתשלומים לרשויות השונות והן לשימוש של התובע לצורך ביצוע הפרויקט. כשהתובע נזקק לשיק, הוא היה מגיע למשרד רו"ח סיבר, מסביר את הצורך, מקבל שיק שעליו מילא רו"ח סיבר את הסכום והתאריך ורו"ח סיבר היה רושם בספח את המטרה הכללית של השיק לפי מה מסר לו התובע. רו"ח סיבר היה מקבל אישור טלפוני למסור את השיק לתובע מעוזי והשיקים היו נמסרים וכך קרה גם עם השיק נושא ההליך ועם שני השיקים האחרים שמחזיק התובע.

24. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי שמו של הנפרע (המוטב), לא נרשם על ידי רו"ח סיבר. רו"ח סיבר בתצהירו ציין כי פעמים רבות השאיר את שם המוטב ריק בין היתר משום שהרבה מהשיקים נועדו לפריטה בצ'יינג' (ניכיון שטרות, סעיפים 9-12 לתצהירו של רו"ח סיבר). התובע בסעיף 18 לתצהירו ציין כי המוטב בשיקים נותר ריק.

שאלת ההרשאה

25. נשאלת אם כן השאלה, אם מילוי שמו של התובע כמוטב בשיק, על ידי התובע, נעשה בהרשאה אם לאו. התובע טען כי כך הוסכם בין הצדדים ואילו הנתבעת שללה זאת מכל וכל וטענה כי השיק נמסר לתובע, כמו כל השיקים האחרים, לצורך ביצוע תשלום הקשור בפרויקט ועל כן מילוי שמו כמוטב חרג מן ההרשאה.

26. בהקשר זה חשוב לבחון את היחסים בין הצדדים, שכן התובע הציג את עצמו כמי שלא התכוון להיות מעורב בניהול הפרויקט, אלא היה רק מתווך שאמור לקבל שליש מהרווח ולכאורה נכנס לניהול משמעותי יותר רק כשהעניינים הסתבכו ובמסגרת זו מאחר שהיה צריך להשיג מימון להשלמת הפרויקט, הסכים עם הנתבעת ובעלה כי הם ירשמו לו שיקים כביטחון למימון שהוא ישיג. הנתבעת טענה כי מלכתחילה היה ברור שמי שינהל את הפרויקט הוא התובע וכי בין הצדדים הייתה שותפות ולנוכח היות העסק הפסדי, התובע כשותף אינו יכול לתבוע החזר של השקעותיו וממילא היא לא נתנה לו ביטחונות כלשהם, אלא הוא היה אמור לעשות שימוש בשיקים לתשלומים הקשורים במטרות הפרויקט.

27. הנתבעת העידה שמראש הייתה כוונה שהתובע ינהל את הפרויקט, משום שהיא לא מתמצאת בזה ובעלה היה שכיר במקום אחר (ע' 6 ש' 3-6 לתמלול). מר לנקרי העיד שבפועל התובע ניהל את כל הפרויקט (ע' 32 ש' 10-13).

28. נספח ט' לתצהיר התובע הוא תצהיר של התובע שמאשר כי קיבל 60,000 ₪ ממשה שטרית והוא יעסיק אותו 4 חודשים בפרויקט. מדובר בתצהיר מיום .13.07.17. כלומר, פחות משבועיים אחרי שהעוסק נפתח ועוד לפני שנחתם ההסכם בין הנתבעת לבין הזכיין, התובע קיבל כספים עבור הפרויקט והתחייב להעסיק בו מישהו. התובע לא בדיוק השיב כשנשאל כיצד הוא מעסיק עובדים בפרויקט שלכאורה אינו מעורב בו (ע' 51 ש' 10-35).

29. נספח ה' לתצהיר התובע הוא דוחות של שעות עבודה של פועלים (דוחות שלא ברור בדיוק מקורם) והתובע אישר שהוא ומר גראומן שילמו החל ממאי 2017 לפועלים למרות שלכאורה ולטענתו, רק משנת 2018 הוא נכנס לניהול (ע' 52 ש' 15-24 לתמלול). בהמשך הוא מאשר שמתחילת הבנייה הוא שילם לפועלים (ע' 52 ש' 29). ייאמר כי אין מחלוקת כי התובע על אף טענתו שמעולם לא הציג את עצמו כקבלן (סעיף 5 לתצהירו), היה מעורב בפרויקטים של בנייה בעבר וזאת על פי עדותו שלו (ע' 26 ש' 17-24, 34, ע' 27 ש' 1-2 לתמלול).

30. מצאתי כי ההתנהלות של הפרויקט הייתה תמוהה בכל היבט.

31. קשה היה להבין מי היה אמור לנהל את הפרויקט, אם לא התובע. כפי שתהה ב"כ הנתבעת בחקירתו של התובע - מר לנקרי היה בעל עסק עצמאי בתחום המסגרות, עוזי היה נהג משאית שכיר ועדי עקרת בית שמעולם לא ניהלה פרויקט כלשהו (ע' 31 ש' 24-27 לתמלול). התובע הסכים שהנתבעת לא ניהלה את הפרויקט (ע' 46 ש' 25-32 לתמלול).

32. כשנשאל התובע אם הזכיין, ידע שה"קבלן" שהתובע מצא הוא מסגר ונהג משאית, הסביר התובע שהיה בפרויקט גם מהנדס (ע' 32 ש' 34-39) ושלמעשה ברגע שיש מהנדס ומנהל עבודה לא צריך יותר לעשות כלום (ע' 33 ש' 3-7). התובע הסביר שהוא היה צריך למצוא מהנדס, מפקח, מנהל עבודה כי בלי זה עדי יזמות לא יכלו לחתום על ההסכם עם הזכיין (ע' 36 ש' 34-39 ע' 37 ש' 1-2 לתמלול). ייאמר כי התובע בסעיף 8 לתצהיר אמר שהביא מהנדס- מפקח- מנהל עבודה בשם אחמד, אולם כשנחקר על זה לא היה ברור אם הוא יודע מי זה אחמד ואחר כך טען שהם הביאו אותו (ע' 48 ש'27-33 וע' 49 ש' 1-5 לתמלול).

33. בסעיף 2 פסקה שנייה לתצהירו של התובע הוא טען שהזכיין הסביר לו שלא צריך כמעט מימון לפרויקט, אפשר לקנות חומרים באשראי ורק צריך סכום התחלתי לשלם לפועלים. טענה זו לא מתיישבת עם טענתו של התובע כי נדרש לקחת הלוואות גדולות למימון הפרויקט והתובע לא ממש הבהיר זאת בחקירתו (ע' 37-38 לתמלול).

34. העולה מן המקובץ הוא כי התובע היה מעורב בניהול הפרויקט מראשיתו. הוא שילם לפועלים, דאג שיהיה מהנדס לפרויקט, שילם תשלומים לספקים באמצעות שיקים של העוסק ועוד. התובע אם כן ניהל את הפרויקט וזאת ללא שכר והוא גם לא תבע שכר. כך הצהיר רו"ח סיבר (סעיף 19 לתצהירו). בהתחשב בטענתו שלו, כי לשיטת הזכיין הפרויקט לא דרש כמעט מימון ושברגע שיש מהנדס/מנהל עבודה, לא צריך לעשות יותר כלום, לא ברור לאיזה צורך הוא בכלל התקשר עם מר לנקרי ועם הנתבעת ובעלה.

35. לכך יש להוסיף כי בסעיף 9 לתצהיר התובע מיום 29.01.20 טען התובע כי על מנת להשלים את הפרויקט הוא נאלץ להתחייב כלפי מממנים משום שהם לא רצו להסתפק בחתימה של הנתבעת ועל כן דרש ממנה את השיקים כביטחון. אולם כפי שעלה מעדותו של התובע הוא לא הראה חתימה כלשהי של הנתבעת שלכאורה איזה שהוא מממן לא הסתפק בה (ע' 67 ש' 21-34, ע' 68 ש' 13-19) ויתר על כן, לא היה לתובע כל הסבר לכך שאף מלווה לא דרש ערבות מהנתבעת (ע' 69 ש' 15-16 לתמלול). התובע טען כי הגיע לידי כך שמשכן את ביתו כדי להחזיר הלוואות שלקח, אולם לא ניתן על ידו כל הסבר הגיוני לכך שלמרות שלשיטתו, הוא רק מתווך ולא שותף, הייתה לו מחויבות להביא את הפרויקט לידי סיום. לכאורה, כשהעניינים הסתבכו, יכול היה התובע לנער חוצנו. הוא לא היה חתום על שום הסכם ועל שום ערבות (או מכל מקום לא הציג כאלה).

36. במצב זה, נראה כי יש לקבל את גרסת הנתבעת כי הצדדים היו שותפים בפרויקט והתובע לא היה מתווך בלבד. התובע עצמו העיד כי הם היו שותפים (ע' 29 ש' 6) ואף העיד שהוא היה צריך לעזור לפרויקט מהתחלה ועד הסוף (ע' 29 ש' 27-30 לתמלול) והוא העיד על כך פעם נוספת בהמשך (ע' 50 ש' 4 לתמלול). העובדה שלתובע לא הייתה זכות חתימה בחשבון הבנק או ייפוי כוח אינה משנה זאת, שכן גם למר לנקרי או לעוזי לא היה ייפוי כוח והם עדיין היו שותפים. גם התובע הסכים שהרווחים היו אמורים להתחלק בין הצדדים, כשהוא אמור היה לקבל שליש מהרווחים (סעיף 3 לתצהירו של התובע).

37. התובע טען כי עולה מדוחות העוסק לשנים 2017 עד 2019, כי העסק היה רווחי. אלא שזה לא בהכרח נכון. רו"ח סיבר העיד כי העסק הפסיד הרבה כסף (ע' 23 ש' 32 לתמלול) וכך העיד גם צחי לנקרי (בתצהירו סעיף 11-13 וגם בע' 32 ש' 23 לפרוטוקול מיום 21.04.25, הפרוטוקול שאינו התמלול). רו"ח סיבר הסביר כי הדוחות משקפים את החשבוניות שהוצגו לו ואילו בפועל הרבה מהפעילות נעשתה על ידי פריטת שיקים בצ'יינג' והיו אף הוצאות נוספות שלא הוצגו לו חשבוניות בגינן (סעיף 17 לתצהירו). הנתבעת מציינת כי נתנה לתובע ייפוי כוח נוטריוני ביום 23.07.18 כדי שתהיה לו גישה מלאה לחשבונות הבנק ובית המשפט ביום 18.02.20 חתם על צווים לאפשר לתובע לקבל את מלוא המידע מהבנקים ומרואה החשבון ולמרות זאת התובע לא הוכיח שלעסק היו רווחים. בהיעדר ראיה כי לעסק היו רווחים, אין טעם טוב שאחד מהשותפים יהיה זכאי לקבל חלק מרווחים שלא היו.

38. מעבר לכך, לנוכח היותו של התובע שותף, אין כל הסבר הגיוני, מדוע לפתע תעמיד לו הנתבעת בטחונות בסכום של מיליון ₪. התובע אף לא הצליח להסביר מדוע במצב זה לקח שלושה שיקים ולא אחד (ע' 63 ש' 2-23 לתמלול). הוא גם לא הצליח להסביר מדוע אם מר גראומן נתן לו הלוואה של 600,000 ₪ לעסק והיה איתו כשעדי נתנה להם שני שיקים בסכום של 600,000 ₪ (ועוד שיק של 400,000 ₪), השיקים נשארו אצל התובע ולא נמסרו ישר למר גראומן כהחזר להלוואה (ע' 64 ש' 30-39 לתמלול). בשלב זה התובע טען לפתע שהוא כן נתן את השיקים למר גראומן (ע' 66 ש' 15-28), אולם ייאמר כי הדבר לא עולה מתצהיר התובע או מזה של מר גראומן. בסעיף 19 לתצהירו מציין התובע כי מר גראומן התלווה אליו לקחת את השיקים מהנתבעת משום שהלווה לו כסף ורצה לוודא שהתובע מקבל את השיקים ויהיה לו מניין להחזיר את ההלוואה. לכאורה היה הגיוני לציין כאן שהשיקים נמסרו באותו מעמד למר גראומן, אולם לא נאמר על כך דבר.

39. מר גראומן עצמו טען בעדותו שהתובע נתן לו את השיקים לביטחון (ע' 89 ש' 36-38 וע' 90 1-8 לתמלול), אולם כאמור, הדבר לא נרשם בתצהירו, למרות שהוא מציין בתצהיר כי התובע הבטיח לו שיחזיר לו את הכספים שהלווה לתובע מתוך אותם שיקים ועדיין לא צוין בתצהיר כי מר גראומן עצמו החזיק בשיקים, על כן נראה כי מדובר בגרסה מאוחרת ולא מהימנה.

40. אני מקבלת אם כן את גרסת הנתבעת כי השיק נושא הליך זה וניתן להניח כי גם שני השיקים האחרים שמוחזקים על ידי התובע ושלא הוגשו עדיין לביצוע בהוצאה לפועל, ניתנו לתובע במהלך העסקים הרגיל ובהתאם לנוהג העבודה שהיה בין הצדדים ולפיו, הנתבעת חתמה על שיקים על החלק, התובע אמר לרו"ח סיבר לאיזה צורך הוא צריך שיקים ומה הסכום שיש לרשום בהם, רו"ח סיבר אישר זאת עם עוזי ונתן לתובע את השיקים מבלי לרשום את שם המוטב. התובע היה אמור לעשות בשיק שימוש לטובת הפרויקט ולא להחליט לפתע להחזיר לעצמו השקעות שהשקיע ובאופן בו נהג, חרג מן ההרשאה של הנתבעת ומההסכמות של הצדדים לגבי אופן ניהול הפרויקט.

41. סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:

"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אָכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כַּשׁוּרה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעַל לכל דבר, והוא יכול לֶאֱכוֹף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה."

42. מאחר שמצאתי כי התובע השלים את השיק שלא לפי ההרשאה שניתנה כלל, וודאי לא "בדיוק לפי ההרשאה", הרי שאין לו זכות להיפרע מן השיק. ראה בעניין זה למשל רע"א (מחוזי י-ם) 46342-05-23 שרף נ. ישראל אריה וורם שם נקבע:

"על-פי סעיף 19(א)בפקודה, המחזיק בשטר שחסר בו פרט מהותי, כגון, מועד הפירעון, "יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". עם זאת, סעיף 19(ב)קובע כי שטר כאמור יהיה אכיף, רק אם "הושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה". כך שלכאורה, קמה חזקה שלפיה האוחז בשטר רשאי להשלים את הפרטים החסרים, לרבות בעניין מועד הפירעון וכן כי השלים את הפרטים החסרים "בדיוק לפי ההרשאה שניתנה". לפיכך ומאחר שמדובר ב"רשות לכאורה להשלים את החסר", על עושה השטר - המבקש בענייננו - מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי מועד הפירעון שהמשיב הוסיף בהמחאה אינו "בדיוק לפי ההרשאה" שניתנה לו (ע"א 3488/21 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (18.8.2022)‏‏, כבוד השופט י' כשר, פסקה 11)."

43. העולה מן המקובץ הוא כי בניגוד לטענת התובע, מדובר בשיק שהושלם בו פרט מהותי בחריגה מן ההרשאה ועל כן התובע לא יכול להיפרע משיק זה.

כישלון תמורה

44. על אף שניתן היה לסיים את פסק הדין כאן, למעלה מן הצורך אתייחס גם לטענת הנתבעת בדבר כישלון תמורה שאף היא יכולה להצדיק את דחיית התביעה.

45. לטענת התובע לפי תחשיב שערך נדרש סכום של מעל 2 מיליון ₪ להשלמת הפרויקט והוא נדרש לגייסו ועל כן קיבל את השיקים כבטוחה לגיוס ההלוואות שייקח. אלא שכפי שצוין לעיל, אותו תחשיב לא הוגש לתיק כראיה ולטענת הנתבעת הוא אף לא נמסר לה. בעדותו טען התובע ששילם מעל 2.5 מיליון ₪ עם קבלות (ע' 49 ש' 39 לתמלול), אולם התובע לא צירף קבלות לתיק. התובע צירף בנספח ו' לתצהירו שיקים שלכאורה שולמו מחשבונו, אולם על מרביתם צוין שהם סורבו ועל חלקם לא צוין עבור מי או מה ניתנו. התובע צירף כנספח ז' אסמכתא לתשלום כספים לשפיר ולאחים לוי, אולם לא ברור מניין התשלום ועבור מה.

46. התובע צירף מסמך שלכאורה כתב מר מיכאל חדד (בעל החברה שהחליפה את הנתבעת מול הזכיין) ובו הוא טוען כי שילם בגין שיקים חוזרים של עדי יזמות סכום של 530,000 ₪ כנגד התחייבויות של התובע, אולם מר חדד לא זומן כעד על ידי התובע ולמסמך לא צורפו אסמכתאות אובייקטיביות ואין כל ראיה כי דרש מן התובע החזר כלשהו בגין שיקים אלה. אוסיף כי מר חדד הגיע לדיון וניתן היה לחקור אותו. ייאמר כי מר חדד היה ברשימת העדים של התובע אולם בסופו של יום הוא החליט שלא לזמן אותו ובית המשפט לא אישר את זימונו על ידי הנתבעת. ב"כ הנתבעת יכול היה לנצל זאת ולחקור את מר חדד בהסכמת התובע, אולם החליט לוותר על כך מאחר שטען שלא נערך. בכל מקרה, מי שהיה צריך לוודא כי מר חדד ייחקר היה התובע שצירף את המסמך שלכאורה נכתב על ידי מר חדד והוא לא עשה כן.

47. הנתבעת טענה כי התובע לא צירף הסכמי הלוואה הקשורים לפרויקט או לעוסק המורשה ולא הובאו עדים שהעידו כי נתנו לתובע הלוואות. כאמור לעיל, מר גראומן הצהיר כי הלווה לתובע כספים רבים, אולם הראיה היחידה שצורפה לתצהירו לעניין תשלומים שלכאורה העביר לתובע היא מסמך בכתב יד עם תאריכים וסכומים. התאריכים מתחילים לפני שנפתח העוסק המורשה וממשיכים הרבה אחרי שהנתבעת יצאה מן התמונה, אולם ללא קשר לכך, אין כל מסמך אובייקטיבי שיכול לקשר בין שרבוטים אלה לפרויקט כאן או אפילו לתובע.

48. צורף אף הסכם בין התובע לבין מר שטרית של הלוואה לכאורה בסכום של 100,000 ₪ בקשר לפרויקט, אלא שמדובר בהמשך לאותו תצהיר שנזכר לעיל לגבי 60,000 ₪ שקיבל התובע ממר שטרית ובתמורה התחייב להעסיקו והתצהיר נחתם ביום 13.07.17, כלומר מדובר בהלוואה שאם ניטלה על ידי התובע, לא ברור מדוע ניטלה, משום שזה היה הרבה לפני שהנתבעת ובעלה "הסתבכו" עם הפרויקט ועוד לפני שהנתבעת חתמה על הסכם עם הזכיין. מר שטרית לא הובא לעדות (אף הוא היה ברשימת העדים של התובע והתובע החליט לוותר עליו).

49. הסכם נוסף שצורף כנספח י"ג לתצהיר התובע הוא של הלוואה בסכום של 200,000 ₪ מאדם בשם עידו ניסני. אין בהסכם כל אזכור כי מדובר בהלוואה למימון הפרויקט או באיזה הקשר היא ניתנה ומר ניסני לא הובא לעדות.

50. בכל הנוגע לתשלום לפועלים, ככל שהתובע אכן שילם לפועלים, אין כל אינדיקציה כי הדבר לא נעשה באמצעות שיקים של העוסק שנפרטו בצ'יינג'ים שונים ועל כן אין סיבה להניח כי התובע נשא בעלות זו מכספו שלו. התובע עצמו העיד שהוא קיבל שיקים מרו"ח סיבר והפועלים פדו אותם בצ'יינג' (ע' 56 ש' 1-12לתמלול).

51. ככלל ייאמר כי בהיעדר הנהלת חשבונות מסודרת של הפרויקט, לא ניתן לקבוע כי התובע השקיע בפרויקט את כל הסכומים שהוא טוען שלווה. לא הוצגה ראיה כי שילם בכספים אלה לספקים, או לעובדים או כל ראיה אחרת אובייקטיבית כי התובע השקיע כספים בפרויקט ובגינם מטעם כלשהו הנתבעת חייבת לו את סכום השיק.

52. במצב זה, יש לקבל את טענת הנתבעת לכישלון תמורה ואף בשל טעם זה אין מקום כי התובע ייפרע מהשיק.

סוף דבר

53. העולה מן המקובץ הוא כי התביעה נדחית.

54. אני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 35,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

55. עם דחיית התביעה, יהיה מקום להשיב לנתבעת את העירבון שהפקידה בקופת בית המשפט על פירותיו וזאת באמצעות בא כוחה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ו, 04 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.