רע"א 53049-11-25

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת י' ייטב) בת"א 35153-02-23 מיום 6.11.2025, שבגדרו התקבלה בקשת המשיבה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ו-הוועדההרפואית), לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק).

2. ביום 13.1.2021 נפגע המבקש בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה נגרמו למבקש נזקי גוף שפגעו בתפקוד ידו השמאלית, לצד נזקים נוספים. בעקבות התאונה עבר המבקש מספר טיפולים במטרה לשפר את תפקוד היד. ביום 1.9.2022 קבעה הוועדה הרפואית נכות צמיתה למבקש בשיעור של 37% – חלקה בשל הפגיעה בתפקוד היד.

3. ביום 15.2.2023 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו. בתביעתו הסתמך המבקש על קביעת הוועדה הרפואית האמורה, זאת לפי סעיף 6ב לחוק.

4. במסגרת ניהול התביעה הגישה המשיבה בקשה להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק. המשיבה טענה, כי מעת קביעת הוועדה הרפואית חל שיפור מהותי במצבו של המבקש, המצדיק להתיר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתה, במסמך רפואי מיום 14.5.2025 המתעד בדיקה רפואית עדכנית שנערכה למבקש (להלן: הבדיקה העדכנית) צוין כי "לא היו תלונות אורתופדיות", כי "אין רגישות במישוש" וכי "אחן הגבלה בתנועות [צ"ל אין – י"ו] (להלן: המסמך הרפואי שהגישה המשיבה). בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, תוך שקבע כי "מכתבו של האורתופד, אשר בדק את התובע ביום 14.5.2025, מעלה לכאורה את האפשרות שאכן ברבות השנים חל שינוי עובדתי מהותי במצבו של [המבקש – י"ו]".

5. על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שלפניי. בגדרה נטען, בעיקרו של דבר, כי הבדיקה העדכנית הייתה בדיקה "חד פעמית" ו"שטחית", אשר נערכה, לטענתו, ללא עיון בתיעוד קודם וכי ממילא אין במסגרתה כל קביעה רפואית מהותית המצדיקה להתיר להביא ראיות לסתור. בתוך כך נטען, כי הבדיקה נערכה לשם הנפקת אישור רפואי למעסיק פוטנציאלי, ואין להסיק ממנה כל מסקנה מעבר לכך. לבקשתו צירף המבקש מסמך רפואי של סיכום הבדיקה העדכנית (להלן: המסמך הרפואי שהגיש המבקש).

יצוין כי עיון במסמך הרפואי הנ"ל, העלה כי אין הלימה בינו לבין המסמך הרפואי שהגישה המשיבה המתעד את אותה בדיקה רפואית. כך, המשפטים המתארים את השיפור במצבו של המבקש המפורטים במסמך הרפואי שהגישה המשיבה, כמתואר לעיל, נעדרים מן המסמך הרפואי שהגיש המבקש. לפיכך, הוריתי למבקש להבהיר את הפערים האמורים. בהבהרה שהוגשה, טען המבקש כי "חוסר ההלימה בין המסמכים נובע מכך שהמבקש פנה לרופא בקופת החולים, מתוך רצון להתקבל לעבודה ולהקטין את נזקיו". כן חזר המבקש על יתר טענותיו בבקשה; זאת, ללא כל התייחסות לפערים האמורים.

6. לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

7. כלל הוא כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לבקשות להביא ראיות לסתור (ראו, מני רבים: רע"א 3657/22 י.ס נ' חדד, פס' 9 ‏(‏6.7.2022‏); רע"א 6578/19 פלונית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פס' 5 ‏(‏21.11.2019‏)‏‏‏‏); זאת, בפרט כאשר מדובר בהחלטה המתירה להביא ראיות לסתור, כבענייננו (ראו: רע"א 26736-06-25 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פס' 5 ‏(‏2.12.2025‏); רע"א 7847/23 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פס' 6 ‏(‏6.11.2023‏)‏‏‏‏). לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי קבע, לאחר שעיין בחומר שהובא לפניו, כי מתקיימים טעמים מיוחדים שעניינם בשינוי נסיבות אפשרי, המצדיקים להתיר להביא ראיות לסתור (וראו לעניין זה: רע"א 7598/20 פלונית נ' פלוני, פס' 23-22 ‏(‏29.6.2021‏)‏‏). קביעה זו מבוססת היטב, שכן הדברים עולים מפורשות מהמסמך הרפואי שהגישה המשיבה המתעד את הבדיקה העדכנית, שם צוין כאמור, בין היתר, כי אין הגבלה בתנועות (אעיר כי בהיעדר כל הסבר מפי המבקש בנוגע לפערים בין שני המסמכים, אין לי אלא להניח כי המסמך הרפואי שהגישה המשיבה הוא המסמך האותנטי של סיכום הבדיקה העדכנית).

8. בשים לב לכל האמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו (06 ינואר 2026).