1. בפניי בקשה לביטול ועיכוב צו הריסה מינהלי שניתן ביום 27.10.2025 על ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל תחתון (להלן: המשיבה), מכוח סמכותו לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: צו ההריסה). צו ההריסה ניתן ביחס לעבודות אסורות בקרקע חקלאית מוכרזת והוא מתייחס לעבודות הבאות:

2. לטענת המבקש, הוא הסדיר או הסיר את כלל הסעיפים הכלולים בצו ההריסה המנהלי, לפיכך כוונה בקשתו לביטול הצו לעניין הגדר בלבד. המבקש טען כי מדובר בקרקע חקלאית והוא בעל זכות הקניין בה וכי הגדר במצבה הנוכחי עונה על תנאי תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: תקנות הפטור). לשיטתו, יש לו סיכוי להוכיח כי הגדר פטורה מהיתר או לחלופין, לקבל היתר.

3. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי יש למחוק אותה על הסף מחמת שלא הוגשה על פי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע- 2010 (להלן: התקנות), בכך שהוגשה ללא תצהיר בעל מקצוע. כמו כן, נטען כי דין הבקשה להידחות לגופה מאחר ומדובר בעבודות הטעונות היתר שבוצעו על קרקע חקלאית מוכרזת ושאינן חוסות תחת תקנות הפטור. נטען כי הגדר אינה עונה על התנאים בתקנות הפטור, מאחר ומדובר בגדר קשיחה המכוסה בלוחות פח ובבד יוטה. כמו כן, נטען כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש, אשר אמנם ביצע הריסה של חלק מהמבנים אך במקביל הקים שני מבני פח חדשים והמשיך בביצוע עבודות של הנחת שביל אבן משתלבת והנחת מצע אבני חצץ ודשא סינטטי. כן צוין כי לא ניתן להורות על עיכוב ביצוע הצו בהיעדר אסמכתא שתשלול סיכון של הציבור ובטיחותו. בסיומם של דברים נטען כי הצו הוצא כדין.

4. בהחלטה מיום 23.12.2025 אפשרתי למבקש להגיב לטענות הסף שנטענו תוך 5 ימים. המבקש ביקש ארכה להגשת תשובה, נעתרתי לבקשה והורתי על מתן ארכה עד ליום 04.01.26. בסופו של יום, תשובה לטענות הסף לא הוגשה.

דיון והכרעה

5. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובמצורפים, נחה דעתי כי את הבקשה יש לדחות על הסף.

6. תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע- 2010 (להלן: תקנות סדרי הדין), קובעת כי בקשה לביטול צו הריסה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי לקבלת היתר בנייה, תיתמך בתצהיר של איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי.

הטענה לפיה העבודות מושא הצו אינן טעונות היתר היא טענה עובדתית הדורשת ידע מקצועי בתחום התכנון והבנייה והמצב התכנוני הרלוונטי, כפי שנקבע אף בפסיקת בית המשפט העליון לפיה בסיטואציה בה נטען לפטור מהיתר תצהיר איש מקצוע הכרחי ונדרש (ראה: רע"פ 712/19 ורדי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירית נתניה (31.1.19), בפסקה 10).

גם במקרים דומים בהם טען מבקש ביטולו של צו ההריסה כי הבנוי פטור מהיתר, נקבעו קביעות דומות באשר לחובת הגשת תצהיר איש מקצוע שיבאר את טענות הפטור מהיתר לרבות המצב התכנוני במקרקעין (ראה למשל: בצה"מ (שלום פ"ת) 44789-01-23 מוחמד אלנסאסרה נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז ((1.2.2023) (ערעור אשר הוגש על פסק דין זה נמחק, לאחר שביהמ"ש המחוזי ציין כי "סיכויי הערעור קלושים" במסגרת עתפ"ב 35719-02-23); עוד ראה בצה"מ (שלום חד') 32392-03-22 מתן רן נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה (7.2.2023)).

7. בענייננו, הבקשה הוגשה ללא תצהיר איש מקצוע תוך שנטען באופן לקוני כי הגדר אינה טעונה היתר. באופן חלופי נטען כי המבקש סבור שיוכל לקבל את אישור הועדה או היתר לעניין הגדר, גם טענה זו נטענה בעלמא ללא תצהיר מאת איש מקצוע נדרש ובניגוד לתקנות. יאמר כי חובת הגשת תצהיר היא חובה מהותית ולא פורמאליסטית והגיונה בצידה - אפשרות בית המשפט לבחון האם מדובר בבקשה מבוססת על פניה, המצדיקה דיון במעמד הצדדים, או שמא מדובר בבקשת סרק שמטרתה לדחות את ההליך המהיר שנועד לסלק בניה בלתי חוקית על אתר (השווה: רע"פ 8098/17 אבו רומי מוסטפא נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון (25.12.2017), בפסקה 11).

8. בתקנה 6 לתקנות סדרי הדין נקבע מפורשות כי: "בית המשפט לא יידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בענייננו, לא מצאתי כל נימוקים מיוחדים לדיון בבקשה החסרה תצהיר אשר יבאר מהותית את הדרוש בירור הנוגע למצב התכנוני במקרקעין.

די בזאת לדחיית הבקשה על הסף מבלי לקיים בה דיון.

9. למעלה מן הדרוש אציין כי לגופו של עניין, נחה דעתי כי בדחיית הבקשה על הסף לא ייגרם למבקש עיוות דין כלשהו. הבנייה האסורה נעשתה ללא היתר בניה בקרקע חקלאית מוכרזת. הטענה לפיה המבנים פטורים מהיתר אינה יכולה לעמוד שכן כאמור, התנאי המקדמי המרכזי לתחולת תקנות הפטור - התאמה לתכניות ולהנחיות המרחביות החלות במקום (סעיף 2(4) לתקנות הפטור) - איננו מתקיים. מדובר בבנייה שכלל לא נטען לגביה כי היא תואמת לתוכנית החלה במקרקעין ולייעודה והמבקש התעלם בבקשתו (ובתצהיר) מנתון זה.

לעניין זה יודגש כי על המקרקעין חלה תוכנית ג/21904, אשר כמפורט בסעיף 7 להוראותיה, "כל עוד לא אישר מוסד תכנון היתר לבנייה אין לראות כל זכות לבנייה כמוקנית על קרקע בתחום התוכנית מכוח אישורה של תוכנית זו". מדובר אפוא במקרקעין בהן כלל לא חלה זכות בניה מוקנית לבעלים, אלא זכות בניה המותנית בשיקול דעת מוסד התכנון. ממילא קיים כשל לוגי בטענה לפיה, המבנים מושא צו ההריסה הנוכחי נבנו ללא היתר וללא שנבחנו ע"י מוסדות התכנון, אולם הם חוסים תחת תקנת פטור כלשהי.

בנוסף, סעיף 7 לתקנות הפטור מפרט ארבעה תנאים מצטברים לתחולת הפטור: הגדר תוקם בשטח חקלאי מעובד; גובה הגדר לא יעלה על 1.5 מטרים מפני הקרקע; הגדר תוקם מחומרים קלים ולא תהיה אטומה; הגדר תבטיח מעבר נגר עילי. בענייננו, כעולה מהצו והאסמכתאות, הגדר נבנתה מחומרים קשיחים, נאטמה בלוחות פח ובבד יוטה ואין מדובר בשטח חקלאי מעובד.

10. טעם נוסף המוביל לדחיית הבקשה על הסף מקורו באי ניקיון כפיים בולט של המבקש. אמנם המבקש הסיר חלק מן העבודות האסורות אולם בה בעת הקים שני מבני פח נוספים והמשיך בביצוע עבודות של הנחת שביל אבן משתלבת והנחת מצע אבני חצץ ודשא סינטטי, ובכך עשה דין לעצמו.

צו הריסה מנהלי הוא הוא הליך שחלים עליו כללי המשפט המינהלי במובהק (רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מדינת ישראל (8.5.2013)). כפי שנקבע לא אחת: "פעולה של עשיית דין עצמי ובקשה למתן סעד מן הצדק, צרות הן אחת לרעותה, ואינן יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת", נפסק כי התנהלות כזאת מצדיקה סילוק ההליך על הסף (בג"ץ 7013/21 אברהים כמאל אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי ( 18.11.2021) כן ראה פסק דינו של כב' השופט מ' מרגלית שניתן אך לאחרונה בעתפ"ב ‏(‏מחוזי נצרת‏)‏ 8100-11-25 ענתר נסאר נ' מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל תחתון ‏(16.12.2025‏)‏‏ שם נקבע כי ניתן לדחות בקשה לביטול צו הריסה מנהלי אף מטעם של אי נקיון כפיים בהתנהלות המבקש.

11. מכל טעמים אלה, בנבדל ובמצטבר, דין הבקשה לדחייה על הסף וכן אני מורה.

12. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪ סכום אשר יועבר למשיבה מתוך הפיקדון שהופקד בתיק. היתרה תוחזר למפקיד, ניתן באמצעות בא כוחו.

עיכוב הביצוע שניתן בטל, המזכירות תסגור את התיק.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי נוף הגליל- נצרת.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.