לפני תביעה בגין נזקי רכב, אשר לטענת התובעת נגרמו לרכב מספר רישוי 6634678 (להלן: "רכב התובעת"), בעקבות תאונה ביום 23.2.2024 (להלן: "התאונה"), וזאת על ידי רכב הנתבעת, מספר רישוי 6988330 (להלן: "רכב הנתבעת").

תמצית טענות הצדדים:

1. לטענת התובעת, ביום 23.2.2024 רכב התובעת השתלב לנתיב נסיעת רכב הנתבעת, ונעצר עצירה מוחלטת בשל רמזור אדום בנתיב נסיעתם, כאשר הרמזור התחלף לירוק החל רכב הנתבעת בנסיעה בחוסר זהירות, ברשלנות, ללא תשומת לב לקורה בכביש ובפזיזות, פגע ברכב התובעת. לכתב התביעה צורפו מסמכים, לרבות חוות דעת שמאי, תמונות, וטופס הודעה מיום 19.5.2024. בטופס ההודעה צוין: "...בעת נסיעה של צד ג' ברמזור בצומת השתלבתי לתנועה שעמדה ברמזור אדום ביחד עם רכב צד ג'. כשהרמזור התחלף לירוק התחלנו שנינו בנסיעה והייתה התנגשות לא יודעת להגיד אם אשמח לבדיקתכם".

2. בכתב ההגנה הנתבעת הכחישה את הנטען בכתב התביעה. לטענת הנתבעת, בין היתר, הנהגת ברכב התובעת לא נתנה זכות קדימה לנתבעת, השתלבה, כך על פי גרסתה לנתיב נסיעת הנתבעת הגם שהנתבעת עצרה את רכבה על מנת שזו האחרונה תשתלב היא פגעה ברכב הנתבעת שהוא בעצירה מוחלטת בעמידה. לכתב ההגנה צורפו מסמכים, לרבות טופס הודעה לפיו: "עמדתי ברמזור ורכב צד ג' שרצה להשתלב בתנועה מצד שמאל פגע ברכבי בחלק קד' שמאלי".

3. בדיון שהתקיים ביום 26.11.2025 העידו נהגת התובעת והנתבעת. לאחר הדיון הצדדים הגישו תמונות ממקום התאונה והדיווח לסוכן ביטוח, ר' ביום 26.11.25, וביום 14.12.25.

דיון והכרעה:

4. לאחר ששמעתי את הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, וכן עמדתי על נסיבות התרחשות התאונה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה, באופן שמרבית התביעה נדחית, כמפורט להלן. אבהיר טעמיי:

האחריות לתאונה

5. בהליך אזרחי כאמור על התובע מוטל נטל ההוכחה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעת הנטל להוכיח תביעתה זו.

6. בבחינת האחריות לתאונה, הלכה פסוקה לפיה כשנקבעו כללי זהירות בחיקוק ניתן להיעזר בהם בתביעת רשלנות כראיה בדבר נורמות הזהירות, לפיהן חייב האדם הסביר לנהוג, ר' ע"א 335/80 בריגה נגד מוסטפא ואח' (מיום 5.7.1982) [פורסם בנבו]. בהתאם, הפרת תקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, הקובעות אמצעי זהירות, עשויה להוות ראיה לרשלנות, הפרת נורמת זהירות לפיה חייב האדם הסביר לנהוג.

7. בנסיבות הליך זה, בהתייחס להשתלבות התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעת, רלוונטית בעיקר תקנה 40 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, הקובעת בדבר סטייה מנתיב נסיעה, כדלקמן: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון." עוד רלבנטית בנסיבות הליך זה, תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, הקובעת בעניין ריווח בין כלי רכב, כדלקמן:

"(א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

(ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב."

8. ואולם, זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית וגם במקום בו זכות הקדימה נתונה לרכב אחר, על הנהג בכלי רכב שנתונה לו זכות הקדימה לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשות עם כלי רכב אחר. ר' ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250 לפיו: "אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה... הנהג שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות." עוד ר' בשינויים המחויבים הלכת חנחן, ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן (מיום 1.5.1975).

9. כעולה מהעדויות, התמונות שהוגשו, והנספחים לכתבי הטענות, להלן תמצית העובדות אשר הוכחו:

א. רכב התובעת הוא שהשתלב לתנועה שעמדה ברמזור אדום.

ב. במועד התאונה, משהתחלף הרמזור לירוק, רכב הנתבעת היה בעמידה, ורכב התובעת אשר לא הצליח להשתלב באופן מלא בנתיב נסע ופגע ברכב הנתבעת.

10. לצד המסמכים שהוגשו התומכים בעובדות הנ"ל, להלן עדויות הנהגים, מהן עולות העובדות שתוארו לעיל:

א. נהגת התובעת העידה : "..עמדתנו בצומת הייתי אמורה לפנות שמאלה הגב' השנייה היתה כבר בצומת, היא נכנסה לרמזור שהיה אדום, היא היתה אחרונה, לא הצליחה להכנס עד הסוף אז המתינה באמצע הצומת. כשאצלי היה ירוק התחלתי לנסוע ..היא לא נסעה, אני התחלתי לנסוע, ואז היא הרימה פתאום את הראש ונכנסה בי.." (ר' עמ' 1 שו' 16-22 בפרוטוקול).

ב. נהגת התובעת חזרה ואישרה בעדותה שרכב הנתבעת היה בעמידה והיה בצומת קודם, עמד מעט אחרי קו העצירה (ר' עמ' 2 שו' 1-14, וכן עמ' 4 שו' 1-2 בפרוטוקול) עוד העידה נהגת התובעת ביחס לדיווח לסוכן הביטוח ביום 17.3.2024 (הוגש ביום 14.12.2025) שם ציינה: "הסתובבתי שמאלה ברמזור ירוק, התנועה היתה פקוקה, כשהרמזור השני התחלף לירוק הבחור לא נסעה וחשבתי שהיא נותנת לי זכות קדימה לעבור, תוך כדי ראיתי שהיא מדברת.. היא התחילה לנסוע גם והתנגשנו" (ר' עמ' 3 שו' 16-19 בפרוטוקול).

ג. הנתבעת העידה: "....ראיתי שהתחלף לירוק. ראיתי גם אותה באה מהצד ונעצרתי כדי לתת לה לעבור והיא כנראה לא הצליחה להשתלב כמו שצריך ופגעה בי מהצד. אני עוד לא נסעתי ראיתי שהם מנסים להשתלב מהרמזור ונעצרתי, נתתי להם להשתלב והיא תוך כדי השתלבות נכנסה בי ואני עדיין עמדתי, לא התחלתי לנסוע." (עמ' 5 שו' 21-24 בפרוטוקול).

עוד העידה הנתבעת כי: "לא היא עמדה מהצד היא אפילו לא עקפה אותי. היא לא הגיעה לפני הרכב שלי היא היתה בקו איתי" (ר' עמ' 6 שו' 13-14 בפרוטוקול). עדות זו מתיישבת עם התמונות שהוגשו, על פיהן רכב התובעת אינו עומד לפני רכב הנתבעת, ורכב הנתבעת מעט לאחר קו העצירה. עדותו זו כאמור מתיישבת גם עם הגיונם של דברים הוכח שרכב התובעת נכנס לצומת לא פנוי, שם עמד רכב הנתבעת, רכב התובעת לא יכול היה להשלים הפניה ולכן עמד באלכסון כפי שהדגימה נהגת התובעת בדיון, ומשהתחלף הרמזור לירוק רכב התובעת נסע ופגע ברכב הנתבעת שעמד.

11. עדות הנתבעת מתיישבת, בין היתר עם גרסתה בטופס ההודעה, והתמונות שצולמו בסמוך למועד קרות התאונה. כעולה מהתמונות שהוגשו רכב התובעת סוטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת, רכב הנתבעת עמד מעט לאחר קו העצירה. יתרה מזאת, עדות הנתבעת מתיישבת עם מוקד הנזק, בהתאם לחוות דעת השמאי, אשר צורפה לכתב התביעה, לפיה מוקד נזק קדמי ימני, וחלקי החילוף.

12. לא נעלמה מעיני בית המשפט, הטענה בדבר תזוזת הרכבים, אולם שני הנהגים אישרו כי רכב הנתבעת היה בעמידה מעט לאחר קו העצירה, בעוד רכב התובעת ביקש להשתלב ולמופע רמזור ירוק החל בנסיעה. עוד לא נעלמה מעיני בית המשפט טענת התובעת בדבר אי הבאת הנוסע אשר נסע עם הנתבעת במועד התאונה, אולם בנסיבות העניין, בצירוף הנטל המוטל על התובעת, אין בכך כדי לדחות את גרסת הנתבעת אשר נתמכה בראיות אובייקטיביות כמפורט לעיל.

13. עדי הצדדים, בצירוף התמונות, חוות הדעת השמאי, וטופסי הדיווח מהווים המפתח לבחינת יסודות התאונה וקביעת הגורם האחראי לה. הנה כי כן, נמצא כי עדות הנתבעת, ביחס לנסיבות קרות התאונה התיישבה עם הגיונם של הדברים, עם מוקדי הנזק, התמונות וטופס הדיווח. מצאתי את עדות הנתבעת מהימנה. מכל האמור לעיל, נמצא כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על נהגת התובעת, שכן הוכח בפני כי נהגת התובעת ביקשה להשתלב בצומת החלה לנסוע למופע רמזור ירוק בעת שהנתבעת עמדה ופגעה ברכב הנתבעת.

14. אולם, לא מצאתי להטיל אחריות מלאה על נהגת התובעת קרות התאונה, אלא בשיעור של 90%, ולייחס לנתבעת אשם תורם בשיעור של 10% במסגרת חלוקת אחריות בין שני הרכבים, משמע הטלת אחריות הדדית יוצרת אחריות, וזאת מאחר וכאמור זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית וגם במקום בו זכות הקדימה נתונה לרכב אחר, אין לומר כי נהגים בכלי רכב שזכות הקדימה מוקנית להם רשאים לעצום את עיניהם אל מול המתרחש בכביש, לא כל שכן בצומת. הנני סבורה כי משהבחינה הנתבעת שהתובעת מנסה להשתלב, בצומת העמוסה, וכי חרף זאת ממשיכה בנסיעה, היה על הנתבעת להיות ערה לנעשה בכביש כדי למנוע את ההתנגשות, במיוחד אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התאונה. כאמור, הדין אמנם מטיל חובת זהירות על נהג הרכב המשתלב לנתיבו של אחר, לא כל שכן בנסיעה בצומת, ברם אין פירוש הדבר שלילת אחריות מוחלטת מצד נהג הרכב שלנתיבו השתלב הנהג, שכן על נהג זה חלה החובה ליתן את הדעת על משתמשים אחרים בדרך, בפרט בצומת.

סוגיית הנזק

15. לעניין הנזק יצוין כי שיעור הנזק לא נסתר, הנתבעים הלכה למעשה לא חלקו על חוות דעת השמאי מטעם התובעת משלא הגישו בקשה לזמנו לחקירה על חוות דעתו, בצירוף האסמכתאות אשר צורפו לכתב התביעה, בנסיבות אלו נזקיה של התובעת הוכחו במלואם. עם זאת ככל שהדברים מתייחסים לרכיב הנזק אשר נתבע בסעיף 4.3. בסך של 2,715 ₪ בגין נזקים נטענים של המבוטח אשר אינו צד בהליך זה, טענה לנזק עתידי משוער, מצאתי להורות על מחיקת סעיף זה, ר' גם החלטה מיום 12.6.2025.

16. אשר על כן, מצאתי להורות על קבלת התביעה בחלקה, באופן שמרבית התביעה נדחית: הנתבעת תשלם לתובעת 10% מסכום התביעה לאחר מחיקת סעיף 4.3, בסך הכל הנתבעת תשלם לתובעת סך של 600 ₪. בנסיבות אלה, ובפרט שעה שמרבית התביעה נדחתה, מצאתי להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו, הן בהוצאות שכר טרחת עו"ד והן בהוצאות אגרת בית משפט כפי ששולמה ותשולם בתום ההליך, ושכר העדה כפי שנפסק.

סכום זה ישולם לידי התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו ריבית שקלית מהיום ועד התשלום בפועל.

54678313זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.