בא-כוח העורר: עו"ד מוסטפא שאמי

באת-כוח המשיבה: עו"ד רעות שלו (תביעות תעבורה - ירושלים)

הערר הנדון הוגש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופט ניר נחשון) בתיק בפ"ת 8900-12-25 מיום 5.1.2026. בהחלטה נקבע כי העורר פסול מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו (תתע"א 8620-12-25), שעניינם כתב אישום שעל-פיו ביום 5.12.2025 עבר העורר עבירת נהיגה בשכרות (סעיף 62(3) בפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן - הפקודה)) ובעבירת סירוב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר (סעיפים 62(3), 64ד(א) ו-64ב(א1) בפקודה). תקופת הפסילה נקצבה לשניים-עשר חודש.

עיינתי בתיק בית המשפט קמא ובכתב הערר, שמעתי את באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי היום וכן עיינתי במקצת חומרי החקירה הרלוונטיים לטענות שנטענו. כמו כן צפיתי בקטעים מתוך הסרטונים הרלוונטיים לעבירה המתעדים את בדיקת העורר וכן עיינתי בגיליונות הרשעותיו הקודמות, ההרשעות הפליליות וההרשעות בעבירות תעבורה.

לאחר כל זאת, נמצא כי יש לדחות את הערר מטעמי החלטתו של בית המשפט קמא, שעיקריהם יובאו עתה בתמצית.

2. כפי שאמנם נקבע בהחלטת בית המשפט קמא ובניגוד לטענותיו של בא-כוח העורר, לא נמצא כל כרסום או חסר ראייתי בראיות שברשות המשיבה, המוכיחות לכאורה, כי העורר עבר את העבירות שבהן הואשם.

העורר טען לפגמים שנפלו באופן שבו ערך השוטר את בדיקת השכרות לעורר, אך לא רק שלא נמצא אף לא אחד מאותם פגמים שלהם טען, אלא שלחובת העורר עומדות ראיות נוספות שלפיהן לכאורה עבר את העבירות. בכלל זה ממצאי בדיקות הנשיפון שהעלו בבדיקה הראשונה תוצאה של 740 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף ובבדיקה השנייה התוצאה הייתה 720 מיקרוגרם. בדומה, בבדיקת הינשוף הראשונה התוצאה הייתה 600 מיקרוגרם (כמעט פי שלושה מהקבוע בתקנה 169א בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961).

מאופן התנהלות העורר עף עלה לכאורה, כי הוא ניסה להכשיל את הבדיקות, אף שניתנה לו הזדמנות נוספת והוא אף נכשל במבחן המאפיינים. כמתואר בהחלטת בית המשפט קמא, העורר נכשל במבחן ספירת הצעדים ועצר במבחן הבאת האצבע לאף.

לכל האמור יש להוסיף את העובדה שבפועל, טענות העורר נטענו בלי שנתמכו בדבר מתוך חומר הראיות, כך שדי בכך כדי לדחות את טענותיו.

3. העורר הוא יליד שנת 1997 וברשותו רישיון נהיגה משנת 2016. במהלך פחות מעשר השנים שבהן הוא מחזיק ברישיון, הוא צבר עשרים הרשעות בעבירות תעבורה, בהן גם הרשעה משנת 2020 בעבירת נהיגה בשכרות והרשעה משנת 2019 בנהיגה בניגוד למופע אדום ברמזור. נכון להיום תלויים נגדו שישה הליכים, חמישה בבית משפט לתעבורה ועוד ברירת משפט שבעניינה טרם שולם הקנס.

אפילו ייטען כי חלק מעבירות שבהן הורשע העורר הן טכניות במהותן או כי אינן ברף חומרה גבוה, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שדי ריבוי העבירות כדי להצביע על מגמת אי כיבוד החוק. כל זאת בעוד שלכך מצטרפת גם הרשעה של העורר משנת 2021 בעבירות הפרעה לשוטר, איומים וניסיון תקיפה.

4. מכל הטעמים האמורים, לנוכח חומרת העבירות ובהתחשב בעברו של העורר, בצדק קבע בית המשפט קמא כי לפסול אותו מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים. כפי שנקבע לא אחת ובין השאר בפסיקה שאליה הפנה בית המשפט קמא (רע"פ 861/13 קאייס אחמד פנאדקה נ' מדינת ישראל (6.2.2013) פסקה 9), נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה והיא אף אחד הגורמים המרכזיים לתאונות דרכים ולתוצאותיהן הקשות. נהיגה בשכרות מסכנת את שלום הציבור ופוגעת בביטחונו ולפיכך יש להרחיק מהכביש את מי שהואשם בה ונמצא כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה.

בכל האמור יש כדי להצדיק את פסילת העורר מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים. אף לא נמצאה הצדקה לקצר את תקופת הפסילה שנקצבה.

הערר נדחה.

בהסכמת הצדדים, ההחלטה ניתנת בהיעדרם. המזכירות תמציא את ההחלטה אל הצדדים.

ניתנה היום, י"ח בטבת תשפ"ו, 7ב ינואר 2026, בהיעדר הצדדים.