5. המבקשת ציינה, כי נספחי התביעה בכללם הדוחות המפורטים אודות חובות המשיבה, כמו גם מכתב ההתראה שנשלחה אליה ותצהיר מנהלת תחום חובות מעסיקים במבקשת, הגב' נזנין סימן טוב, שניתן בתמיכה לבקשה, מספיקים לצורך הוכחת קיומה של עילת התביעה.

6. זאת ועוד, לעניין ההכבדה נטען כי עצם ההימנעות מהעברת התשלומים ללא כל הודעה מוקדמת מהווה "תשתית ראייתית המעידה על מצבו הפיננסי והכלכלי של המעסיק ועל חוסר יכולת לשלם את חובותיו" וכי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין שעה שלכתחילה מטרתו של העיקול למנוע מהמחזיק בנכס לסכל את פירעון החוב באמצעות הברחתו ו/או העברת הזכויות בו לאחר.

המסגרת הנורמטיבית

7. תקנות 94-110 לתקסד"א חלות בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. תקנה 95(ב) לתקסד"א קובעת כדלקמן:

"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה".

בנוסף, בתקנה 103(א) לתקסד"א העוסקת באופן ספציפי בהטלת עיקול, נקבע כך:

"בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין".

8. הנה כי כן, צירוף ההוראות דלעיל מלמד כי על המבקש להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד להצביע הן על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (להלן - דרישת העילה), והן על קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (להלן - דרישת ההכבדה) במצטבר (ראו לדוג': סע"ש (תל אביב-יפו) 41154-08-24 גיא פרץ - א.י.ש פוד טראקס קומפני בע"מ (4.9.2024) בפסקה 9).

9. ודוק, עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה" שכן יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של המשיב שהינה זכות יסוד, עוד בטרם התבררה התביעה נגדו לגופה (רע"א 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ (2.10.1995), בפסקה 3).

10. בהתאם, על בית הדין "לייחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן" (שם; רע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ, פ"ד נב(1) 193, 197 (1998)). ממילא, "לא די בחשש טבעי המקונן בלבו של מבקש כדי להצדיק הטלת עיקול על המשמעויות הכרוכות בו" (עניין גיא פרץ דלעיל, בפסקה 32) ויש אפוא להציג ראיות מוצקות דיין, מהן ניתן יהיה ללמוד "אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין" (רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997)).

11. מעבר לאמור, על בית הדין להתחשב ב"נזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני" (ע"ר (תל אביב-יפו) 15332-01-24 עבד אלמהדי מימה - מר משה בן ישי (26.1.2024), בפסקה 8) ולהביא בחשבון אף את תום ליבו של המבקש.

12. כמו כן, יש להתחשב במידת השיהוי בהגשת הבקשה. יפים בהקשר זה הדברים שהשתרשו בפסיקה מזה שנים רבות:

"באשר ל'שיהוי', אין זה מן הנמנע כי בית-הדין יביא גורם זה במניין שיקוליו. במקרה שלפנינו, יש לעובדת השיהוי חשיבות רבה, שכן המערער השהה את פנייתו לבית-הדין זמן רב יתר על המידה, ושתיקת המערער במשך תקופה ארוכה כל כך... מלמדת, על פניה, שהעניין לא היה דחוף כלל, ומה על בית-הדין עתה 'לצאת מכליו' כדי להעניק סעד למערער?"

(תב"ע (ירושלים) תש"ן/ 11-13 אליעזר פרנקל - יאיר שילה, פד"ע כא(2) 75, 78 (1989)). מידת השיהוי בהגשת הבקשה מקרינה אפוא, על מבחן ההכבדה האמור לעיל, שכן היא מהווה אינדיקציה לחשש שבבסיסו.

13. כללו של דבר, בבואו לבחון בקשה למתן צו עיקול זמני על בית הדין "לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זאת נובעת משתיים: (1) התובע נושא בנטל ההוכחה; (2) זכות הקניין הינה זכות חוקתית" (בש"א 4459/94 עמנואל סלמונוב נ' משה שרבני, פ"ד מט(3) 479, 482 (1994)).

דיון והכרעה

14. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובכלל חומר התיק הגעתי למסקנה כי יש לדחותה. להלן אפרט נימוקיי. יצוין, כי משמדובר בבקשה לצו זמני במעמד צד אחד האמור להלן הוא ברמה הלכאורית בלבד, ובטרם נפרשה בפני בית הדין מסכת הראיות בשלמותה.

15. בענייננו וכפי שצוין, הבקשה נתמכה בתצהיר הגב' נזנין סימן טוב, המשמשת כמנהלת תחום חובות מעסיקים במבקשת. התצהיר האמור הפנה לדוחות שצורפו לכתב התביעה ובהם פירוט החוב. בשלב זה, ומשמדובר בחוב סטטוטורי של המשיבה כמעסיקה נראה כי די בראיות אלה לצורך עמידה במבחן העילה.

16. ברם, המבקשת טענה כי חוב המשיבה נובע מכך שהאחרונה הפסיקה להעביר את התשלומים הסדירים בגין ההפקדות לקרן הפנסיה של עובדת כבר בחודש אפריל 2023, ואולם מאז ועד ליום 5.1.2026, מועד הגשת התביעה והבקשה לבית הדין, חלפו כשנתיים ותשעה חודשים כך שהבקשה הוגשה בשיהוי.

17. ככל שעלה חשש כי המשיבה תבריח נכסיה ו/או כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לשאת בתשלום שייתכן וייפסק בסופו של יום באופן המהווה הכבדה על ביצוע פסק הדין, מצופה היה כי המבקשת תפעל באופן מיידי ולא תמתין עם פנייתה לבית הדין זמן כה ממושך.

18. בנוסף, לא ברור מדוע המתינה המבקשת חודשים ארוכים ממועד הפסקת התשלומים באופן סדיר, כאמור כבר בחודש אפריל 2023, ועד ששלחה מכתב התראה למשיבה בעניין החוב בחודש נובמבר 2023.

19. התנהלות זו של המבקשת ומידת השיהוי שנקטה בה מלמדות על כך שאף היא עצמה אינה כה חוששת מהכבדה אפשרית על ביצוע פסק הדין:

"...מבקש סעד הנעדר "ניקיון כפיים", או מבקש שהשתהה יתר על המידה בפנייתו לבית הדין, לא יזכה לסעד של צו מניעה זמני. אחד השיקולים שעל בית הדין לשקול בדונו בבקשה לצו מניעה זמני הוא מידת השתהותו של המבקש בהגשת בקשתו, שכן שתיקה שאין בצידה הסבר מניח את הדעת מעידה כי העניין כלל אינו דחוף מבחינת מבקש הצו..."

(יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה כרך א, פרק 19, עמ' 53 (2004), להלן - לובוצקי).

20. ודוק היטב, חשש המבקשת לפיו הימנעות המשיבה מלהעביר את התשלומים מעידה על מצב כלכלי רעוע ועל חוסר יכולתה של המשיבה לשלם את חובותיה, הוא חשש ספקולטיבי, שלא נתמך בראיות חיצוניות כלשהן, בעוד שעל פי הפסיקה "לא די בחשש טבעי המקונן בלבו של מבקש כדי להצדיק הטלת עיקול על המשמעויות הכרוכות בו" (עניין גיא פרץ דלעיל, בפסקה 32) ויש אפוא להציג ראיות מוצקות דיין, מהן ניתן יהיה ללמוד "אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין" (רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997)).

21. נמצא, כי השערות באשר למצבה הפיננסי של המשיבה - גם אם יש בהן היגיון - אינן מספיקות בכדי לעמוד במבחן ההכבדה ועל המבקשת היה להציג "ראיות ראויות וחד משמעיות" (סע"ש (חיפה) 15802-07-14 זוהר כץ - ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ (28.7.2014), בפסקה 10 והאסמכתאות שם) וכזאת לא עשתה.

22. אשר למאזן הנוחות - יש לזכור כי באיזון שבין האינטרס של מבקש העיקול ובין זה של המשיב לבקשה, ביכרה הפסיקה את זה של האחרון באופן עקרוני, שהלוא נטל ההוכחה מוטל ממילא על מבקש העיקול ומשום שככל שתיענה הבקשה ויוטל עיקול, תיפגע בהכרח זכות הקניין של המשיב, שהינה זכות חוקתית שהפגיעה בה אמורה להיעשות במתינות. מעבר לכך, "עוד יש להביא במסגרת עריכת האיזון האמור, את העובדה שהמבקש (התובע) מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות המשיבה (המשיבה), עוד קודם שזכה בפסק דין לטובתו" (בש"א (חיפה) 1059/04 ליאוניד כצנלסון - עיזבון המנוחה פנינה רוזן (28.3.2004), בעמ' 4).

23. בנוסף, משעה שהמשיבה הינה חברה פעילה, כפי שעולה מנסח רשם החברות שצורף לבקשה, הרי שיש להביא בחשבון ביתר שאת את הנזק הממשי שייגרם לפעילותה השוטפת ככל ויוטל העיקול המבוקש (תב"ע (תל אביב-יפו) 11-7-מד יחיאל דוד - ארטיס הסברה ואירועים בע"מ, פד"ע י"ז א' (1984); לובוצקי (מהדורת 2016), פרק 18 בעמ' 33).

סוף דבר

24. לא שוכנעתי כי המבקשת הצביעה על חשש סביר כי אי מתן צו העיקול המבוקש יביא להכבדה על פסק הדין, ובנסיבות העניין לא יהיה זה צודק להטיל עיקול על נכסי המשיבה, בשים לב שממילא "אין להקל ראש ולהטיל עיקולים כדבר שבשגרה" (בש"א (תל אביב-יפו) 3894/04 ד"ר אירינה רום - עזבון המנוח ד"ר מזור זלמן סלי (4.4.2004), בפסקה 3). משכך, הבקשה נדחית.

25. היות שמדובר בבקשה במעמד צד אחד ולא הוגשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

26. מזכירות בית הדין תשלח החלטה זו לב"כ המבקשת בלבד.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ו, (07 ינואר 2026), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.