עע"ם 4457/23

לאחר שנשמעו טענות הצדדים ראינו לדחות את הערעור.

ככל שהטענות בערעור מכוונת כנגד הקביעות בעניין זכאותה הנטענות של המערערת לפי חוק השבות, התש"י-1950, כנכדה של יהודי, לא ראינו להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים אותה בתוקף סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. שחלה כאן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

לצד זאת, ובהתאם להתפתחויות שחלו בינתיים ולשיג ושיח עם בא-כוח המשיבים, מובהר כדלקמן:

1. ההחלטה העדכנית בעניין מעמדה של המערערת מכוח היותה אלמנה של יהודי התקבלה לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהתאם להלכה שנפסקה בדנג"ץ 7335/21 שרת הפנים נ' מרינצ'בה)‏13.11.2023(. המערערת זכאית לנקוט בהליך משפטי בעניינה של ההחלטה העדכנית, ושני הצדדים שומרים על טענותיהם.

2. המערערת רשאית לנסות ולמצות הליכים בכל הנוגע לבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. בהקשר זה הוסכם כי המערערת תוכל לחזור ולפעול במסלול זה, לרבות על דרך הגשת ערר, חרף חלוף הזמן ובלבד שתעשה כן בתוך פרק הזמן שנקצוב. מובהר אפוא כי על המערערת לעשות כן לא יאוחר מיום 8.3.2026.

סוף דבר: הערעור נדחה, בכפוף לאמור לעיל.

בנסיבות שתוארו אין צו להוצאות בערכאתנו.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו (07 ינואר 2026).