לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם אייל רוזין) בתיק מס' 514251-11-20. בקשת הרשות לערער מופנית כלפי החלטות כב' הרשם מיום 27.10.2025 ומיום 10.11.2025.

לאחר עיון בבקשה להארכת מועד ובבקשת הרשות לערער, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד, ולהורות בהתאם על מחיקת בקשת רשות הערעור.

להלן נימוקיי לכך, בתמצית:

1. המועד שבו מתחיל להיספר לוח הזמנים להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הוא מועד ההחלטה מיום 27.10.2025 - היא ההחלטה המהותית. ההחלטה מיום 10.11.2025 היא החלטה טכנית, שעניינה יישום ההחלטה הראשונה. המועד הנכון להגשת בקשת רשות ערעור היה, אפוא, לא יאוחר מיום 16.11.2025 - כחודש וחצי לפני המועד שבו הוגשה הבקשה בפועל.

2. הטעם שהציג ב"כ המבקשים כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד משמעותית כזו (כך שלמעשה עמד לרשות המבקשים זמן ארוך פי שלושה מזה העומד להם על פי התקנות) היה מחלת השפעת שתקפה אותו.

3. גם אם אניח כי שפעת שתקפה את ב"כ המבקשים יכולה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד, וכלל אינני משוכנע כי כך הוא, באשר אין כל מניעה להיעזר בעו"ד אחר, הרי עיון באישורי המחלה מלמד, כי בחלק ניכר מהתקופה הרלוונטית, ולמעשה - ברוב התקופה הרלוונטית להגשת הבר"ע - לא שהה ב"כ המבקשים בחופשת מחלה. כך נספח 3 (אישור מחלה) מכסה את התקופה שמיום 26.10.2025 ועד 30.10.2025, ואישור המחלה שאחריו - מתחיל ביום 13.11.2025 (3 ימים לפני תום תקופת הערעור) ועד 26.11.2025. בנסיבות אלה, ניתן לראות כ-13 מתוך 20 הימים הנתונים להגשת בר"ע - היו ימי עבודה, שבהם לא שהה ב"כ המבקשים בחופשת מחלה. מניין זה של ימים אפשר לב"כ המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור במועדה, ולכל הפחות - להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד, שאז, כידוע, נבחנת הבקשה ביתר גמישות. די בכך כדי לקבוע, כי מחלתו של ב"כ המבקשים אינה יכולה להיחשב "טעם מיוחד" לעניין הארכת מועד.

4. לא זו אף זו: גם כאשר לשיטתו של ב"כ המבקשים חלפה המניעה הרפואית, לא הזדרז ב"כ המבקשים בהגשת הבקשה, אלא המתין לא פחות מ-3 שבועות - שהם, למעשה, מלוא ימי הערעור הקבועים בתקנות - עד שהגיש את בקשת הרשות לערער ואת הבקשה להארכת מועד. מצופה היה כי ב"כ המבקשים יזדרז ויגיש, לכל הפחות, בקשה להארכת מועד מיד עם שובו לעבודתו, וההנמקה שנתן לשם כך, אינה מניחה את הדעת - לשון המעטה: בית המשפט אינו מתערב בקביעת סדר העדיפויות והדחיפות בניהול משרדו של ב"כ המבקשים, אולם לא ניתן להלום המתנה של 3 שבועות בהגשת בקשה שהמועד להגשתה חלף עבר זה מכבר, ולנמק זאת ב"צבירה חמורה של התחייבויות מקצועיות דחופות שהצטברו במהלך 34 ימי המחלה" (סעיף 21 לבקשת הארכה). מקום שבו המועד להגשת הבר"ע חלף כמעט חודש ימים לפני שובו של ב"כ המבקשים לעבודתו, והוא לא הגיש אפילו בקשה להארכת מועד - דומה כי קשה למצוא הליך דחוף יותר לעסוק בו, והעובדה כי הוא בחר לתעדף הליכים אחרים - אין בה כדי להצדיק ארכה.

5. הפועל היוצא הוא, שאני קובע כי המבקשים לא הצליחו להציג "טעם מיוחד" להארכת המועד. אולם גם עיון בהחלטה לגופה ובנימוקי בקשת הרשות לערער מורה כי אין הצדקה להאריך את המועד, שכן סיכויי הבר"ע לגופה - אינם גבוהים.

6. ההחלטות נושא הבר"ע נוגעות לקביעת שכר טרחת כונסי הנכסים. החלטת הרשם בנוגע לקביעת שכר הטרחה - מנומקות היטב, מבוססות על הפרקטיקה הנוהגת, על הפסיקה ועל התקנות הרלוונטיות. בקשת הרשות לערער אינה מעלה טעות משפטית או עובדתית בהחלטות, ודאי לא כזו המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור, ודאי לא במידה המצדיקה הארכת מועד - כאמור, למועד הארוך כמעט פי 3 מזה שקבע מתקין התקנות.

7. בנסיבות האמורות, הבקשה להארכת מועד - נדחית. ממילא נדחית גם בקשת הרשות לערער, והמזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.