במסגרת הבקשה שב התובע וטען שהנתבעת מקפחת אותו בכל האמור באפשרות פרישה במסגרת פרישת מייסדים שכן היא דורשת ממנו לחתום על סעיף מיצוי תביעות וטענות כחלק מהסכם הפרישה. במסגרת התביעה המתוקנת ביקש התובע שיינתן צו עשה המחייב את הנתבעת לקדם מיידית מהלך של פרישה מבלי שיידרש לוותר על תביעתו, צו המורה על מחיקת סעיפי מיצוי הזכויות מטופס הבקשה לפרישה לפנסיה תקציבית מקודמת למייסד ולחילופין - סעד של פיצוי בסך 50,000 ₪ לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשנ"ח־1998 (להלן - חוק השוויון).

4. אגד טענה שהתובע מנוע ומושתק מלבקש תיקון של התביעה. עילת האפליה הועלתה עוד בכתב התביעה בתביעה הנוספת והתובע הצהיר בה מפורשות (סעיף 38 לתביעה הנוספת) שאין בכוונתו לתבוע פיצוי כספי בגין ההפלייה הנטענת ביחס למייסדים אחרים, וכך צוין מפיו גם בדיון שהתקיים ביום 3.8.2025. התובע לא הסביר מדוע לא כלל עילה זו בתביעה המקורית או הנוספת ומדוע שינה את עמדתו בנוגע למהות טענותיו. למקרה שבית הדין יעתר לבקשה, עתרה אגד לחיובו בהוצאות התיקון. לשיטתה, בעת פסיקת ההוצאות על בית הדין להתחשב בכך שבקשות קודמות של התובע נדחו מבלי שחויב בהוצאות.

5. מכיוון שבנוסח כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה מיום 15.8.2025 לא צוינו העילות והסעדים שבכתב התביעה המקורי - התובע התבקש להבהיר אם כתב התביעה המתוקן בא במקום כתבי התביעות שהוגשו עד אותו שלב (החלטה מיום 29.10.2025).

בהודעת הבהרה (מיום 8.11.2025) ציין התובע כי נוסח כתב התביעה המתוקן המוצע שצורף לבקשה מיום 15.9.2025 "נועד לתקן אך ורק את ההליך סע"ש 43335-07-25".

בהחלטה מיום 8.11.2025 בית הדין הבהיר כי כבר נקבע כי ההליכים יידונו במאוחד ולפיכך, אם בדעת התובע לבקש תיקון של כתב התביעה, רצוי שהנוסח המתוקן יתייחס לשני ההליכים. מכיוון שלא כך נעשה, בית הדין לא מצא לנכון לבחון את הבקשה לגופה.

6. ביום 19.11.2025 הגיש התובע בקשה מתוקנת לתיקון כתב התביעה לה צרף נוסח מוצע של כתב תביעה מתוקן המתייחס לשני ההליכים במאוחד.

כעולה מהבקשה ומנוסח כתב התביעה המתוקן המוצע - התובע עותר לחיוב אגד בפיצוי בסך 420,000 ₪ (170,000 ₪ כפיצוי בגין התעמרות והתנכלות; 120,000 ₪ בגין אי קיום שימוע בטרם נטילת סמכויות; 80,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח־1998; 50,000 ₪ בגין הפרת חוק השוויון)

אשר לטענת ההפליה בניגוד לחוק השוויון נטען בכתב התביעה המתוקן המוצע (סעיפים 72 ואילך) כי הצבת דרישה לוויתור על תביעות כתנאי להתקשרות בהסכם פרישה מוקדמת למייסד מהווה הפליה אסורה על רקע השקפה. התובע טוען (סעיף 73 לכתב התביעה המתוקן) כי "השקפה הינה נקודת מבט, תפיסת עולם, דעה עמדה. וזו כוללת בחובה גם הליך הגשת תביעה בידי עובד."

בנוסף, התובע עותר למתן צווי עשה קבועים: צו המחייב את הנתבעת "לקדם מיידית מהלך של פרישה במסגרת מבצע פרישת מייסדים" מבלי שהתובע יידרש לוותר על תביעותיו נגד אגד; וכן צו המורה לאגד למחוק מטופס בקשת פרישה לפנסיה תקציבית מוקדמת למייסד את סעיף מיצוי הזכויות.

7. בתגובה לבקשה המתוקנת, חזרה אגד על כך שהתובע מושתק מלשנות את חזית טענותיו, במיוחד כשלא ניתן כל הסבר מדוע הסעד מכח חוק השוויון לא נתבע מלכתחילה ולאחר שהתובע הצהיר כי לא ידרוש פיצוי על יסוד טענה להפליה לעומת מייסדים אחרים.

עוד חזרה אגד על בקשתה לחיוב התובע בהוצאות, בין אם תתוקן התביעה ובין אם הבקשה תידחה, בהתחשב בטירחה הכרוכה בהגשת תגובות לבקשות השונות ובשל הניהול הלא יעיל של ההליך.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מתירה את התיקון בכפוף לחיוב התובע בהוצאות.

8. תקנה 41(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת את סמכותו של בית הדין לאפשר תיקון של כתבי הטענות בכל שלב משלבי הדיון.

בית הדין מונחה לנקוט גישה ליברלית, וככלל ייעתר לבקשות לתיקון כתב התביעה מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפיצוי בכסף, והתיקון יועיל לבירור הפלוגתאות.

לצד זאת, על בית הדין להביא בחשבון לא רק את האינטרס של התובע למיצוי עילות תביעתו אלא גם את השיקולים הבאים: התנהלות התובע, המשמעות של היענות לבקשה מבחינת ההליך וניצול זמנו של בית הדין, "עינוי הדין" שנגרם לנתבע ואת זכותו של הנתבע להליך הוגן (בר"ע (ארצי) 14760-03-12 עמוס אפלברג - IDIמכון היהלומים הישראלי בע"מ (15.7.2012)).

9. על אף שהתביעה המקורית הוגשה לפני כשנה וחודש, אנו מצויים עדיין בשלביו המוקדמים של בירור ההליכים. נימוק זה תומך בקבלת הבקשה.

בנוסף, התיקון המבוקש יאפשר לתובע למצות את עילות התביעה בנוגע להצבת תנאי של ויתור על תביעות בטופס הבקשה להצטרף להסדר הסכם הפרישה. טענת ההפלייה הועלתה עוד בתביעה הנוספת. באותו שלב הטענה הועלתה מבלי שנתבע לצידה סעד של ממש מכח חוק השוויון, אלא פיצוי בסך 1 ₪ בלבד כאמור בסעיף 30 לתביעה הנוספת. אפשרות מיצוי העילות באמצעות התיקון תומכת בקבלת הבקשה.

יודגש שאין באמור כדי להוות משום הבעת דעה בנוגע לסיכויי התביעה בעילה זו לגופה. יוער כבר בשלב זה כי הטענה לפיה הצבת תנאי זה מהווה הפליה על רקע "השקפה" כהגדרת המונח בסעיף 2 לחוק השוויון - אינה חפה מקשיים. אגד לא טענה בתגובתה לבקשת התיקון שהתביעה המתוקנת אינה מגלה עילה בהיבט זה, ולפיכך אין מקום להידרש לשאלה זו כעת.

10. מנגד, לא הובא טעם של ממש מדוע התביעה בעילה מכח חוק השוויון לא נתבעה עוד בתביעה המקורית, וכיצד הוספת סעד בדמות פיצוי בסך 50,000 ₪ מתיישבת עם הצהרותיו של התובע בשאלה זו כמפורט בתביעה המקורית ובדיון. התנהלות זו של התובע פגעה ביעילות בירור ההליך.

פגיעה זו ניתנת לפיצוי כספי ואין בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

11. סוף דבר - הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

הנתבע ישא בהוצאות התיקון בסך 4,000 ₪, שישולמו לידי הנתבעת תוך 30 ימים. בקביעת סכום ההוצאות התחשבתי בכך שהנתבעת נאלצה להגיש מספר תגובות לבקשות ותיאלץ להגיש כתב הגנה מתוקן, בכך שהתובע לא הסביר את התנהלותו הדיונית ומדוע הסעד הכספי בגין העילה מכח חוק השוויון התווסף רק במסגרת התיקון הנוכחי, כמו גם בכך שהתובע לא חויב בהוצאות בגין הבקשה לסעד זמני על אף שהבקשה נדחתה.

12. המזכירות תעביר את כתב התביעה המתוקן (בנוסח שצורף לבקשה מיום 19.11.2025) לתיקיית כתבי הטענות.

התובע ישלם את הפרשי האגרה תוך 7 ימים.

הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 ימים.

הדיון המוקדם שנקבע ליום 5.2.2026 יבוטל. החלטה בדבר המשך ההליכים תינתן לאחר שיוגש כתב הגנה מתוקן.

התיק יובא לעיון ביום 8.2.2026 לשם מעקב אחר הגשת כתב הגנה מתוקן ומתן החלטה בדבר המשך ההליכים בתיק.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, (06 ינואר 2026), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.