בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק, נקנס רשאי להודיע בכתב בתוך 90 ימים מהמועד שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס, כי ברצונו להישפט על הקנס. על פי הוראת סעיף 230 לחוק - "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו", דהיינו - "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" (סעיף 229 (ה) לחוק).

כפי שנפסק לא פעם, בית משפט שנדרש לבקשה להישפט על-ידי מי שלא הודיע על רצונו להישפט, או הודיע על רצונו להישפט, אך הודיע על כך לאחר הזמן שנקבע לכך, צריך לשקול שיקולים דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. דהיינו, האם יש סיבה מוצדקת לאי הגשת בקשה להישפט במועד וכן האם יגרם עיוות דין אם הדיון בבית-המשפט, לא יתקיים. (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) ,793, להלן: עניין איטליא).

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את בקשת המבקש ואת תגובת המשיבה ולאחר שעיינתי בדוח הפיקוח והתמונות המצורפות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מתגובת המשיבה ומדו"ח הפיקוח עולה כי הודעת הקנס נמסרה לנאשם עם רישומה.

סעיף 237(א)(1) לחוק קובע כי מסמך שיש להמציאו לאדם לפי החוק, המצאתו תהיה בין היתר במסירה לידו.

המבקש פנה למשיבה בבקשה לביטול הודעת הקנס רק ביום 18.11.25, בחלוף המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה לביטול הודעת קנס.

המבקש לא נתן כל טעם לשיהוי הניכר בפניה למשיבה, כחצי שנה לאחר שנמסרה לו הודעת הקנס.

בנסיבות אלה ,לא ניתן לקבוע כי התקיים התנאי לפיו הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו להגישו במועד.

כמו כן, לא הוכח שיגרם עיוות דין אם לא תתקבל הבקשה.

טענת המבקש, כי רק שתה ואכל, לא עולה בקנה אחד עם דוח הפיקוח ממנו עולה כי הוא לא הכחיש את הבערת האש ואת כוונתו לעשן וטען "עוד לא התחלתי לעשן".

בנסיבות אלה, משמדובר באיחור לא מוסבר ומשלא מצאתי כי יגרם למבקש עיוות דין אם תידחה הבקשה, לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת המועד להישפט והבקשה נדחית.

בהסכמתו האדיבה של ב"כ המשיבה, המבקש ישלם את הודעת הקנס בסכומה המקורי בצירוף הוצאות גבייה.

המזכירות מתבקשת להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.