המבקש טען כי בפסק הבוררות נקבע שיש לשלם מע"מ כדין. המשיב לא שילם את המע"מ ולא הנפיק לו חשבונית מס. על כן טען המבקש שיש להורות למשיב להנפיק לו חשבונית מס כדין כתנאי לתשלום. לחלופין, למחוק את הריביות הנוגעות לסכום זה. המבקש טען שבהיעדר העברת הסכום למע"מ, המשיב עושה עושר ולא במשפט על חשבונו.

מנגד, המשיב טען כי שעל רשמת ההוצל"פ לבצע את פסק הדין כלשונו. משנקבע בפסיקתה שעל המבקש לשלם את הכסף, בלא שנקבע שיש להנפיק חשבונית מס כתנאי לתשלום, אין מקום להוסיף לפסיקתה תנאים כלשהם. משלא שילם המבקש את פסה"ד במועד, היה מקום להוסיף לו ריבית פיגורים. מעל הדרוש המשיב הוסיף כי המועד להוציא חשבונית מס הוא לאחר התשלום, ולא לפניו.

כב' רשמת ההוצל"פ דחתה את דרישת המבקש.

נקבע כי בהתאם לדין ולפסיקה רשם ההוצל"פ אינו מוסמך לפרש את פסה"ד אלא עליו לבצעו כלשונו. אין זה מסמכותה לבדוק האם המשיב- הזוכה פעל פעל או לא פעל להוצאת חשבוניות בגין העבודות שבוצעו על ידו ובגינן נקבע החיוב ברכיב 2 בפסה"ד. ככל שלשיטת המבקש היה מקום לאיין את החיוב או לשנותו, היה עליו לעתור בבקשה מתאימה לערכאה המוסמכת. מקום בו נקבע חיוב כספי ברור, וחיוב זה לא שונה, הרי שעל החייב לשלמו ואין הצדקה להפחתת הריביות החלות על אותו רכיב חיוב, בהינתן שלא שולם.

כמו כן, צוין כי מעת שיועברו לידי המשיב כספי החוב, עליו לפעול בהתאם להוראות הדין בנוגע לתשלום מס, ואף לעניין הנפקת חשבונית נדרשת בנוגע לתשתום החוב. ככל שלא יפעל כדין, הדבר צריך להתברר בפני הרשות הרלוונטית.

4. המבקש הגיש ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 15.7.25 בה נדחתה טענת "פרעתי" ביחס לטענות המבקש בעניין "המע"מ, חובת הנפקת חשבוניות ןניכוי מס במקור"- עש"א 32156-08-25.

בפסה"ד שניתן ביום 4.11.25 נדחה הערעור.

נקבע כך:

"לא נפל פגם בהחלטת הרשמת ויש לאמצה מטעמיה. צדקה הרשמת בקביעתה שהיה עליה לבצע את הפסיקתה ככתבה וכלשונה. הפסיקתה אינה קובעת שתשלום המע"מ המופיע בסעיף 2 לפסיקתה מותנה בהנפקת חשבונית מס, ואין זה בסמכותה של הרשמת לדון בשאלה אם חלה חובה להנפיק חשבונית מס בענייננו, מתי חלה חובה זו, ואם היא קוימה - כל זאת כשהפסיקתה אינה מתייחסת לכך. ככל שסבר המערער שהפסיקתה אינה משקפת את פסק הדין, ושהיה צריך להיכלל בה תנאי שלפיו הסכום ישולם כנגד הנפקת חשבונית מס, היה עליו לנקוט הליך מתאים לשינוי הפסיקתה. כך היה עליו לנהוג גם במקרה של סתירה נטענת (ואיני אומר שיש כזו) בין פסק הדין לבין הפסיקתה. בנסיבות אלו היה על המערער לשלם את הסכום, וככל שהמשיב לא היה מנפיק לו חשבונית מס והדבר היה גורם לו נזק (למשל אם הייתה נשללת אפשרותו לנכות מס תשומות) - היה עליו להגיש תובענה מתאימה".

עוד נקבע כי פסקי הדין שהביא המבקש לתמיכה בטענותיו אינם מסייעים לו וכי הואיל והפסיקתא הייתה ברורה, לא נפל פגם בהחלטת הרשמת שלא לבקש הבהרה.

בימ"ש קמא גם עמד על כך שהוא סבור שאין מקום שרשמי הוצל"פ ידונו בשאלה מתי חלה חובה להוציא חשבונית מס ויתנו את תשלום פסק הדין בהוצאתה. האכסניה המתאימה לדון בשאלה זו היא ביהמ"ש המוסמך במסגרת הליך עצמאי ונפרד.

חריג לכלל זה הוא כאשר עולה מפסק הדין שמבוקש לבצעו או מפסיקתה שניתנת בעקבותיו, כי התשלום שנפסק ישולם כנגד חשבונית מס, שאז אין מנוס מכך שהרשם ידון בעניין כדי לקבוע אם פסק הדין נפרע.

מעל הדרוש צוין כי הצדדים לא הניחו תשתית משפטית כלשהי בשאלת החיוב במע"מ ומועדו. נקבע כי בנסיבות אלה ובשים לב לכך שיבמ"ש סבר שקביעת הרשמת נכונה, בימ"ש קמא לא מצא מקום להכריע בכך.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5. בבקשת רשות הערעור מבוקש לבטל את החלטת הרשמת בנוגע לדחיית טענות המבקש בעניין המע"מ, חובת הנפקת חשבוניות וניכוי מס במקור. להורות על מחיקת הריביות וריביות הפיגורים שנצברו על רכיב המע"מ המקורי, ולהורות למשיב להמציא חשבוניות מס כדין עבור כל התשלומים שקיבל, לחלופין, להעביר את רכיב המע"מ לידי רשויות המס.

תמצית טענות המבקש:

נטען כי לרשמת ההוצל"פ סמכות לדון ולהכריע בטענות הקשורות לעמידת המשיב בחובותיו עפ"י דיני המס, לרבות הנפקת חשבונית והעברת מע"מ, זאת במסגרת טענת "פרעתי". טענת "פרעתי" מאפשרת לחייב להעלות טענות הנוגעות לאירועים שהתרחשו לאחר מתן פסה"ד ומשפיעים על גובה החוב או אופן ביצועו. אי עמידת המשיב בחובותיו עפ"י שדיני המס היא נסיבה שהתרחשה לאחר מתן הפסיקתא.

עוד נטען כי המונח "מע"מ כחוק" בפסיקתה מחייב את המשיב לעמוד בכל הוראות חוק מס ערך מוסף, ובכלל זה הנפקת חשבונית מס כדין והעברת מע"מ לרשויות המס.

הרשמת דבקה בפרשנות מילולית של הפסיקתה, אולם הפרשנות התכליתית שלפיה עליה לבחון אם הונפקה חשבונית בגין העבודות ושולם מע"מ לאחר פסה"ד, מתיישבת עם עקרונות פרשנות משפטית. ואם יש עמימות פרשנית, היה עליה להפעיל את סמכותה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").

גביית כספי המע"מ וצבירת ריביות על סכום זה, מבלי שהמשיב העביר את המע"מ לרשויות המס, ומבלי שהנפיק חשבוניות מס כדין, מהווה עשיית עושר שלא כדין.

אי עמידתו של המשיב בחובותיו עפ"י דיני המס מהווה "טעמים מיוחדים" המצדיקים הפחתה או מחיקה של ריביות שנצברו על רכיב המע"מ, בהתאם לסעיף 81א4 לחוק ההוצל"פ.

הודגש כי חובת הנפקת חשבונית מס ותשלום מע"מ חלה על תמורת העסקה המקורית (עבודות הבנייה) ולא על הריביות שנצברו בתיק ההוצל"פ.

6. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א. עניינו של המבקש כבר נדון בשתי ערכאות.

עסקינן ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תדחה בקשתו עיוות דין חמור, וראה לעניין זה:ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

אציין כי אני נותנת החלטתי זו כדן יחיד, בהתחשב בכך שלא מצאתי לנכון לתת רשות ערעור וזאת עפ"י ההלכה ברע"א 5797/14 דוד נ' אהרון, סעיפים 12 ו- 15 (14.5.15).

ב. ענייננו אינו נופל לגדר החריגים.

הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת השלכות רוחב ואינה מעוררת שאלה שראוי לפי טיבה ומהותה לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

בנוסף, שוכנעתי כי דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין ממשי המצדיק מתן רשות ערעור.

ההליך שלפני נבחן בשתי ערכאות - רשמת ההוצל"פ ובימ"ש השלום, שדחו את טענות המבקש, ולא מצאתי בטיעוני המבקש עילה המצדיקה דיון במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי".

ג. בימ"ש השלום סבר כי כב' הרשמת הכריעה כפי סמכותה ובהתאם לחומר הראייתי שהונח בפניה.

פסק דינו של בימ"ש קמא עולה בקנה אחד עם הוראות הפסיקה בנוגע לשיקול הדעת המוגבל של רשם הוצל"פ בבואו להוציא לפועל פס"ד.

לפי הפסיקה, תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא "להוציא לפועל את האמור בפסקי הדין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו" (ראה: בע"מ 6154/15 פלונית נ' פלוני, סעיף 4 להחלטת כב' השופט זילברטל (24.9.15)).

עוד נקבע כי:

"ההוצאה לפועל אינה ערכאת ערעור, אף שלא אחת מנסים בעלי דין להשיג דרכה "מקצה שיפורים". "חובת ההוצאה לפועל לאכוף פסק דין, בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי" (רע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד, פ"ד מח (5), 785, 789, הנשיא שמגר)..." (ראה: רע"א 1557/06 עו"ד בן ציון שיפטן נ' עו"ד דוד קירשנבום, פסקה ח להחלטת כב' השופט רובינשטיין (12.7.06)).

הנימוקים של כב' השופט סג"נ טל חבקין מדברים בעד עצמם.

טענות המבקש נדונו ונבחנו ע"י בימ"ש השלום ונדחו באופן מנומק ומשכנע ולא מצאתי כל טעם להתערב בפסק דינו בגלגול שלישי.

7. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

העירבון יושב למבקש באמצעות בא כוחו.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.