בית משפט השלום בתל אביב -יפו

תאד"מ 45867-03-24 עורקבי נ' פריידנרייך

לפני כבוד השופט רועי שחר
התובע:	מאיר עורקבי ע"י ב"כ עו"ד חגי אברהמי
נגד
הנתבע:	מיכאל פריידנרייך ע"י ב"כ עו"ד דורון רוזנברג

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר. התובע עותר לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בסך 75,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן - "החוק") בגין שלושה פרסומים ברשת 'פייסבוק'.

רקע עובדתי ודיוני:

1. התובע מתגורר ברחוב ההגנה 8 באזור; התובע הוא בעל חברה לעבודות פיתוח וקבלן משנה של המועצה האזורית אזור (להלן - "המועצה"); הנתבע מתגורר בסמוך לתובע, ברחוב ההסתדרות 24 באזור (סעיפים 8 ו-18 לכתב התביעה).

2. בין התובע לנתבע סכסוך לגבי רצועת קרקע הנמצאת בין בית מגורי התובע לבית מגורי הנתבע (להלן - "שטח מריבה"). הנתבע טוען לזכויות בשטח המריבה. זכויותיו מתבררות ב-ת.א. 71885-07-24 פריידנרייך נגד רחום ואחרים, שטרם הוכרע.

3. התובע טוען שקיבל מהמועצה הזמנת עבודה לניקוי 'שטח המריבה' (נספח 4 לכתב התביעה) וביום 4.3.2021 הגיע ל'שטח המריבה' נוהג על כלי מכני ופינה ממנו חפצים וצמחיה (להלן - "האירוע"). האירוע מתועד בחלקו בסרטון שצילם הנתבע (נספח י"ח לכתב ההגנה).

4. ביום הארוע (4.3.2021) פרסם הנתבע שלושה פרסומים ("פוסטים") ברשת פייסבוק שיובאו בנוסחם המלא להלן:

פרסום א': "שלום חברים, השכן שלי נכנס עם טרקטור לחצר שלי, והורס לי את כל החצר...". לאחר הטקסט הנ"ל מספר תמונות (גוף כתב התביעה בעמוד 3 ובעמוד 37 לנספחי כתב התביעה).

פרסום ב': "השכן שלי, מקושר למועצה. הוא עשה למועצה את כל הריצוף מדרכות בישוב. הוא מתיר אותי שנים כ-25 שנים יש לו קשרים על כל האגפים במועצה. אז הוא הלך למועצה הצליח להוציא מכתב רשמי מן המועצה שכתוב בו שעליו לנקות את השביל הציבורי בשטח שלי. לפני כעשרים שנה המועצה עשתה תוכניות למטרות של ש.צ.פ אבל לא הפקיעה את השטח. והשטח רשום בזכיות המשפטיות שלי של הנכס. אני דייר מוגן בכנס. יש לי פסק דין של בית משפט שאומר שכל המגרש משוייך לי בזכויות המשפטיות שלי. הבאתי לפני שנה את הפסק דין לראש המועצה - וגם למהנדסת המועצה המועצה מתישה אותי שנים רבות מתוך אינטרס לזרוק אותי מן הבית שאני גר בו. כל השכנים..." [השגיאות במקור]. (גוף כתב התביעה בעמוד 4 ובעמוד 43 לנספחי כתב התביעה).

פרסום ג': "הזמנתי משטרה, השכן הוציא מכתב מפוברק מהמועצה שהוא צריך להיכנס עם טרקטור לנקות את השטח," (גוף כתב התביעה בעמוד 4).

התביעה הקודמת:

5. ביום 20.6.2022 הגיש התובע תביעה נגד הנתבע לבית משפט השלום בבת-ים (תאד"מ 40400-06-22) בסך 75,000 ₪ על בסיס טענותיו לפרסומים המהווים ללשון הרע (להלן - "התביעה הקודמת").

6. ביום 27.9.2023 התקיים דיון בתביעה הקודמת. המותב הציע הצעה לסיום המחלוקות שכללה, בין היתר, התנצלות מצד הנתבע ותרומה בסך 3,000 ₪; ביום 10.10.2023 מסר הנתבע הסכמתו להצעת בית המשפט בתביעה הקודמת; התובע לא מסר הסכמתו בלוח הזמנים שנקבע.

7. ביום 2.11.2023 ניתנה בתביעה הקודמת התראה על מחיקה מחוסר מעש תוך 7 ימים ללא החלטה נוספת באופן שלמעשה ביום 9.11.2023 נמחקה בפועל התביעה הקודמת מחוסר מעש.

8. ביום 3.3.2024 מסר התובע הודעה לבית המשפט בתביעה הקודמת בה הסתייג מנוסח ההתנצלות לו הסכים הנתבע. ביום 4.3.2024 ניתנה החלטת מותב קודם בתביעה הקודמת לפיה הצדדים חלוקים על נוסח ההתנצלות.

בכך תמו האירועים בתביעה הקודמת.

התביעה דנן ותביעת הנתבע:

9. ביום 18.3.2024 הגיש הנתבע נגד התובע תביעה בסדר דין רגיל בסך 80,000 ₪ (ת.א. 40141-03-24; להלן - "תביעת הנתבע") בה עתר לצווים המורים לתובע להימנע מכניסה ל'שטח המריבה' ולחיוב התובע לשלם לו 80,000 ₪ (50,000 ₪ בגין הקמת הגינה, ו-30,000 ₪ כעוגמת נפש, סבל וטרחה).

10. ביום 20.3.2025 הגיש התובע את התביעה דנן, הדומה עד מאוד לתביעה הקודמת, שכאמור, נמחקה מחוסר מעש.

11. ביום 20.5.2024 הגיש הנתבע כתב הגנה בתביעה דנן.

12. ביום 23.5.2024 הגיש התובע כתב הגנה בתביעת הנתבע.

13. התביעה דנן הועברה לטיפולי. תביעת הנתבע נותבה למותב אחר.

14. ביום 22.9.2024 התקיים לפני דיון ראשון בתביעה מהלכו הובא לידיעתי דבר קיומה של תביעת הנתבע. הצעתי לבעלי הדין לאחד את התביעות לפני והם הסכימו.

15. ביום 26.1.2025 התקיים לפני דיון (שני) בתביעה ובתביעת הנתבע. בדיון זה הוצעה הצעת פשרה; התובע ביקש להמשיך בהליכים.

16. בשלב זה - טרם הובא לידיעתי דבר קיומו של ת.א. 71885-07-24 פריידנרייך נגד נחום ואח' בו מתבררות זכויות הנתבע הנטענות ב'שטח המריבה' - הורתי ביום 9.4.2025 על מינוי מומחה שיבחן את זכויות הנתבע ב'שטח המריבה'.

17. ביום 15.4.2025 הגיש הנתבע כתב תביעה מתוקן בסך 75,000 ₪; ביום 23.6.2025 הגיש התובע כתב הגנה מתוקן בתביעת הנתבע.

18. ביום 13.7.2025 התקיים לפני דיון שלישי בתביעה ובתביעת הנתבע.

בדיון זה ב"כ הנתבע עדכן על קיומו ת.א. 71885-07-24 הנ"ל בו, כאמור לעיל, מתבררות טענות הנתבע לזכויות ב'שטח המריבה'. עדכון (מפתיע) זה יצר חשש מפסיקות סותרות במובן זה שתביעת הנתבע (שהיתה מונחת לפני באותה עת) מבוססת על טענות הנתבע לזכויות ב'שטח המריבה'; ואילו בהליך הנוסף הנתבע ביקש להכיר בזכויות אלו. חלק מהפתעתי נבעה מכך שהדיון היה השלישי שהתקיים לפני ורק בו עדכן ב"כ הנתבע כמפורט לעיל.

במעמד הדיון השלישי הצעתי לנתבע לשקול למחוק את תביעתו; אשר לתביעה - הצעתי לתובע לסיים את המחלוקת בנוסח ההתנצלות שבית המשפט הציע בהליך הקודם.

19. ביום 10.9.2025 הודיע ב"כ הנתבע על הסכמתו למחיקת תביעת הנתבע ללא צו להוצאות. באותו היום ניתן על ידי פסק דין לפיו תביעת הנתבע נמחקת, ללא צו להוצאות, וממילא התייתר הצורך בשירותי המומחה.

20. בשלב זה ביקשתי את עמדת התובע האם הוא עומד על תביעתו. אפשרתי לצדדים לב"כ הצדדים להגיע לנוסח התנצלות מוסכם.

21. לאחר שהתובע הודיע שהוא עומד על תביעתו, נקבע דיון להוכחות ולסיכומים בעל-פה ליום 11.11.2025.

22. ביום 3.11.2025 הגיש הנתבע את הסרטון (נספח י"ח לכתב ההגנה) באמצעות החסן נייד.

23. ביום 11.11.2025 התקיים לפני דיון בו נחקרו התובע והנתבע והם בלבד. בתום הדיון אפשרתי לתובע שהות נוספת לשקול האם הוא עומד על הכרעה בתביעה.

24. ביום 16.11.2025 הודיע התובע שהוא עומד על התביעה.

25. ביום 7.12.2025, לאחר ארכות, הוגשו סיכומי התובע. ביום 31.12.2025, לאחר ארכות, הוגשו סיכומי הנתבע. הגיעה עת ההכרעה.

דיון והכרעה:

26. התביעה שלפני מבוססת על חוק איסור לשון הרע. דיון בעוולת לשון הרע נערך בארבעה שלבים. ראו, בין היתר, ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ (4.3.2004):

"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת [...] בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק [...] בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויי." [ההדגשות הוספו לנוחות].

א. המשמעות האובייקטיבית של הביטויים:

27. המשמעות האובייקטיבית של שלושת הביטויים אינה במחלוקת:

א. בפרסום א' הנתבע מייחס לשכנו כניסה ל'שטח המריבה' וביצוע מעשה הרס. כך הסביר זאת ב"כ התובע: "לשון הרע בעמוד 3 הינה האשמה בבריונות ובוונדליזם" (עמוד 4, שורה 4 ובנוסח דומה בשורה 8).

ב. בפרסום ב' הנתבע מייחס לשכנו קשרים שאינם תקינים עם המועצה שנוצלו כדי לפגוע בו. כך הסביר זאת ב"כ התובע: "כל הסיפור הזה מתחיל בזה שהוא מאשים את התובע במעין קשירת קשר עם המועצה נגדו, מעין קונספירציה שהלקוח שלי לכאורה קשור אליה, וזה הכפשת שם" (עמוד 4, שורות 20-18).

ג. בפרסום ג' הנתבע מייחס לשכנו הוצאת מכתב מפוברק מהמועצה. כך הסביר זאת ב"כ התובע: "זה האשמה ובזיוף..." (עמוד 4, שורה 28).

28. קושי מסוים נעוץ בכך שבשלושת הפרסומים הנתבע אינו נוקב בשם התובע ואין בגוף הפרסום כדי לזהות את התובע. מבחן הזיהוי הוא מבחן מהותי ולא טכני. כלומר, הזיהוי אינו מחויב להיות כזיהוי שמי של התובע, וניתן להסתפק בנסיבות או ראיות שונות כדי לייחס את הפרסומים לתובע (ראו ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי (27.7.2011): "דרישת הזיהוי הינה דרישה מהותית ולא טכנית").

אולם, גם מנסיבות וראיות חיצוניות כמעט בלתי אפשרי לזהות את התובע בפרסומים. כמעט שאין פרטים נוספים על ה'שכן' נושא הפרסומים מהם ניתן ללמוד על זהותו ולא הונחו לפני ראיות או נסיבות מהם ניתן להסיק שגורם חיצוני יכול לזהות בפרסומים את התובע מעבר לאמירות כלליות שלו התובע כי פנו אליו בעקבות הפרסומים.

יתרה מכך, התובע העיד כי שהוא והנתבע כלל אינם שכנים "אני לא קורא לזה שכנות כי אף פעם, הוא רחוק ממני הוא נחשב בכלל ברחוב ההסתדרות" (עמוד 5, שורות 23-22); "עו"ד רוזנברג: ואתה לא קורא לזה יחסי שכנות, אמת? העד, מר עורקבי: לא" (עמוד 6, שורות 14-13); "אף פעם לא שכן שלו" (עמוד 14, שורה 38), ובמובן זה התובע עצמו מרחיק עצמו מהפרסומים כלפי 'שכן'.

למעשה, מכל הראיות בתיק הזיהוי היחיד האפשרי של התובע הוא באמצעות תמונה (בעמוד 40 לכתב התביעה בה נראה כלי העבודה ועליו השם 'עורקבי'). תמונה זו מקושרת לפרסום א' ואליו בלבד, והיא נחזית כדרך היחידה לקשור את התובע לפרסום א'.

29. אדגיש שאין די בכך שבעלי הדין יודעים שהפרסומים מתייחסים לתובע. על התובע היה להוכיח שלו אדם אחד נוסף יכול לזהותו מהפרסומים ו/או מהנסיבות החיצוניות. אלא שהתובע הסתפק בעדות יחידה שלו ולא הציג כל ראיה חיצונית לפיה שכן נוסף או אדם נוסף יכול לזהותו.

30. ייתכן שהיה בכך כדי לדחות את התביעה ולו ביחס לפרסומים ב' ו- ג'. אולם, מכיוון שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, ויש בה משום הרחבת חזית אסורה, אין בה כדי להכריע את דין התביעה, ויש להמשיך ולבחון האם חב הנתבע כלפי התובע (להסכמה בדבר איסור הרחבת חזית ראו עמוד 8, שורות 24-23 בפתח דיון ההוכחות).

ב. האם החוק מטיל חבות:

31. מעיון בשלושת הפרסומים הנ"ל עולה שהם ביטויים המטילים חבות על הנתבע. בכל אחד מהם יש בהם כדי לבזות או לפגוע ב'שכן' מושא הפרסומים (לפי סעיף 1(2) לחוק); כולם נעשו בכתב (לפי סעיף 2 לחוק); כולם הגיעו לנמענים מלבד התובע (לפי סעיף 2(ב)(1) לחוק); מבלי לגרוע בקושי באשר לזיהוי התובע בפרסומים.

ודוקו: לעניין זה אין נפקות אם שלושת הפרסומים פרסמו בקבוצת "חברי קהילת אזור" (כעמדת התובע) או חלקם בקבוצה הנ"ל וחלקם בקבוצה פרטית של הנתבע (כעמדת הנתבע). די בכך שהגיעו למספר נמענים, ועל כך אין חולק.

ג. הגנת אמת בפרסום:

32. טענתו המרכזית של הנתבע היא שעומדת לו הגנת 'אמת בפרסום' ונראה כי זה לוז המחלוקת בין בעלי הדין.

33. סעיף 14 לחוק קובע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.".

להגנת האמת בפרסום שני יסודות: 'יסוד אמיתות הפרסום' ו'יסוד העניין הציבורי'. ראו ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008):

"סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע את הגנת 'אמת הפרסום' בנויה משניים: מיסוד אמיתות הפרסום, ומקיומו של ענין ציבורי הנילווה לפרסום. אמיתות הפרסום היא שאלה עובדתית, הבוחנת את תוכן הפרסום מול המציאות העובדתית; [...]"

34. 'יסוד העניין הציבורי' אינו במחלוקת. אף צד לא טען שאינו מתקיים ויש לראות בו כמתקיים בנסיבות. המחלוקת היא באשר ל'יסוד אמיתות הפרסום', ביחס לכל אחד משלושת הפרסומים. אבחן יסוד זה ביחס לכל אחד משלושת הפרסומים:

טענת אמת בפרסום א':-

35. בפרסום א' מייחס הנתבע ל'שכן' התנהלות ביריונית. טענה זו הוכחה עובדתית כמפורט להלן.

36. מצפיה בסרטון (נספח י"ח לכתב ההגנה) עולה שהתובע הגיע בעצמו ל'שטח המריבה' בלוויית בנו כאשר הוא נוהג על מחפרון (התובע אישר זאת; עמוד 12, שורות 29-28 וגם שורות 37-36). בסרטון נראה התובע כמי שנוהג בכלי מכני, עוקר צמחייה, מפנה חפצים, מפרק גדר ועמודי תמיכה של גדר. כך, הלוך וחזור. הלוך וחזור. משך כ-4:30 (משך הסרטון).

פעולה זו של הריסה ועקירה באמצעות כלי הנדסי כבד מהווה נדבך משמעותי בהתנהלות הבריוניות שהנתבע ייחס לתובע.

37. ודוקו: גם אם פירוק הפיזי של הצמחייה והגדר באמצעות כלי הנדסי אינו, כשלעצמו, 'התנהלות ביריונית', כאשר נלווה לפירוק הפעלת קשרים של התובע עם גורמים במועצה הבאה לידי ביטוי בהוצאת הזמנת עבודה מהמועצה מהיום להיום, כדי לשרת אינטרס אישי שלו במחלוקת עם שכנו (כפי שיפורט להלן) יש בהתנהלות זו מימד בולט של כוחניות.

משכך, יש מקום למסקנה לפיה התנהלות הנתבע בנסיבות כוחנית, וכי 'יסוד אמיתות הפרסום' מתקיים בפרסום א'.

הגנת אמת בפרסום ב': -

38. בפרסום ב' מייחס הנתבע ל'שכן' קשרים עם המועצה שהופעלו כדי לפגוע בו. גם טענה זו הוכחה עובדתית:

בכתב התביעה הודה התובע בהיותו "קבלן משנה של המועצה המקומית באזור... מזה עשרות שנים בעבודות ניקיון ועובדות פיתוח ביישוב" (השיבוש במקור ; סעיף 1 לכתב התביעה ובנוסח אחר בסעיף 23 לכתב התביעה). כלומר, התובע מודה בקשרים מסוימים עם המועצה, ללא קשר לאירוע נושא הפרסומים. התובע גם הציג מכתבי המלצה מטעם המועצה (נספח ג' לכתב התביעה).

בקשר זה כשלעצמו אין פגם.

39. אלא שהטענה שהפנה הנתבע כלפי התובע חורגת מיחסי מועצה-קבלן, וזולגת לעבר יחסים אישיים וקרובים בין התובע לגורמים בכירים במועצה. לרבות, היותו פעיל במסע בחירות של ראש מועצה קודם, ביקורי ראש המועצה (הנוכחי) בבית התובע ושיתוף פעולה בין ראש המועצה והתובע נגד הנתבע, מתן שירותים לביתו של ראש המועצה (הקודם), כניסת התובע למשרדי המועצה ללא תור בכל מקום וזמן (סעיפים 5-1 לכתב ההגנה).

40. התובע לא הכחיש מערכות יחסים אלו ומעדותו עולה שקשריו עם בכירי המועצה קרובים לאופן בו תוארו על ידי הנתבע:

בעדות התובע התברר שראש המועצה עצמו ומנכ"ל המועצה הגיעו בעצמם עם הפיקוח ל'שטח המריבה' (עמוד 8, שורות 34-28); כי התובע פנה במישרין לראש המועצה (עמוד 9, שורה 4) שמצידו שפנה לפיקוח ולמנכ"ל (שם, שורות 4-6). כל זאת, במועצה המונה בערך 12,000 איש לפי התובע (שם, שורות 10-9).

41. התובע גם העיד שהגיע באופן אישי למשרדי המועצה וקיבל באותו היום הזמנת עבודה לביצוע מהיום להיום. כך תיאר את הזמנת העבודה שקיבלה מהמועצה:

"עכשיו, המועצה אמרו לי, אני באתי והתלוננתי על הניקיון, הם באו ואמור לי 'מאיר תשמע אנחנו נוציא לך הזמנת עבודה, תיק'. אמרתי להם אני לא מפנה, אני רק מוציא חצי שעה את כל הזבל ואתם לוקחים" (עמוד 17, שורות 11-9)

וגם:

"אני הגשת למועצה תלונה שאני רוצה שינקו את השטח, השצ"פ, זה הכל, לא עניין אותי עכשיו שום דבר. כשאני הגשתי הם דיברו עם סיני, למטה זה שמוציא את ההזמנות לכל הספקים במועצה, הוא אחראי. אמרו לו 'תוציא לו הזמנת עבודה לנקות את השטח. אמרו לי 'מאיר אתה רוצה?' אמרתי אין לי בעיה לנקות, אני אנקה. סגרתי את המחיר, את ה-200 שקל ואמרתי להם אני לא מפנה, אין לי משאיות" (עמוד 22, שורות 31-26).

42. כל זאת, כאשר - לפי גרסת התובע - המועצה יודעת על הסכסוך בינו לבין הנתבע:

"עו"ד רוזנברג: אני רק רוצה לשקף את מה שאמרת ותגיד כן או לא. זה נכון שהמועצה או אותו סיני ידעו שלמעשה אדון פריידנרייך בסכסוך איתך או מגיש נגדך תלונות או שהוא מתלונן עליך, אמת?

העד, מר עורקבי: הם יודעים שיש בלאגן בכלל ביני לבינם כבר 200 שנה, בוא נתחיל עם זה" (עמוד 23, שורות 22-18); (וגם: עמוד 21, שורות 33-29).

43. יכולתו של התובע לקבל הזמנת עבודה מהמועצה מהיום להיום - בעניין 'שטח המריבה' שקיים לו אינטרס אישי, כאשר חלק מנציגי מועצה ערים לסכסוך בין התובע לנתבע - מהווה הוכחה לטענת הנתבע כי לתובע קשרים במועצה שנוצלו כדי לפגוע בו והנתבע השכיל גם להוכיח שהתובע עירב בין אינטרס אישי שלו (בניקוי 'שטח המריבה' מחפצי הנתבע ומצמחיה) לאינטרס לכאורה של המועצה בטיפול ב'שטח המריבה'.

הנתבע הוכיח את 'יסוד אמיתות הפרסום' בפרסום ב'.

44. לסיום הדיון בפרסום ב' אציין שלהתרשמותי התובע כלל אינו מכיר בקושי שבעירוב בין האינטרס האישי שלו לבין האינטרס הציבורי, ולו בעת הארוע נושא הפרסומים במרץ 2021:

"כב' הש' שחר: סליחה, שאתה מעורב ויש לך אינטרס אישי, למה צריך אותך?

העד, מר עורקבי: לא, לא היה לי אינטרס אישי.

כב' הש' שחר: לא היה לך אינטרס אישי?

העד, מר עורקבי: סליחה, אז אני אגיד לכבוד השופט. העובדה שאני פעם ראשונה עשיתי [הארוע נושא הפרסומים - ר.ש.], בפעם השנייה [ארוע נוסף מדצמבר 2021 - ר.ש.] הם הוציאו, אמרתי וואלה עזוב אותי, גם אשתי אמר לי 'מאיר עזוב, שלא יגידו יש לך קומבינות, שיביאו את הטרקטור שלהם' אמרתי להם אני לא רוצה לעשות את זה" (עמוד 17, שורה 37 עד עמוד 18, שורה 3).

הגנת אמת בפרסום ג': -

45. בפרסום ג' ייחס הנתבע ל'שכן' פברוק מכתב מהמועצה (הוא הזמנת העבודה; נספח ד' לכתב התביעה).

46. התחייבות כספית מצידה של מועצה אזורית מוסדרת בדין. סעיף 203(א) לפקודת העיריות קובע: "חוזה, כתב התחייבות, [...] או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; [...]". על סעיף זה נכתב כי "הוראה זו נועדה להבטיח את חוקיות פעולותיה של הרשות המקומית" (ע"א 4872/17 המועצה המקומית זכרון יעקב נ' מאיר אפרת אחזקות בע"מ (9.10.2018); להלן - "ענין זכרון יעקב"); הוראת סעיף 203 (א) לפקודת העיריות חלה גם על המועצה (ראו: עניין זכרון יעקב הנ"ל "סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] מחיל את הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות גם על מועצות מקומיות ומועצות אזוריות").

47. בענייננו, הנתבע השכיל להוכיח את יסוד אמיתות הפרסום גם בפרסום ג':

ראשית, הזמנת העבודה מכוח פעל התובע נחזית ככזו שאינה עומדת בדרישות הדין. על גבי הזמנת העבודה - הכרוכה בהתחייבות כספית של המועצה - חתימתו של מר יהודה סיני בלבד. ללא החתימות הנדרשות של הגזבר ושל ראש המועצה.

שנית, למרות שהנטל להוכיח את טענת אמת בפרסום על הנתבע - בנסיבות בהן התובע מתפאר בקשריו עם המועצה יש לתת משקל גם לכך שהתובע לא הזמין לעדות מי מאנשי המועצה כדי שיאשרו את תקינות הזמנת העבודה. בכלל זה התובע לא הביא לעדות את מר סיני החתום עליה.

זאת ועוד. בסעיף 21 לסיכומי התובע נטען שבתביעה הקודמת הגיש התובע תעודת עובד ציבור של מר סיני ונטען גם שמר סיני העיד על כך. בהסכמת ב"כ הצדדים (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 11.11.2025, שורות 26-25) עיינתי בתביעה הקודמת ולא מצאתי בה תעודת עובד ציבור ו/או עדות של מר סיני (אלא בקשה להוציא תעודת עובד ציבור). היה מקום להימנע מאמירה שגויה זו בסיכומי התובע שיש בה כדי להטעות.

כלומר - בנסיבות המיוחדות שלפני שעה שהתובע מתפאר בקשריו של בכירי המועצה, אי הבאתו של מר סיני לעדות עומדת לתובע לרועץ. יש להניח כי לו היה מגיע מר סיני להעיד היה בכך כדי לפעול לרעת התובע.

שלישית, מהזמנת העבודה (נספח ד' לתביעה) עולה שלמרות שתאריך הוצאתה הוא 3.3.2021 ותאריך האספקה הוא 3.3.2021; 'העבודה' בוצעה בפועל על ידי התובע ביום 4.3.2021. כלומר, שלא לפי הזמנת העבודה.

ולבסוף, כראיה נסיבתית נוספת, הוכח קשר קרוב בין התובע לבין גורמים בכירים במועצה המבססים את טענת הנתבע לפיה התובע עירב בין ענייניו האישיים לבין האינטרס הלכאורי של המועצה, וגם בהם יש כדי לסייע לנתבע בטענתו כי מדובר ב'מכתב מפוברק'.

48. הנתבע השכיל להוכיח את יסוד אמיתות בפרסום ג'. הנתבע הוכיח את הגנת האמת בפרסום בשלושת הפרסומים.

ד. השתק שיפוטי:

49. לפני סיום אתייחס לטענת התובע לפיה התנצלות הנתבע בהליך הקודם מהווה השתק שיפוטי (סעיפים 26-25 לסיכומי התובע). כאמור לעיל, בהליך הקודם הציע בית המשפט שהנתבע יתנצל לפני התובע. הנתבע הודיע על הסכמתו. התובע לא הגיש עמדתו, וההליך - נמחק.

50. מבחינה דיונית, בהליך דנן הטענה לא נטענה בכתבי הטענות אלא בשלב ההוכחות והסיכומים. ככזו היא מהווה הרחבת חזית אסורה (ראו ההסכמה לעניין אי הרחבת חזית בעמוד 8 שורות 24-23 לפרוטוקול המוקלד של דיון ההוכחות). די בכך כדי לדחות את הטענה.

51. אלא שבכך אין די. גם מהטעם שהתביעה הקודמת נמחקה אין לראות בה משום השתק שיפוטי.

52. ולבסוף, יש בהעלאת הטענה מידה מסוימת של אי נוחות דיונית.

עניין של יום ביומו הוא שבית המשפט מציע הצעות פשרה לסיום המחלוקות בין הצדדים בהסכמה. סיום מחלוקת בפשרה מחייבת הסכמה של כל בעלי הדין. הסכמת הנתבע להתנצלות בתביעה הקודמת היתה נדבך אחד בלבד בהצעת בית המשפט לסיום כל המחלוקות בין הצדדים. בפועל התובע הוא זה שלא השיב במועד להצעת בית המשפט. ההליך נמחק. והמחלוקות בין בעלי הדין לא תמו. כלומר, הצעת בית המשפט בהליך הקודם לא הבשילה. מכיוון שלא הושגה הסכמה כוללת לסיום המחלוקות בין בעלי הדין אין לזקוף לחובת הנתבע את הסכמתו להיעתר להצעת בית המשפט.

53. מובהר שאין במסקנותיי לעיל משום הכרה בזכויות כלשהן של הנתבע ב'שטח המריבה' המתבררות ב-ת.א. 71885-07-24 לפני מותב אחר.

54. מכל האמור לעיל - התביעה נדחית. בהתחשב בהיקף הטענות, מספר הישיבות והתנהלות הדיונית של שני הצדדים, התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 18,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו דמי פיגורים כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

55. למען הסדר הטוב - ב"כ הנתבע ידאג להעלאת הסרטון (נספח י"ח לכתב ההגנה) כקובץ ל'נט המשפט'.

ניתנה היום, בי"ח טבת תשפ"ו, ב07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.

הסרת מסמך