התובעת הגישה תביעה לתשלום חוב ארנונה, שהושת במקור על המנוחה, הגב' אווה כהן ז"ל, אשר הורישה את עיזבונה לנתבע.

משהוגש כתב ההגנה ובו טען הנתבע כי בפועל לא ירש נכסים כלשהם, מהם ניתן לשלם את חובה של המנוחה, הגישה הבקשה למחיקת התביעה - היא הבקשה שבפני.

לטענתה, לו היה הנתבע טורח ומשיב למכתב ההתראה שנשלח אליו עובר להגשת התביעה, ומבהיר כבר אז כי לא היו נכסים בעיזבון המנוחה, הרי שהיה חוסך את הגשת התביעה לכתחילה.

מנגד, משיב הנתבע כי היה על התובעת לבדוק אודות נכסי העיזבון מבעוד מועד ובטרם הוגשה התביעה; משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

לשיטתו, יש להורות על דחיית התביעה, ולא על מחיקתה; כמו כן, טוען הנתבע כי עם הגשת התביעה נגרמו לו ההוצאות הכרוכות בניהול ההליך ובהגשת כתב ההגנה, ועל כן הוא עומד על חיוב התובעת בהשבתן, וכן לחיוב התובעת בהוצאות עונשיות לדוגמא משום התנהלותה המזלזלת, כך לדידו.

לאחר ששקלתי בדברים, מצאתי לקבל עמדת הנתבע בעיקרה, כדלקמן -

אחריותה של התובעת לבצע את הברורים הדרושים על מנת לוודא קיומה של עילת תביעה; במקרה דנן, היות והתביעה הוגשה כנגד יורשו של החייב המקורי, הרי שהיה עליה לברר מבעוד מועד כי הנתבע אכן ירש נכסים מהם ניתן להיפרע.

יתרה מכך, בניגוד לעמדתה של התובעת, איני סבור כי תשובתו של הנתבע למכתב ההתראה, כפי שהובאה בבקשתה, גם אם לקונית, מרמזת אחרת; להיפך, הנתבע טען כבר אז כי החובות אינם עוברים בירושה; בהינתן טענה זו, היה על התובעת להעמיק בבדיקתה באשר לקיומם של נכסים.

משבחרה להגיש התביעה מבלי שערכה הבדיקות הדרושות, גרמה לנתבע להוצאות מיותרות.

משכך, ברי כי מלכתחילה לא הייתה עילת תביעה נגד הנתבע - ועל כן יש להורות על דחיית התביעה, ולא על מחיקתה, ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבע.

לטענת הנתבע, נדרש לתשלום שכר עו"ד בסך של 5,500 ₪ בעבור הגשת כתב ההגנה; לתגובתו צירף חשבוניות מס/קבלות עה"ס הנ"ל במצטבר.

בהינתן כי כתב התביעה הוגש ע"ס של 37,444 ₪, ובשים לב כי שכה"ט המינימאלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין במקרה זה עומד על 5,382 ₪ בלבד, ובהיקש מהוראות תק' 154לתקסד"א הקובע את שכה"ט שיש לפסוק מקום בו ניתן פסק דין בהעדר הגנה - היינו, ללא ניהול ההליך כלל; סבורני כי הוצאות הנתבע הינן סבירות ומתאימות במקרה דנן.

לאור כל אלו, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 5,500 ₪.

לצד זאת, לא מצאתי כי התנהלות התובעת עולה כדי זלזול, בנתבע או בבית המשפט; להיפך - הודאתה של התובעת, כבר בראשית ההליך וסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה, כי אין היא עומדת על טענותיה, הנה התנהלות רצויה ומבורכת.

על כן, איני מחייב בהוצאות נוספות.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.