7. המבקש קיבל את הודעת תשלום הקנס לידיו במועד ביצוע העבירה. לרשות המבקש עמדו 3 חודשים להגשת הבקשה להישפט. בהתאם להודעת תשלום הקנס היה על המבקש לשלם את הקנס או להגיש בקשה להישפט עד ליום 30.10.2025. בהודעת תשלום הקנס מפורטות שתי דרכי הגשת בקשה להישפט. האחת, באמצעות דואר רשום והשנייה באמצעות אתר האינטרנט. המבקש לא הוכיח כי נסיבותיו האישיות שפורטו בבקשה מנעו ממנו להגיש בקשתו במועד.

8. לפיכך, אני קובעת כי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

חשש לעיוות דין

9. המבקש לא העלה כל טענה לעניין העבירה עצמה, ולא כפר בביצוע העבירה. גם אם היה כופר בה, אין די בעצם כפירה בביצוע העבירה כדי להקים טענה של עיוות דין. טענה מעין זו, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו : עפ"ת(מחוזי חי') 8141-07-15 בן ישי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 18.10.15); עפ"ת(מחוזי ים) 8206-06-18 ברהום נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 15.10.18); עפ"ת (חיפה) 20841-09-20 גאווי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 23.09.20)).

10. יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט החובה לבחון אותן בזהירות של ממש.

אמצעי תיקון במשרד הרישוי

11. המבקש טען כי אי קבלת הבקשה תוביל לרישום נקודות לחובתו. בעניין זה, נפסק כי הניקוד שנרשם על ידי רשות הרישוי אינו עונש, שכן הוא אמצעי תיקון המוטל על מבצעי העבירות לתקן את התנהלותם בדרכים ולהימנע מלבצע עבירות נוספות וכשלעצמו אינו מהווה עיוות דין (עפ"ת 21114-07-19 פראנק נ' מדינת ישראל מיום 26.7.2019).

12. בנסיבות שבפני לא מצאתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

שיהוי בהגשת הבקשה

13. בניגוד לטענת המבקש אין מדובר בשיהוי קצר. מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי של מעל חודשיים מהמועד האחרון הקבוע להגשת הבקשה להישפט העבירה, זאת ללא הסבר מספק, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה (השוו עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2020(לא פורסם)) .

נוכח האמור, ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.